אני לא רוצה ילדים. האם מותר לי להתחתן?

אני ובן זוגי נמצאים בתהליכי אירוסין וקידושין.
המהות העיקרית של הנישואין היא קיום מצוות פרו ורבו. אני יודעת שיהיה לי קושי נפשי וקיומי להביא ילדים לעולם. בעיקרון, כרגע, אני לא רוצה ילדים. אין פה טראומה פיזית או נפשית, יש פה מחשבה על האדם שאני ועל העולם שאנחנו חיים בו, ואין לי רצון להביא ילד.ה שהיא חלק מבשרי לעולם ולאישה שאני לא ככ הייתי רוצה להגיע אליו אם הייתה לי בחירה.
ברור שכרגע ברוך ה' אני מאושרת ושמחה בחלקי, ויחד עם זאת אני מבינה את הקשיים שקיימים בעולם הזה, ואני שואלת את עצמי למה להביא לעולם ילדים? חוץ מזה אני יודעת שאני אהיה אמא לא טובה, וכבר עכשיו, לפני שהיא או הוא קיימים אני יודעת שזה לא מה שאני מאחלת לילדים שלי.
בקיצור, האם יש לי בכלל סיבה להתחתן או שככה אני בעצם מכשילה את בן זוגי ומונעת ממנו אץ קיום המצווה.
יש לציין שהוא יודע את הההסתייגות שלי מהבאת ילדים, ועדיין אני לא רוצה לחיות בכל מערכת היחסים הזאת בתחושה שאני מכשילה אותו.
תודה רבה.

 

תשובה:

שלום לך, אני מעריכה מאוד את הפניה שלך אלינו ואשתדל לענות כמיטב יכולתי למה ששאלת. שאלתך גדולה וחשובה ולכן התשובה תהיה ארוכה. אני חשה בתשובה זו חסרון גדול בכך שאני לא מכירה אותך ולא יודעת אפילו את גילך, אולם אעשה כמיטב יכולתי לענות ולתת מידע וניתוח גם בפלטפורמה האנונימית שלנו. בסוף התשובה אסכם את הדברים ואת כמובן מוזמנת אם תרצי להמשך שיח בעל פה או בכתב.

כאשר פנית אלינו נתת כותרת לשאלתך – "האם אני אצליח להקים משפחה?" אולם בשאלתך דברת דווקא על אי רצונך בילדים. בדרך כלל כשמדברים על משפחה בהקשר הלכתי הכוונה היא לילדים. אולם את מתכוונת למשהו אחר – לזוגיות.  ברור שאת כמהה לזוגיות ורוצה בה ואף עומדת בפני אפשרות לממש את רצונך.

בתיאור היחס שלך להבאת ילדים לעולם כתבת כמה נקודות שמכל אחת מהן עולה צליל מעט שונה. כתבת שיש לך קושי נפשי וקיומי, הבנוי גם מהמבט שלך על העולם וגם מהמבט שלך על עצמך כאדם. לצד תיאור הקושי כתבת שאין לך רצון. ובסוף השאלה כתבת שיש לך הסתייגות. אולם כשניסחת את שאלתך כתבת באופן מוחלט יותר – שנישואין איתך יגרמו להכשלת בן זוגך ומניעה שלו בקיום המצווה. בנוסף כתבת בסוף שבן זוגך "יודע את ההסתייגות שלי". 

שלוש הנקודות הללו: האם יש משמעות לנישואין ללא ילדים, היחס שלך להבאת ילדים לעולם, והידיעה של בן זוגך את מחשבותיך הן משמעותיות מאוד במענה לשאלתך. לכן אתייחס לכל נקודה בנפרד וכיצד היא מקרינה על השאלה שלך, ובסוף אשוב ואסכם את כל הנקודות יחד ואתייחס לרבדים נוספים בשאלתך.

  • מצוות "פריה ורביה", ומצוות "שֶׁבֶת" – מי חייב בהן, האם רק גברים או גם נשים.

