קריאת מגילה במיקומים שונים ובמיקרופון תחת מגבלות הקורונה

יש אצלנו מסורת של קריאת מגילה לנשים על ידי נשים, שבה כל פרק קוראת אשה אחרת מתוך מגילת קלף.
בהנחה שבפורים הקרוב ימשיכו המגבלות, כיצד עלינו לנהוג: האם ניתן שכל אשה תקרא במגילה אחרת במקום אחד במרחב?
האם ניתן לקרוא במגילה שלא מקלף? (בהנחה שאין לנו 10 מגילות מקלף זמינות)?
ושאלה נוספת לגבי מקרופון: אם נפצל את הקריאה ל 2 נשים, האם ניתן יהיה להשתמש במקרופון (בהנחה שיהיה להן קשה לקרוא ממש בקול 5 פרקים).
אשמח לשמוע רעיונות כיצד לבצע זאת בשנה מאתגרת זו, על הצד הטוב ביותר.
תודה רבה
ויישר כח!

 

התשובה

שלום לך,

להבנתי, עלו בשאלתך שלושה מרכיבים: פיצול הקריאה למספר מגילות, קריאה ממגילה שאינה כשרה, ושמיעת מגילה דרך מיקרופון.

לתשובה בקצרה, ניתן לפצל את הקריאה בין קוראות שונות במגילות שונות במיקומים שונים במרחב, כל עוד המאזינות יצליחו לשמוע היטב את הקריאה מנקודות הקריאה השונות, אך רק במגילה כשרה שכתובה בדיו על קלף. 

בעניין שמיעת הקריאה דרך מיקרופון יש דעות שונות ולמעשה אין לשמוע דרך מכשירים אלקטרוניים כאשר יש אופציה כלשהי לשמיעת הקריאה באופן ישיר. בשעת הדחק ראי את ההרחבה בסוף התשובה. 

וכעת התשובה בהרחבה:

בעניין פיצול הקריאה, אתן רשאיות לחלק את הקריאה, בתנאי שהמאזינות יצליחו לשמוע היטב את הקריאה (אליה רבה סימן תרצב סק"ב, דגול מרבבה אורח חיים סימן תרצב סעיף א, כף החיים או"ח סימן תרצב סקי", שערי תשובה סימן תרצב סק"ב, משנה ברורה סימן תרצב ס"ק ב). אמנם יש מי שסובר, שאם נשתתק הקורא באמצע קריאת המגילה, המחליף אותו חוזר לראש המגילה (מגן אברהם סימן תרצב סק"ב, ומחצית השקל סימן תרצב סק"ב), זאת בהשוואה להלכה של פיצול הקריאה בתורה, שנאסר משום כבוד התורה (למשל ברמב"ם תפילה פרק יב הלכה ו, ובבית יוסף סימן רפד סק"ה, וסימן קמ סק"א-ב מובא דיון בנושא). אולם רוב ככל הפוסקים התירו לחלק את קריאת המגילה, ואף לכתחילה (מאמר מרדכי סימן תרצב סק"א).

בעניין קריאה מן הספר, מכיוון שמגילת אסתר נכללת בין כ"ד ספרי הקודש (שבתנ"ך), עליה לעמוד בתנאי הכתיבה של ספר תורה: בדיו על קלף (משנה מגילה פ"ב מ"ב). לפיכך מגילה שמודפסת על נייר אינה כשרה, ובקריאה ממנה אין יוצאים ידי חובה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ סעיף ג, משנה ברורה שם ס"ק ו).

בנושאים אחרים שאינם קשורים לשאלתך ישנם דינים במגילה הקלים יותר מספר תורה.

