האם לומר תחנון במנחה כשאני מתפללת לבד?

תשובות מאת: הרבנית חנה השקס

שלום, ברוך ה' מתפללת תפילת מנחה יחיד כל יום ועד היום דילגתי על חלקי וידוי ותחנון.

רציתי לשאול אם ואיך מותר לי להגיד בתפילת יחיד את החלקים האלו בתפילה.

(במקרים בהם מתפללת עם הציבור משתתפת בחלקי תפילה אלו)

תודה רבה!

 

תשובה:

 

ניצן יקרה

שאלתך משמחת במיוחד מאחר שהקפדה על תפילות היא  מאתגרת מאד לנשים – הן משום שבחינוך הבנות לא מדגישים חיוב זה, והן משום הקושי האובייקטיבי הנובע מסדר יומן העמוס והתובעני של נשים רבות. 

לשאלתך, התשובה הקצרה היא שאת רשאית לומר תחנון בתפילת מנחה ביחידה, אלא אם כן את נוהגת כמנהג קהילה שבה לא אומרים תחנון במנחה כלל, או שאת נוהגת כמנהג נשים במשפחתך או בקהילתך שאינן נוהגות לומר תחנון. לא כאן המקום לפרט את דיני אמירת התחנון בציבור וביחיד, אך ראוי כמובן לכל מי שנוהגת לומר תפילה זו לדעת את פרטי הדינים.[1]

על פי אחדים מהפוסקים בדורנו נשים נהגו שלא לומר תחנון. בספר הליכות בת ישראל אומר  הרב יצחק יעקב פוקס בשם שו"ת מחזה אליהו,[2] שנשים לא נהגו לומר תחנון, וכך מביא גם בעל הפסקי תשובות.[3] אך על פי קול אחר, אפשר להסיק שיש נשים שנהגו לומר תחנון.  בספרו "כף החיים" פוסק הרב יעקב חיים סופר שגם נשים מקבלות שכר על תפילה. מסיבה זו הן רשאיות להוסיף את כל חלקי תפילת הרשות, ועל כן, הוא אומר, "נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח". מכך שהוא לא השמיט את התחנון מסתבר שבניגוד לרב פוקס, הוא הכיר מנהג על פיו נשים נוהגות לומר גם תחנון. ואכן גם הרב עובדיה  יוסף פוסק שיש לנשים רשות לומר תפילה זו, למרות שאינן מחויבות בכך[4] (ראי הרחבה).

שאלת המנהג היא משמעותית ביותר לעניין אמירת תחנון בשל אופיו הייחודי של חלק זה בתפילה. התחנון מורכב מוידוי, י"ג מידות, פיוטי סליחות, נפילת אפיים ותפילת סיום. אמירת י"ג מידות היא תפילת ציבור הנאמרת בקדושה, ולכן בניגוד לשאר חלקי התחנון אין היא נאמרת ביחיד כלל. אבל שאר חלקי התחנון נחשבים לתפילת רשות (ראי הרחבה), והם אינם תלויים בציבור ובמניין. אמנם כבר בגמרא אנו שומעים על מנהג חכמים ליפול על פניהם כחלק מהתפילה (ראי הרחבה), אך לא נקבעו נוסח וסדר קבועים במובן שנקבעו לקריאת שמע וברכותיה ולתפילת העמידה. מכיוון שכך אומר הרמ"א ב"דרכי משה" שדיני התחנון תלויים במנהג.[5]

מצד שני נפילת האפיים נחשבת לחלק מחלקי התפילה עד כדי כך שנאמר עליה ש"תפילה אריכא היא".[6] לפיכך אומר השולחן ערוך, שאין להפסיק בין תפילת העמידה לבין נפילת אפיים (ראי הרחבה). כאשר כף החיים והילקוט יוסף פוסקים שנשים אומרות את כל התפילה, הם מסתמכים על כך שחלקי התחנון שנאמרים ביחיד כלולים במסכת התפילה הרגילה. ואכן התחנון נאמר בשתי תפילות החובה, שחרית ומנחה.[7]

אופי התחנון, ומרכיב הרשות בתחנון באים לידי ביטוי בכך שלא אומרים תחנון במועדים וכשיש סיבות מקומיות לימי שמחה. בחסידויות מסוימות אף נמנעים מלומר תחנון במנחה כדי להתרחק ממסורת הקבלה שמחמירה מאד לגבי האיסור לומר נפילת אפיים בשעות הלילה (ראי הרחבה).