לגבי מצוות פריה ורביה ישנה מחלוקת ראשונים חשובה: האם ישנן שתי מצוות שונות או שמא היא מצווה אחת. בגמרא מובאים שני פסוקים שונים ביחס לפריה ורביה:

"פרו ורבו ומלאו את הארץ" – הצווי לאדם וחווה בפרשת בראשית; והפסוק "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" מישעיהו, שמשמעותו שהקב"ה ברא את העולם כדי שיהיה מיושב ולא שישב שומם.  נחלקו הפוסקים האם החיוב במצוות אלו הוא רק על הגבר או גם על האישה. פוסקים רבים הבינו שזוהי בעצם מצווה אחת ושהגבר בלבד מצווה בה (כפשט דברי הרמב"ם בהלכות אישות, וערוך השולחן מדגיש זאת אבה"ע א). אולם יש פוסקים שהבינו שיש כאן שתי מצוות – פריה ורביה ושֶׁבֶת. ממצוות פריה ורביה האישה פטורה ובמצוות שֶׁבֶת היא חייבת (בראשונים הדברים עולים בספר המקנה ובתוספות, ובפוסקים  בבית שמואל והמגן אברהם, פירוט בהרחבה).  ויש פוסקים שהציעו ששֶׁבֶת היא מצווה המוטלת על כלל הנשים ולא על אישה ספציפית (אגרות משה אה"ע ד, כט). מבחינת הגבר, מצוות שֶׁבֶת ממשיכה להתקיים גם אם הוא כבר קיים את מצות פרו ורבו. לכן גבר שקים מצוות פריה ורביה עדיין מוטלת עליו מצווה נוספת להמשיך לעסוק בלידת ילדים. מצווה זו קבלה ניסוח נוסף בסוגיות ובפוסקים מהפסוק: "ולערב אל תנח ידך" מספר קהלת.

בין אם מדובר בשתי מצוות או במצווה אחת – הן מוטלת על הגבר ובן זוגך חייב בהן. לפני חרם דרבינו גרשום היה מותר לשאת יותר מאישה אחת במקביל, ואז הגבר לא היה תלוי דווקא באישה ספציפית לקיום מצווה זו. אחרי חרם דרבינו גרשום האוסר על נישואין ליותר מאישה אחת במקביל, הגבר תלוי לחלוטין באישתו בקיום המצווה, ולכן אם אישה מונעת מגבר בין ברצון ובין באונס ללדת ילדים זוהי עילה לגירושין מצידו. בהמשך נתייחס בקצרה האם מכריחים אותו לגרש במצב זה.

למצוות אלו יש סיוג אחד מפורסם לגבי מי שחשקה נפשו בתורה, ונביא את דברי השולחן ערוך:

ומי שחשקה נפשו בתורה, כבן עזאי, תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו. (שו"ע אבן העזר א,ד)

ומה מוטל עליך? כפי שאת רואה, לגבי חיובך במצוות שֶׁבֶת יש מחלוקת. ולגבי האחריות שלך לבן זוגך את אכן נושאת באחריות ישירה לקיום המצווה שלו.

מצוות ההולדה היא מצוות עשה, ולכן מי שמסוגל להביא ילדים לעולם ולא עושה זאת עובר בעשה. מצוות עשה זו גם הוגדרה כחשובה במיוחד וכדוחה מצוות אחרות בתורה (תוספות פסחים נט ע"א) ולכן ביטול שלה הוא חמור במיוחד. כאמור הלכה זו נוגעת לא רק לגברים אלא גם לנשים. חשוב לציין שיש הבדל גדול בין לא להביא ילדים כלל לבין ללדת ילד אחד או שנים. רק הימנעות מוחלטת מהולדה נחשבת לביטול המצווה, ולכן חשוב להדגיש שהיחס ההלכתי משתנה ברגע שבני זוג מביאים אפילו ילד אחד לעולם (יש מה להאריך כאן בנושא תכנון משפחה ואם תרצי עוד מידע נשמח להרחיב).