בעניין השמיעה דרך מיקרופון, ישנן דעות חלוקות בנוגע למצוות המצריכות שמיעה (כגון: תקיעת שופר, קריאת התורה, זימון, הבדלה, קדיש וקדושה, ברכת כהנים, קבלת עדות בבית דין, סליחות וי"ג מידות, שמיעת ברכות החופה וברכות אחרות), ואשר שמיעתן נעשית באמצעות מכשירים אלקטרוניים שונים, כרמקול, מכשירי שמיעה (של כבדי שמיעה וחרשים), טלפון, שידור חי באינטרנט, בזום, בסקייפ, ברדיו או בטלוויזיה.

ביסוד המחלוקת עומדת השאלה, האם השומעים אכן שמעו את קולו של התוקע או הקורא, מכיוון שהקול ששמעו נגרם מכוחו, או שמא מדובר ב"קול מכונה" מלאכותי, שכבר נפרד מקול הדובר, ושאינו קולו של "בר חיובא" היכול להוציא אחרים ידי חובתם, מדין "שומע כעונה".

חלק מהפוסקים להיתר מבססים את דבריהם על סוגיה בגמרא (סוכה נא, ע"ב), העוסקת בבית הכנסת הגדול באלכסנדריה, שכלל מרחב גדול, ושהכיל מתפללים רבים, ובשל כך נמנע מהם לשמוע את שליח הציבור. הגמרא מספרת: "ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן – הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן". כלומר, המתפללים ענו אמן, על פי סימן מוסכם, ומבלי שיכלו לשמוע את הברכות, שעליהן ענו. אולם החולקים עליהם מביאים את דברי התוס' בסוגיה, כי מדובר רק בקריאת התורה, או בברכה שאין האדם מחוייב בה, ואילו כאשר ישנו חיוב על האדם, ובעניית האמן מעוניין השומע לצאת ידי חובה, עניית אמן שכזו אינה מוציאה, שכן הוא לא שמע את הברכה, ומדובר ב"אמן יתומה". דין זה מובא להלכה גם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קכד סעיף ח), והרמ"א בהגהותיו מביא את השיטה המחמירה, שאין לענות אמן יתומה, אף כאשר אין מתכוונים לצאת ידי חובה.

המשנה (ראש השנה דף כז ע"ב) דנה באפשרות של שמיעת תקיעת שופר בשינוי: התוקע לתוך הבור, או לתוך הדות, או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה שמע – לא יצא. כלומר, ישנו חילוק בין שתי אפשרויות של שמיעה באותה התקיעה ממש. ומבאר רב הונא בהמשך: לא קשיא; כאן – לאותן העומדין על שפת הבור, כאן – לאותן העומדין בבור. על בסיס החילוק של רב הונא הסביר הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל כרך א אורח חיים סימן כא), "שכל קול היוצא מפי אדם, או כל מכשיר אחר – יש לו שני צלילים: האחד הקול הטבעי, והשני הד הקול, הרי שקול האדם מתפצל לשנים האחד הוא צליל קולו היוצא מתוך גרונו והשני הד הקול המתערב בין גלי האויר ונתקל, במקום שמחזיר את הקול לאחוריו ומשמיע את קולו למרחוק כאלו יוצא ממולו ומצדדין", והוא מוסיף כי הד הקול הוא 'קול ההברה' שנזכר בגמרא, בשונה מן הקול הממשי. והוא מסיים, כי 'קול הברה' הוא גם הקול העובר דרך הרדיו או הטלפון, אשר אינו קולו האמתי והטבעי של האדם.