לכאורה התשובה לשאלתך צריכה להיות תלויה במנהג, וכל שעלייך לעשות הוא לברר מה המנהג במשפחתך. אולם, מסיבות שקשורות להיסטוריה של עם ישראל בדורות האחרונים, במשפחות רבות נקטעו מסורות שעברו מאם לבתה לגבי מנהגי התפילה האישיים. אם חשוב לך לפעול כפי מנהג משפחתך את יכולה לנסות ולבדוק האם היה מנהג כזה בידי קרובות משפחה או במקום שממנו מגיעה משפחתך. באין מנהג כזה, עלייך להחליט מהו הנוהג שאת מעוניינת לאמץ. לשם כך ייתכן שכדאי לך לשאול את עצמך מהי משמעות אמירת התחנון לגבייך?

על פי מסורת אבותינו אנו עומדים בזמן התפילה, כאדם העומד לפני המלך. העמידה לפני הקב"ה כמלך, מדגישה גם את זקיפות הקומה האנושית למול הקב"ה. עמידתו של היחיד כישות חד פעמית בעולמו של הקב"ה הוא חלק חשוב מהתנהגותנו כיהודים, אולם יש להיזהר שהיא איננה הופכת לגאווה במובן השלילי של המילה.

לכן קיים התחנון. ייתכן לומר שבתחינה אנו מבטאים בגופינו את הכרת אפסותנו למול הקב"ה. בנוסף, התחינה מבטאת את צרכינו האישיים ולכן קל יותר להרגיש את הקירבה הנפשית לקב"ה בתחנון מאשר בחלקי תפילה אחרים. ואכן, בדיני נפילת אפיים מסביר הטור שיש חשיבות בכך שהתפילה כולה נעשית בשלושת המצבים, עמידה, ישיבה, ונפילת אפיים. הוא מסביר שבסוף סדר התחנון כבר "…התפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל, בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה'…" גם אם נפילת אפיים ממש לא תמיד נכללת באמירת התחנון, הרי עצם אמירת התפילה בסגנון של תחנונים, תורמת להשלמת עבודת ה' היומית. ואכן אמר הרב סולובייצ'יק לגבי הוידוי שהוא תורם ל"חיסול הגאות והשחצנות של נפש נושאת-עין, חיסול המביא לידי הסגר-טהרה והעלאה מתהום של חלאה."[8]  על פי דעתו של כף החיים שהוזכרה לעיל, שנשים נוהגות לומר את כל חלקי התפילה, ייתכן ואפשר לומר שהן גם לוקחות חלק בכל מצבי התפילה, ותפילתן לא תהיה שלמה אם לא יתפללו גם בתחנונים.

אם את לא יכולה להישען על מנהג קודם, אך לעומת זאת את מרגישה שתפילת התחנון תורמת לסדר יומך אותו מרכיב שמעמיק עבודת ה' שלך, הרי, בהיעדר מניעה אחרת, יש בידייך סיבה חשובה לומר סדר תחנון גם בתפילת המנחה ביחידה.

 

                                                                                      בברכה שתמצאי תמיד חפץ בתפילתך

                                                                                                                                 הרבנית חנה השקס

הרחבה:

  1. מבנה התחנון:

בשאלתך את מזכירה את אמירת "וידוי" ו"תחנון" ולכן יש להאיר שחלק התפילה שאנו מכנים "תחנון" מורכב מכמה חלקים. התחנון מתחיל בוידוי ("אשמנו, בגדנו…") ממשיך באמירת י"ג מידות, "נפילת אפיים", פיוטי סליחות, וקטע סיום ("ואנחנו לא נדע"). סדר הדברים משתנה בנוסחי התפילה של העדות השונות. אמירת י"ג המידות נחשבת דבר שבקדושה, ולכן כמו בסליחות, לא אומרים אותה במקום שאין מניין. לגבי "נפילת אפיים" ישנם מנהגים שונים. בתפילה זו מניחים את הראש על הזרוע כשהוא מופנה בהטייה, ואומרים פרק תהילים ו' לפי מנהג האשכנזים, ותהילים כ"ה, לפי עדות המזרח. מקובל שלא לומר "נפילת אפיים" במקום שאין ספר תורה או לפחות בתפילת יחיד שאיננה מכוונת לזמן תפילת ציבור במקום קרוב. בימים שני וחמישי מוסיפים פיוטי סליחות על פי מנהג העדות השונות.