מה קורה כאשר גבר או אישה לא רוצים להביא ילדים לעולם? האם מבחינת התורה מכריחים להביא ילדים לעולם? זה נשמע אבסורדי כי הולדת ילד צריכה להיות מתוך רצון, אחרת זהו נזק ברור לילד ולהוריו. אולם, הקו ההלכתי התובעני בתחום זה פונה אל מנעד העמדות כלפי הולדה ומבקש לאזן אותו. במקורות רבים מתמודדים חכמים עם חששות מפני הולדת ילדים: הקב"ה ברא את העולם על מנת שהוא ייושב – "לא תוהו בראה לשבת יצרה", וכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם. יש משמעות רוחנית גדולה בכל נשמה המגיעה לעולם, ואי הולדה עלולה למנוע טוב גדול (רש"י יבמות סב ב). התפיסה התורנית שיש ביכולת הדור הבא לתקן ולקדם את העולם למקום טוב, מושמעת בקול צלול  במקורות רבים. הטיעונים הרבים מצביעים על כך שהחששות אכן קיימים. השאלות שהעלית הן לא פשוטות ולא קלות ולכן התורה וחכמים התיחסו אליהן ברוחב ובעומק.

כפי שאת רואה התורה היא בוויכוח אתך, אין בה שלילה של החששות אלא כניסה לשיח איתם. יתכן שיש בדברים אלו גם השלכה מעשית, ואשוב לדברים בהמשך.

  • האם כופין על מצוות פריה ורביה?

בהלכה יש כלל שכופין על מצוות עשה. כלומר אם אדם לא קיים מצוות עשה היתה סמכות ביד בית הדין להכריח אותו לעשות זאת בתנאים מסוימים. היום לבתי הדין אין סמכות כזו ואנו כמעט ולא נתקלים בכפיה. יוצא דופן הוא מצב של כפית גט על סרבני גט, שיש גם היום סמכות לבתי הדין להטיל סנקציות על סרבנים עד שיתנו גט. ומה לגבי פרו ורבו? כפי שכתבתי ברור שלא ניתן לכפות אדם להוליד ילדים, אולם יש דיונים על כפיה עקיפה בכמה רמות:

  • כפיה של גבר שלא קיים פריה ורביה להתחתן.
  • כפיה של גבר לגרש את אישתו במקרה שלא נולדו להם ילדים אחרי עשר שנים.
  • מצב בו גבר רוצה ילדים ואשתו מסרבת יכול להוות עילה לגירושין ללא כתובה.
  • מצב בו גבר בוחר להתחתן עם אישה שידוע שהיא לא יכולה ללדת כגון עקרה או זקנה, הדיון ההלכתי הוא האם ימנעו במצב כזה מהזוג להתחתן או לא.

בדברים הבאים נתעכב על השינוי בהלכות אלו שחל במשך הדורות. לפני השינוי נתבונן בפסיקה המרכזית בתקופת הראשונים.

  1. הפסיקה המרכזית בתקופת הראשונים בעניין כפיה על פרו ורבו

נפתח בדברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק טו

לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה, או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה. נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד, ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא, ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתיחד עמה, בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין להן אלא יוציא או ישא אשה הראויה לילד.

ראשונים מאוחרים לרמב"ם מדייקים מדבריו שכופין בשני מצבים  – הראשון, אם גבר רוצה להנשא עם אישה שאינה יכולה ללדת, והשני, אם נשא אישה שלא היה ידוע לה מראש שאינה יכולה ללדת, אבל מתברר שאין לזוג ילדים לאחר עשר שנים. (כך למשל הבין הריב"ש בתשובה חשובה שנצטט בהמשך), וזוהי שיטת הראשונים בפשטות (היו אחרונים שטענו אחרת ברמב"ם, למשל פירוש בני האהובה על ההלכה הנ"ל). הפסק בשו"ע כולל גם כפיה על רווק שלא מעוניין להתחתן:

שו"ע אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א: מי שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא, ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה.