שיקול זה הנו השיקול המרכזי לאיסור שמיעה באמצעים אלקטרוניים, וכך כתבו בין היתר שו"ת קול מבשר (חלק ב סימן כה): "במיקרופון הזה שקול הדבור רק מוליד גלים והגלים מולידים את החום החשמלי ומפעילים את המיקרופון … לא יצאו השומעים ידי חובת המצוה דגבי מצוה בעינן כולה מכח אדם ולא שיהיה כח אחר מעורב בו". וכן כתבו מנחת שלמה (חלק א סימן ט, וכן בהרחבה בספרו קובץ מאמרים בענייני חשמל בשבת מאמר ב), ומשנה הלכות (חלק ד סימן פה) כי מגבירי הקול פועלים בדרך של קליטת גלי הקול והפיכתם לזרמים חשמליים, גלים אלה יוצרים תנודות וזעזועים בממברנה של המיקרופון. אמנם מקורם בגלי הקול היוצאים מגרונו של הדובר, אך אין בכך כדי להחשיבם כקולו ממש, היוצא ישירות מפיו. זהו כח שני, ולכן מדובר בכעין שמיעה בגרמא, עוד אסרו מנחת יצחק (חלק א סימן לז, חלק ב סימן קיג, וחלק ג סימן לח), ציץ אליעזר (חלק ח סימן יא, וחלק ד סימן כו), חבל נחלתו (חלק כא סימן כא),  הרב ליאור (כאן) ויביע אומר (חלק א אורח חיים סימן יט). וכך כתב גם ביחווה דעת (חלק ב סימן סח), אלא שהוסיף שם, כי השומע סליחות וי"ג מדות דרך הרדיו בשידור חי, עונה אמן וי"ג מדות.


שיקול נוסף ומשני בחשיבותו לדיוננו, מובא בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א אורח חיים סימן ה וכרך ג אורח חיים סימן לד ותשובת הציץ אליעזר (חלק ד סימן כו וחלק ה סימן ג), לפי סברתם, שמיעת מזמורי תפילה בגרמופון מלמדת על זילות, קלות ראש וחוסר מורא, ומהווה בזיון לבית הכנסת. לא רק שאין יוצאים ידי חובה משמיעת "קול היוצא מגוף מיכאני מת אין בו ממש", אלא שאף אסור לעשות זאת, הן בפסוקי תפילה והן בדברי תורה, ואף ללא הזכרת שם שמים, "מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו: רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים (סנהדרין ק"א, ומס' כלה פ"א)", והוא מדמה זאת לשליח ציבור שאינו הגון, אשר אינו מקדש את פיו, מכיוון שמדובר במכשירים המשמשים לשחוק והוללות, ופוגעים בחווית העמידה בפני השכינה.

מאידך גיסא, "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים" (סוטה לח, ע"ב), ועל פי זאת היו גם מי שהתירו לצאת ידי חובה בשמיעה ע"י מכשור אלקטרוני, מכיוון שהקול הנשמע יצא מכוחו של האדם, הוא נשמע מיד ללא שיהוי (בשונה מהקלטה), ואופן קליטת האותות במוח דרך האוזן נעשה באופן דומה לפעולת המכשיר החשמלי.

רוב הפוסקים המתירים זאת, מתייחסים למצוות השמיעה כולן (שהן מדרבנן) למעט תקיעת שופר, שהיא מדאוריתא, ושם ישנו ציווי מפורש לשמוע באופן ישיר את השופר עצמו, ולא קול נילווה ("הברה"). כך כתבו להתיר הרב ענגיל (גליוני הש"ס מסכת ברכות דף כה ע"ב), הרב קוק (אורח משפט סימן מח), הרב טולידאנו (ים הגדול אורח חיים סימן כט), החזון איש (מובא במנחת שלמה חלק א סימן ט סוף סעיף א בהערת המחבר), מנחת אלעזר (חלק ב סימן עב), שמתיר אף בשינוי קולו של הקורא בשל הרמקול, הרב צ"פ פראנק (מקראי קודש פורים סימן יא), אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן קח, וחלק ד סימן צא), הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי כרך ב במהדורת תשמח-תשמט עמ' 581), הרב רא"ם הכהן (בדי הארון חלק אורח חיים סימן כא).

ואילו בילקוט יוסף (מועדים מהלכות מקרא מגילה סימן יא) כתב על פי יחווה דעת (חלק ג סימן נד) להתיר כאשר מדובר בבית כנסת רחב ידיים ובקהל גדול, בתנאי שגם ללא ההגברה, ניתן לשמוע את קולו של הקורא, ואף אם ההגברה גורמת לשינוי קולו. היתר זה מבוסס על דברי שבות יעקב (חלק ב סימן לג), (על פי שו"ת הרא"ש כלל פה סימן יג, שולחן ערוך חושן משפט סימן רלה סעיף יט), והדברים הובאו במקומות נוספים (שערי תשובה סימן תרפט סק"ב, משנה ברורה סימן תרפט סק"ה, כף החיים או"ח סימן תרפט סק"ח, פרי חדש אבן העזר סימן קכא סעיף ו סקט"ז, מהר"י בן חביב שו"ת קול גדול סימן נ דף כה). ביסוס נוסף למתירים ישנו בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן רעו), שם נכתב, כי שמיעה מרחוק של הד קולו של הקורא במגילה בתוך מערה מועילה, מאחר שהשומע התכוון לצאת ידי חובה בשמיעתו.

מן האמור לעיל ניתן לראות שמדובר במחלוקת הלכתית גדולה, מה שמביא רבים מפוסקי הדורות האחרונים להכריע לאיסור, וזאת על מנת שלא להיכנס למחלוקת זו, כך כתב למשל הרב גורן (תרומת הגורן חלק א סימן כב), וכך גם סיכם בעל פסקי תשובות (אורח חיים סימן תרפט אות ג) כי נתפשט המנהג לאסור. מעבר לכך, כבר כתב הרב אויערבך, אשר התמחה בתחום החשמל בהלכה, כי רוב ככל פוסקי דורו לא הבינו היטב את אופן הפעלת ההגברה האלקטרונית, ואילו ידעו זאת, היו משנים את דעתם לאיסור (מנחת שלמה חלק א סימן ט). מכאן נראה בעיניי שאין לקבל הקלות שנויות במחלוקת, כאשר אין הכרח בכך. לפיכך, אין להשתמש במיקרופון לצורך שמיעת המגילה.

מכיוון שכך, מרחב התמרון שנותר בידינו הנו מצומצם, בדומה למצב בקרב כלל הציבור. יתכן שהשנה תיאלצו לוותר על הקריאה כפי שאליה אתן רגילות ולהתחלק לקבוצות מצומצמות (בהתאם להוראות משרד הבריאות), שישמעו קריאת מגילה ע"י איש, שקולו חזק יותר, ויצליח להישמע במרחב הפתוח או לבחור נשים לקריאה שמסוגלות לקרוא בקול חזק. לחילופין, כדאי לבקש מהנשים הקוראות, שתקבלנה על עצמן להתאמץ בקריאת מספר פרקים גדול יותר מכפי שנהגו בשנים הקודמות, כך שתוכלו להתפצל לקבוצות רבות יותר. כמובן שנשים שתסכמנה לזכות את הרבות, ולקרוא את המגילה מספר פעמים, תבוא עליהן ברכה.

אני מאחלת לכן, ולכל בית ישראל פורים שמח, מתוך בריאות ואחוה, וחזרה מהירה לקריאת מגילה ברוב עם הדרת מלך, ובברכת "והסירותי מחלה מקרבך" במהרה בימינו.

עידית

הרחבה:
בנוגע לחולים במחלות מידבקות ולאנשים המצויים בבידוד, ישנם פוסקים, המקלים בשמיעה דרך מיקרופון, טלפון, או בשידור חי, משום שעת הדחק, וסכנת נפשות, וזאת כאשר אופציות אחרות לא יתאפשרו (כגון: שמיעה דרך החלון, או מעבר לדלת, או קריאה לעצמם ממגילה עטופה בניילון). בין המתירים במקרים הללו: ציץ אליעזר חלק ח סימן יא, פניני הלכה ברכות פרק יב אות ט, הרב רא"ם הכהן כאן, הרב אבינר כאן, הרב סתיו כאן, ומאידך גיסא בהנחיות הרבנות כאן, וכן בפסיקת הרב דוד לאו כאן נאסר השימוש שאמצעים אלקטרוניים לשמיעת מגילה

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.