  1. מקור המנהג:

בדברי חז"ל מוזכרת "נפילת אפיים" מספר פעמים. במסכת מגילה דף מגילה כב ע"ב. במסגרת הדיון בסדרי הקריאה בתורה במעגל השנה מסופר על רב שהגיע לבבל ביום של תענית ציבור, קרא בתורה, ולא נפל על אפיו. אחת ההסברים למנהגו הוא החשש ממראית עין של עבודה זרה. נפילת אפיים בפישוט ידיים ורגליים, או על רצפת אבנים מחוץ לבית המקדש עלולה להיראות כהשתחוויה, או סוג מסוים של עבודה זרה. בסוף הסוגיה נאמר על אביי ורבא שהם נפלו על צידיהם ולא על פניהם. אפשרות נוספת של הסבר להימנעות של רב היא מדין בשם רבי אלעזר שלא מתיר לאדם חשוב ליפול על אפיו אלא אם כן ייענה כמו יהושע בן נון שנפל על אפיו אחרי המפלה בעי (יהושע ז). הסבר זה מראה את החשיבות שייחסו חז"ל לתפילה של תחנונים, ולחשש למעמדו של אדם חשוב אם תפילתו לא תיענה. חיזוק להבנה זו אפשר ללמוד ממסכת בבא מציעא דף נ"ט שם מסופר על רבי אליעזר בן הורקנוס שהחרימוהו חכמים. אשתו, אמא שלום מנעה ממנו ליפול על אפיו, או להתכוון בעת נפילת אפיים משום החשש שכוחה של תפילה זו עלולה לגרום למותו של אחיה, רבן גמליאל. פרטים שונים בשני סיפורים אלה מהווים בסיס להבנת מנהג נפילת האפיים ולפסיקה ההלכתית לגבי גדריה.

הרמב"ם אומר בהלכות תפילה וברכת כהנים פרק  ט' הלכה ה, שלאחר סיום חזרת הש"ץ של תפילת העמידה שליח הציבור "ישב ויפול על פניו ויטה מעט הוא וכל הציבור ויתחנן והוא נופל וישב ויגביה ראשו הוא ושאר העם ומתחנן מעט בקול רם מיושב ואחר כך יעמוד שליח ציבור לבדו ואומר קדיש…" בפרק ה, בהלכה ט"ו מלמד הרמב"ם שאין "נפילת פנים בשבתות ובמועדות, ולא בראש השנה, ולא בראשי חודשים וחנוכה ופורים, ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים, ולא בערבית שבכל יום."

הטור מקדיש את סימן קל"א בחלק אורח חיים להלכות נפילת אפיים ומצטט את הרמב"ם ורב נטרונאי גאון המפרטים את ההלכות שכבר הזכרנו על פי התלמוד. הטור גם מוסיף בשם רב נטרונאי ש"נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפילה רשות היא." עובדה זו, שנפילת אפיים היא רשות היא בעלת השלכות לכאורה סותרות. הרב יצחק גיאת מוכיח מכך שאמא שלום אשתו של רבי אליעזר היתה מבטלתו מלומר תחנונים אחר התפילה, כדי שלא יזיק לאחיה, שנפילת אפיים היא רשות, שהרי היא לא היתה מצליחה בכך אם זו הייתה תפילת חובה.[9]  לעומת זאת בבית יוסף בסימן קל"א מובאים דברי תלמידי הרשב"א הלומדים מהסיפור של רבי אליעזר בן הורקנוס שאין לדבר בין תפילה לתחינה. מכאן מסיק ארחות חיים בשם הגאונים, ומהר"י אבוהב שאין לדבר בין תפילה לתחינה "דכולה כעין תפילה אריכא היא". המשמעות היא שנפילת אפיים מחוברת וקשורה לתפילת העמידה. כלומר, מצד אחד אמירת התחנון ונפילת אפיים הם רשות, ולכן מכריעים להקל בזמן שיש חתן בבית, למרות שלא מדובר באחד מימי השמחה הקבועים בהלכה. אבל מצד שני ישנה הקפדה משמעותית על כך שלא תהיה הפסקה בין התפילה שנקבעה בהלכה כתפילה שמחויבים בה יום יום, לבין אמירת התחנון.