כלומר, מהרמב"ם עולה שיש אחריות לחברה למנוע מצב של אי קיום פריה ורביה.

  1. שינויים בכפיה במצוות פרו ורבו בראשונים ובפסיקה

הריב"ש, מגדולי הראשונים, עוסק בתשובה יסודית בכפייה על זיווגים (שו"ת ריב"ש שימן טו). הריב"ש נשאל על איש צעיר רווק שרצה להתחתן עם אישה זקנה ועשירה, דיין הקהילה פנה לריב"ש בשאלה האם מחובתו לעצור את הנישואין. הוא מאריך לבאר שאכן יש כפיה שלא לשאת אישה עקרה ואיילונית אולם מתאר שחל שינוי בכפייה בנושאים אלו במהלך הדורות.

הריב"ש מביא דוגמאות למצבים בהם למרות פסיקת הרמב"ם לכפות על נישואין, בימיו כבר לא כופים בהם, ואחריהן הוא מביא אמירה כללית:

ולזה אם היו ב"ד נזקקין לדקדק ע"פ שורת הדין בענייני הזווגים לכפותם היו צריכין לכפות את כלם ורוב הנשים הבאות בימים היו יוצאות ונוטלת כתובה ונדוניא, וליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא ותרבה הקטטה והמריבה. ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזווגין שלא למנעם, אין צ"ל שלא להפרידם כל ששניהם רוצים ואין בנשואין ההם לא משום ערוה ולא משום אסור קדושה. ודי להם לדונם ע"פ הדין כשיש מחלוקת בין איש לאשתו על זה ונגשו אל המשפט ושפטום ע"פ התורה.

הריב"ש אומר שחכמי הדורות העלימו את עיניהם במודע מהרבה חריגות בתחום הנישואין והחליטו להצטמצם רק לכפיה במצב בו זוג האסור באיסור ערוה או קדושה, כיוון שיש רבים שנושאים נשים שנמצאות בקטגוריות עליהן דובר וכפיה כאן תיצור קטטה ומריבה. בהמשך דבריו מסייג הריב"ש את דבריו ואומר שבוודאי בחור צעיר הרוצה להתחתן עם זקנה אין לכפות עליו (כלומר למנוע ממנו) כיוון שהוא יכול לסייע לה בזיקנותה. סיוג נוסף בסוף דבריו הוא באפשרות לישא אישה נוספת שהיה מקובל ואפשרי בזמנו ומקומו.

תשובה זו של הריב"ש היוותה יסוד לפסק של הרמ"א בשו"ע שהרחיב את ההימנעות מכפיה על אדם שנושא אישה שאינה בת בנים (כלומר, לא תלד). הריב"ש נשאר מסוייג בסוף  דבריו ותלה את ההיתר בכך שאולי ישא אישה אחרת. אולם פסיקת הרמ"א היא בהגדרה במצב בו לא ניתן לישא אישה נוספת אחרי חרם דרבינו גרשום, ואף על פי כן הוא פוסק שאין להתערב בזיווג מסוג זה למונעו:

הגהות הרמ"א שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א

 ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. וכן מי שלא קיים פריה ורביה ובא לישא אשה שאינה בת בנים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה, אעפ"י שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בענין הזיווגים. ואפילו נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים לא נהגו לכוף אותו לגרשה, אף על פי שלא קיים פריה ורביה, וכן בשאר ענייני זיווגים. (ריב"ש סימן ט"ו), ובלבד שלא תהא אסורה עליו.

לאור פסיקת הרמ"א שהתקבלה, לא מונעים נישואין של גבר עם אישה שאינה בת בנים.  פסיקת הרמ"א מתייחסת למצב בו ידוע באופן ברור לחלוטין לגבר שהוא מתחתן עם אישה שלא תלד, ואף על פי כן הוא רוצה להתחתן.

ההשלכות של פסיקת הרמ"א לשאלתך חשובות מאוד. אם היית עקרה ובן זוגך היה מודע לכך ובוחר להתחתן איתך, אז היה צורך להדגיש בפניו את ההשלכות של בחירתו אולם אם היה מתעקש, לא היה צריך למנוע את הנישואין. אולם את במצב אחר לגמרי – כתבת שאת מסתייגת מהבאת ילדים וכתבת שהוא יודע על ההסתייגות שלך. לא ברור לי עד כמה את מסתייגת ועד כמה הוא מודע. כחלק מתהליך הזוגי שלכם ישנו תהליך של בירור שצריך לעבור גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אנושית פסיכולוגית זוגית.

כדי שלא תווצר הונאה בניכם חשוב שתלבנו יחד – מה רמת ההסתייגות שלך מהבאת ילדים, האם הוא מבין אותה לעומק, האם הוא מקבל אותה בלב שלם ומוכן להתחתן בהנתן ההסתייגות הזו? כל נישואין הם חוזה, חוזה מיוחד כיוון שהוא חוזה פתוח בו הרבה דברים יכולים להשתנות. עמדתך יכולה להשתנות וגם עמדתו, שינויים כאלו יכולים אף להביא לפירוק החבילה. אולם נקודת הכניסה למערכת היחסים צריכה להיות כזו שנקודות קריטיות מובנות היטב. לאור רמת ההסתייגות שתארת, עליך לעשות מהלך של בירור עם בן זוגך – מהלך שממילא יוביל גם לבירור עצמי: מה עמדתך, מה עמדתו והאם באמת אתם מוכנים להכנס למערכת יחסים זוגית. הצורך במהלך כזה הוא גם הלכתי וגם מעבר להלכה. הצורך הלכתי, כיוון שאכן יש כאן השלכה הלכתית גדולה עליך ועליו. השלכה שאם הוא לא מודע לה, יש בה מימד של הונאה והיא עלולה לגרום לפירוק הנישואין גם אם לא התכוונת לכך. הצורך הוא גם מעבר להלכה – צורך זוגי ואנושי, כיוון שכל זוגיות היא בעצם חוזה שאתם צריכים לכתוב יחד, והשאלות שלך נוגעות לחלק מהותי בו.

  • היחס של התורה לנישואין ללא ילדים

האם בכלל יש משמעות לזוגיות ללא ילדים או שכל מטרת זוגיות היא הבאת ילדים לעולם? שאלה זו מקבלת ניסוח חשוב בפרשנים ובפוסקים. כאשר כתוב בספר בראשית  "על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד" נחלקו רש"י ורמב"ן. האם "בשר אחד" הכוונה בילד משותף  שהוא הבשר אחד (כשיטת רש"י) או שעצם הקשר והזוגיות בין גבר לאישה הם בשר אחד (כשיטת הרמב"ן). גם השולחן ערוך והרמ"א מדגישים קולות שונים בתחילת אבן העזר בשאלה למה מתחתנים –

שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן א סעיף א

חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.

הגהת הרמ"א שם : וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה כו'  ולא נקרא אדם. וכיון שנשא אשה עונותיו מתפקפקים, שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה' (משלי יח, כב).

השו"ע כותב שהמטרה היחידה  הנישואין היא לצורך הולדה, וקיום מצות פרו ורבו. הרמ"א לעומתו מדגיש גם את הערך שיש בזוגיות עצמה. דברי הרמ"א מבארים יותר את עמדתו שלא כופין על אדם לא להנשא או להתגרש כאשר הוא רוצה לחיות עם אשה אפילו אם לא יהיו להם ילדים.

אולם כפי שראית במקורות שהבאתי, למרות שהשורה התחתונה היא שלא כופין זוג שהחליט להתחתן להביא ילדים לעולם, העמדה של התורה וההלכה היא מאוד שלילית למהלך כזה. זהו מקרה מובהק בו יש פער בין הפסיקה בשורה התחתונה, לבין ההנחיה הערכית והעקרונית העולה מכל שורה ושורה של דיון הלכתי בנושא.

למרות ההתנגדות החזקה מצאתי ארבעה מקורות בהם יש הבנה לרצון לבטל מצוות פריה ורביה:

  1. ההיתר למי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי – ממנו עולה שיש ערך אחר המאפשר דחייה של ערך הפריה והרביה – תלמוד תורה.
  2. דברי הריב"ש שהתיחס לכך שאישה זקנה תרצה להנשא לצעיר ממנה, כדי שהוא יהיה למענה משענת בזיקנותה. דברים אלו נאמרו בגמרא בהקשר לכך שנשים שלא חייבות בפריה ורביה עדיין יכולות לכפות גירושין אם בן זוגן עקר. זאת כיוון שבדרך כלל ילדים הם משענת להורים בגיל המבוגר. כאן הריב"ש משתמש בטיעון זה כדי להסביר מדוע יש לאפשר נישואין של גבר צעיר עם זקנה. בדברים אלו רואים שהצורך בזוגיות יכול להחליף את הצורך בילדים אפילו במובן התמיכה בשנות הזיקנה.
  3. אחד מהפוסקים המאוחרים לרמ"א, הבית שמואל – התקשה בהיתר שלו וטען שאולי היתר זה נכון רק כאשר עם ישראל נמצא בגלות, הוא מזכיר שניים מראשוני אשכנז, המרדכי והאגודה, שאמרו כך בעקבות גמרא נוקבת במסכת בבא בתרא :

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב

תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות ….דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

רבי ישמעאל התנא טוען שבזמן הגלות והגזרות הבאות למנוע מעם ישראל קיום תורה ומצוות, שורת הדין היתה להמנע מנישואין כדי לא להביא ילדים לעולם, אלא שזו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

בדברי רבי ישמעאל שמעתי הד לדבריך – לתחושתך שהעולם בו אנו חיים הוא עולם שאולי לא ראוי להביא לתוכו ילדים. למרות הד זה ברור שרבי ישמעאל לא היה אומר דברים אלו על מצבך היום.

 

  1. המקורות האחרונים מתייחסים לרצון להיות הורים טובים לילדים שלנו. במספר תשובות של הרב הנקין ז"ל בשו"ת בני בנים, הוא מתייחס לכך שמצוות פרו ורבו אינה רק ילודה אלא גם גידול של ילד. הרב הנקין מתייחס לנושא זה בכמה הקשרים, בניהם לגבי ההיתר לדחות הריון אחרי שנולד ילד אחד כדי שיהיה אפשר לגדלו. (שו"ת בני בנים חלק ב סימן לח). האחריות על גידול ילדים היא מרכזית מאוד בספרות התורנית. תשובות אלו הן מקור בו ניתן לראות שהאחריות יכולה להפוך לאתגר שיש לחשוב עליו ולקבל סיוע כדי לעמוד בו. מקורות אלו הם חשובים כדי לחדד שהשאלה "האם אהיה הורה טוב" היא שאלה חשובה ובהחלט יש לה מקום. כפי שאת כותבת, יש לנו אחריות כלפי הילדים שלנו ויש לאחריות זו מקום חשוב מאוד בשיח התורני. כמובן שהמתח בין האחריות לבין היכולת לעמוד בה הוא נושא רחב שאנשים רבים שותפים לו.  

ההשלכה של חלק זה על שאלתך – לכמיהה שלך למשפחה וזוגיות יש ערך בתורה! וגם לחששות שלך יש מקום ויש מילים. נקודות אלו הן חשובות כדי שתרגישי שאת יכולה לנהל שיח של בירור עצמי גם בהקשר תורני רוחני. אין בעולם התורה זרות לטיעונים שלך ולקשיים שעולים בך, ואין זרות לכמיהה שלך לזוגיות.

 תשובה לשאלתך

אחרי כל מה שכתבתי אני רוצה לנסות לענות על שאלתך. פתחת בשאלות גדולות שיש לך לגבי עצמך בשאלת הבאת ילדים לעולם. החששות היו גם כלפי העולם וגם כלפי עצמך כאדם. ניסחת שאלות אלו כחששות, כהסתייגות וגם כהחלטה.

גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה זוגית אנושית נקודה זו צריכה בירור יותר מעמיק.

הלכתית – כיוון שגם לך יש חלק במצוות עשה זאת, ויש לך השפעה ישירה על מצוות העשה של בן זוגך. חשוב להדגיש ששאלות אלו אינן שאלות כן או לא, יש מנעד רחב גם במצד ההלכתי של קיום מצוות פרו ורבו וגם בהסתייגויות ובחששות שאת מתארת.  לימוד הנושא ובירור עמדתך שיעשו בעומק ובנחת יעזרו לך למצוא את מקומך בתוך מנעד זה. בנוסף, מבחינה הלכתית יש לך חובה שלא להונות את בן זוגך. בן זוגך צריך להיות מודע באופן הכי ישיר ברור ומפורש ללבטיך בנושא זה, על מנת שתכנסו לקשר מתוך גילוי לב ואמון.

אנושית –  כיוון שכניסה למערכת זוגית היא כניסה לחוזה של ברית בין שניכם ונושא הילודה הוא חלק מהותי בחוזה, גם אם אי אפשר לקבל החלטות עכשיו ולא נכון לקבל אותן עכשיו כי הרבה דברים יכולים להשתנות – צריך להבין יותר היכן את נמצאת בשאלה זו. בנוסף, שתי השאלות שלך על העולם בו את חיה ועליך כאדם – גם דורשות  עיבוד יותר מעמיק הבירור הוא גם בינך לבין עצמך וגם עם בן זוגך, אך אפשר בהחלט להעזר גם במורה רוחני/ת או בגורם טיפולי כחלק מבניה וחיזוק של קשר כחלק מהפיתוח שלו להבשלה. אם תרצו בכך נוכל לנסות להציע כתובות לליווי כתובות רבניות או טיפוליות. כאמור אין כאן הכרח אלא המלצה.

נקודה חברתית פסיכולוגית נוספת – שיח זוגי בנושא הילודה מלווה את הזוג לאורך שנים רבות. עכשיו את מתחילה את השיח ומכינה את הדרך להמשך, השאלה הזו תשוב ותעלה פעמים רבות במהלך חייכם המשותפים. ביניכם ואל מול המשפחות שלכם והסביבה בה אתם חיים. כמו כן, היחס לשאלה עשוי להשתנות עם הגיל ועם חוויות החיים אותן תעברו. כפי שכתבת, את כרגע בעמדה מסתייגת ולא שוללת. עמדתך עשויה להשתנות במהלך השנים, במיוחד חשוב לקחת בחשבון את השיקול שחלון הפוריות שלך מוגבל ולכן יגיע שלב בו החלטתכם תשפיע לאורך כל חייכם עד זקנה ושיבה.  

לכן, למרות שבמבט ראשון עלתה משאלתך תמונה שמציגה את הנתונים המוחלטים, במבט שני נראה שיש הרבה בירור פנימי וזוגי שצריך לעשות.

בסיום אשוב לכותרת בדבריך– האם תזכי לבנות בית בישראל. בע"ה כן! אולם השאלות הכבדות שהעלית ימשיכו ללוות אותך גם בעתיד, ואני ממליצה לך למצוא מערכת תומכת לאפשר לך להכיל ולהתמודד עם החיים המורכבים שלנו ולמצוא בהם את אושרך בדרך התורה, המצווה והשלום כפי כוחך.

יעל

הרבנית יעל שמעוני היא רמ"ית וסגנית בישיבת דרישה וחברת צוות הניהול של שו"ת משיבת נפש

 הרחבה:

בשאלה עלו כמה נושאים שדורשים לימוד ובירור מעמיק יותר– נשים בפרו ורבו ושבת, תכנון משפחה, כפיה על מצוות עשה, כפיה על רצון ועוד. בע"ה לפי כוחנו נוסיף כאן. אם יש נושא ספציפי שתרצי לשאול ולעסוק בו בהקדם את מוזמנת לשוב ולפנות.

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.