  1. תחנון כתפילת רשות:

להלן אוסף מקורות שמהם עולה הגדר של התחנון כתפילת רשות והמשמעויות ההלכתיות שלל הדבר:

  • טור אורח חיים סימן קל"א, בסוף:

ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפילה רשות היא

  • בית יוסף, שם

על דברי הטור, "ואין נופלין בבית החתן":  משום דרשות הוא אין נופלים בבית החתן.

  • דרכי משה שם ס"ק ה:

וכן האריך בתשובת בר ששת דנפילת אפיים הוא רשות ולכן כל דיניו במנהגא תליא מילתא.

  • ברכי יוסף, אורח חיים סימן קלא ס"ק י"ג:

כשיש ספק אם יפלו על פניהם יותר טוב שלא ליפול, דנפילת אפים רשות, ואם לא יפול אין בכך כלום. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' קמ"ה.

 

  1. תחנון בתפילת מנחה:

תפילת מנחה היא תפילת חובה כמו תפילת שחרית ואחריה, כמו אחרי שחרית, אומרים תחנון. על פי המובא לעיל מבית יוסף סימן קל"א מדברי ארחות חיים בשם הגאונים, בספר אוהל מועד, התחינה היא חלק מהתפילה, ולכן יכול להיחשב כהמשך ישיר לתפילת המנחה. אין כאן המקום להיכנס לדיני תפילת נשים וחיובן, אך נשים שמתפללות שתי תפילות ביום, וביכולתן לומר יותר מהחיוב הבסיסי (ברכות השחר, קבלת עול מלכות שמים, ותפילת העמידה), רשאיות להוסיף גם את תפילת התחנון כאחד מחלקי התפילה הרגילים.

 

 

 

חנה השקס היא עמיתה בשנה החמישית בתכנית למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום (אור תורה סטון). היא בעלת דוקטורט בפילוסופיה כללית מטעם האוניברסיטה העברית בתחום הפרגמטיזם האמריקאי. ספרה Rabbinic Discourse as a System of knowledge, "The Story of Torah is Equal to the All" דן בתלמוד התורה ובדרכי פסיקת ההלכה הרבנית תוך כדי שימוש בעקרונות הפילוסופיה הפרגמטיסטית בת ימינו. חנה עסקה במשך שנים רבות בהוראת תנ"ך וספרות בתיכונים שונים, וכן שמשה כמרצה ליהדות, תנ"ך, מחשבת ישראל ולימודי נשים במכללה לחינוך יהודי בקליבלנד אוהיו. היא שמשה כמרצה בתחומים שונים באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטה העברית וכיום מלמדת קורסים במחשבת ישראל, תנ"ך, הלכה, וגמרא במסגרות השכלה גבוהה שונות. חנה מתגוררת בירושלים עם בעלה, פרופסור פנחס השקס, ולהם ארבעה ילדים.

 

[1] לנוחותך, מצורפם קישורים לדינים אלו, על פי מנהגי העדות מפסקי הרב עובדיה יוסף, ומפסקי הרב אליעזר מלמד: https://bit.ly/2NyYXJG; https://www.yeshiva.org.il/midrash/2779.

[2] הרב פסח אליהו פאלק (תש"ד-תש"ף), פוסק בן זמנינו מאנגליה.

[3] בעל פסקי תשובות הוא הרב בן ימינו שמחה בן ציון אייזיק רבינוביץ, המכהן כרב קהילה ברמת שלמה. הוא מתבסס על "הליכות בת ישראל", וגם מפנה להסבריו של הרב פוקס (פסקי תשובות, אורח חיים סימן קל"א, סעיף א, הערות 3, ו-4 שם).

[4] ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סי' קלא הערה א עמ' שפד

[5]  טור אורח חיים סימן קל"א בשם רב נטרונאי גאון, בית יוסף ודרכי משה הקצר שם.

[6] בית יוסף אורח חיים סימן קל"א בשם הגאונים, אורחות חיים, ומהר"י אבוהב.

[7][7] תחנון לא נאמרת בתפילת ערבית, תפילת הרשות, גם משום שאין נוהגים להתפלל מתוך נפילת אפיים בשעות הלילה.

[8] http://www.daat.ac.il/daat/tfila/raayonot-2.htm, נדלה 11/2/21.

 

[9] מובא אצל הרב אליעזר מלמד, דיני נפילת אפיים ותחנונים בהערה הראשונה. https://www.yeshiva.org.il/midrash/2779

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן