האם מותר לשתות יין עם חברים דתל"שים?

שלום!
אני סטודנטית דתייה, ויש לי חברים חילוניים מתוקים להפליא, שפעמים רבות משתדלים שאוכל לאכול איתם, ולכן יבשלו במטבח טבעוני\ עם כלים כשרים.
הבעיה שאני לא יודעת איך לפתור היא בנושא נסך. אני יודעת שיש מי שמקל בנושא עם חילוניים בטיעון "תינוק שנשבה", אך הטיעון נראה לי לא תופס לגביהם.
1. רבים מהם דתלשים \ יש אתאיסטים \ אגנוסטים באופן מוצהר, וקשה לומר שהם לא אוכלי נבלות וטריפות להכעיס.
3. כל ההבחנה בין חברים שונים וההסתכלות על אמונתו של כל אחד נראית לי משונה, ומצד שני התייחסות לכולם כאל "תינוקות שנשבו" נראית לי לא מכבדת אותם ואת האינטלגנציה שלהם. גם כשאהיה עם סתם אדם בימינו שלא שומר שבת לא אצא מתוך נקודת הנחה שהוא תינוק שנשבה.

האם עלי לא לשתות איתם משקאות של בורא פרי הגפן? וסתם אדם שאני לא יודעת עליו, מה היחס הרגיל? האם יש נפקא מינה בין מזיגה ממש לפתיחת בקבוק או מגע בו?

עד עכשיו נמנעתי במכוון, אבל מעבר לכך שזה קצת מעיק, זה גם נושא שאני מתחמקת ממנו באופן מודע- כי להסביר לחבר שאני לא שותה כי הוא מזג זה לא נעים..
תודה רבה,

 

תשובה:

שלום עדי,

משאלתך ניכר, כי המושגים בתחום מוכרים לך, אבל את מבקשת לדייק את הדברים. ומעבר לכך, את מוטרדת משאלת היחס אל חברייך, וטעם הדרישה להתעסק בכך.

ברשותך נפתח בשלבים בסיסיים ומוקדמים יותר לנושא שהעלית, ומתוך כך הדברים יתבהרו בע"ה, ובסוף התשובה תמצאי את סיכום הדברים הלכה למעשה.

כידוע, היין הנו משקה חשוב ביותר, והוא מביא לידי אינטימיות, קירוב לבבות, שחרור, פתיחות ושמחה. תכונות אלה תורמות באופן חיובי למצב הרוח, ומביאות להתרוממות הנפש בזמן שמחה של מצווה, כגון חתונה, או קידוש בשבת. גם בבית המקדש הצטווינו לנסך יין על גבי המזבח ביחד עם הקרבנות. אולם אותן המעלות שהזכרנו, עלולות להביא גם לתקלות ולמעשים חמורים בעת שכרות או ערפול של כושר השיפוט.

בפרשת האזינו נאמר בעניין עבודת אלילים: אֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֙ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם (דברים לב, לח), ומכאן נלמד בגמרא (עבודה זרה כט, ע"ב), כי כשם שהזבח לאלילים אסור בהנאה, כך נאסר לשתיה ולהנאה אף היין שנוסך על גבי המזבח לעבודה זרה (רמב"ם ספר המצוות לא תעשה קצד). איסור זה ידוע בשם "יין נסך" וחיובו מן התורה. מלבד האיסור בשתיית יינו של הגוי (העובד עבודה זרה), נאסר אף מגעו הישיר של הגוי ביינו הכשר של יהודי, שמא ינסך אותו לעבודה זרה. 

מלבד זאת, בשל השפעת היין על השותים, כמו שנאמר: גדולה לגימה, שמקרבת את הרחוקים (פסיקתא זוטרתא דברים לט, ע"א), אסרו חכמים גם יין של גוי, שלא נוסך לעבודה זרה, וזאת מחשש לקירבה יתרה שתביא לנישואי תערובת: ועל יינן משום בנותיהן (עבודה זרה לו, ע"ב). בדין זה אין הכרח שהגוי יעבוד עבודה זרה ממש, כי עיקרו הוא הצורך בהרחקה תרבותית, והימנעות מיחסי אהבה יתרה בינם לביננו (ט"ז יורה דעה סימן קנב סעיף א). איסור זה ידוע בשם "סתם יינם" וחיובו מדרבנן.

מה כולל האיסור של סתם יינם? כאמור, מלבד איסור שתיית יינו של הגוי, אף יין של יהודי עלול להיפסל לשתיה בעקבות מעשיו של הגוי. ניסוך היין לעבודה זרה נעשה ע"י שפיכתו לפני האלילים, או בשכשוכו – טלטולו שלא בפני האליל (רא"ש עבודה זרה פרק ד סימן יג), ולכן פעולה הנעשית באופן דומה פוסלת את כשרות היין. מלבד נגיעה ביין, כל מעשה מכוון, המהווה נענוע ממשי של היין נחשב כשכשוך: מגעו ביין בידו או ברגלו, ואף באמצעות חפץ המוחזק בידו, כשמתכוון לנגוע, וכן טלטולו של היין, או  שתייתו בפיו ויניקתו מן היין שבכלי (שו"ע יורה דעה סימן קכד סעיף יא).

גם הגבהת הכלי ומזיגה ממנו, אף ללא מגע או שכשוך, אוסרת את היין שבכוס, שכן הוא נמזג מכוחו של הגוי, במקרה כזה, יש מי שפוסק, כי אף היין שנותר בבקבוק נאסר, מדין "ניצוק חיבור", כלומר, חיבור היין שבכוס והיין שבבקבוק ע"י קילוח היין הנמזג (שו"ע יורה דעה סימן קכה סעיף א וסימן קכו סעיף א). 

דין זה נאמר על גוי העובד עבודה זרה, ואולם בנוגע למזיגה ללא נגיעה או שכשוך, כשמדובר בגוי שאינו עובד עבודה זרה, רבים מתירים את היין, אף זה שנמזג לתוך הכוס (ש"ך יורה דעה סימן קכו סעיף ה ס"ק ט, דגול מרבבה יורה דעה סימן קכד סעיף כד, חזון איש יורה דעה הלכות יין נסך סימן מט אות ז), או לכל הפחות את היין שנותר בבקבוק לאחר המזיגה לכוס (שו"ע יורה דעה סימן קכו סעיף ה, ט"ז יורה דעה סימן קכד ס"ק לב, יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יא אותיות כא-כב), זאת משום שהגבהת הבקבוק ונענוע קל שלו אינם נחשבים שכשוך, מה עוד שאין דין ניצוק על מה שנשפך מכוחו בלבד, וכשאין מדובר ביין נסך. יש לציין, כי למרות שמדובר כאן במחלוקת בהלכה מדרבנן, ולכאורה יש מקום להקל, התקבל בעם המנהג להחמיר במזיגת היין ע"י גוי, אף שאינו עובד ע"ז.

נדגיש, כי נגיעה בבקבוק סגור אינה אוסרת את היין שבתוכו, וכן נגיעה ביין מבושל (שו"ע יורה דעה סימן קכג סעיף ג), שכן נהגו שלא לנסך יין כזה, שנחשב פגום. בימינו לא מקובל לבשל יין, מכיוון שפעולה זו פוגעת באיכותו, אולם יינות רבים עוברים תהליך פיסטור, וחלק מן הפוסקים מתייחסים ליין מפוסטר כאל יין מבושל (מנחת יצחק סימן ז סעיף סא, אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לא, וחלק ב סימן נב, שבט הלוי חלק ב סימן נא, יביע אומר יורה דעה חלק ח, סימן טו).

כלפי יהודי מומר גזרו חכמים, שיינו ייחשב "כסתם יינם", וכן גזרו על יהודי המחלל שבת בפרהסיא, שדינו כיהודי מומר להכעיס, שכן השבת מהווה בסיס משמעותי לקיומנו וביטוי מובהק של זהותנו היהודית (חולין ד, ע"ב-ה, ע"א, שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה), ואילו חילול השבת בפרהסיה מעיד שאין מדובר בסתם כניעה ליצר (מומר לתיאבון), אלא הוא מהווה זלזול מופגן, התרסה, וחוסר הזדהות אקטיבי עם הזהות היהודית, מלבד היותו כופר במעשה בראשית. וכך הסביר זאת הרמב"ם: השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם (שבת פרק ל הלכה טו). 

מגעו של יהודי כזה ביין שווה למגעו של גוי שאינו עובד עבודה זרה, והוא נאסר בשתיה. מקור הדין ביחס ליינו של מחלל שבת בפרהסיא אינו מופיע בגמרא או בשולחן ערוך, והוא מצוי בדברי הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ז סימן קעט): אבל משומד לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו הוא מין ויינו יין נסך… וענין חלול שבתות … שהוא מוחזק בו שלשה פעמים אבל בפעם א' או שתים אינו עושה יין נסך ובפני עשרה צריך שיחלל.

גם בדינים נוספים נפסק שמעמדו ההלכתי של מחלל שבת בפרהסיה שווה לזה של גוי  (חולין ה, ע"א, שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה, משנה ברורה סימן נה ס"ק מו, עירובין סט, ע"ב, פתחי תשובה יורה דעה סימן קיג ס"ק א ועוד).

אולם בנוגע ליהודי המחלל שבת בפרהסיא בימינו, יש לבדוק האם מדובר במצב דומה לזה שרווח בעת קביעת הפסקים הללו, או שמא לפנינו מציאות שונה. ידועים דברי הרמב"ם (ממרים פרק ג הלכה ג) על אודות צאצאי הקראים, שנולדו לתוך מציאות של ריחוק מתורה ומצוות, אשר לא בחרו בה, והם הוגדרו על ידו כאנוסים, וכתינוק שנשבה לבין הגויים. במצב זה, פסק הרמב"ם, שישנה חשיבות רבה בקירובם לתורה ולמצוות באהבה ובדרכי שלום.

גם כיום רבים מבני עמנו מחללים שבת, ואינם רואים בה ביטוי הכרחי לזהותם היהודית. רובם נכללים בהגדרת "תינוק שנשבה", שכן הם נולדו לתוך מציאות של חילון בבית הוריהם ובמערכת החינוך, והם חשופים דרך אמצעי התקשורת לתעמולה כנגד השבת, כך שהם כאנוסים מבחינות רבות (כך פסק החזון איש ביורה דעה סימן ב אות כח, וכן שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן לו). יש לציין, כי הביטוי "תינוק שנשבה" אינו בא להקטין או לזלזל באינטליגנציה של אותם האנשים, אלא להציג מציאות אובייקטיבית, שמנעה מהם לימוד מעמיק, או שהשרתה סביבם אווירה של זילות וביזוי של התורה והמצוות. פעמים רבות גם דתל"שים שפרקו מעל עצמם עול מצוות, לא הגיעו לכך מתוך עיון מעמיק וכפירה.

באופן זה בו המציאות של יחידים טועים התחלפה בציבור גדול שחוטא, עיקרו נובע מחוסר בידע, אף אם חלקו גדל בבית שומר שבת. גם הרמב"ן (במדבר טו, כב) מתאר אפשרות כזו, של מצב אנוסים המוני: ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם. 

כתוצאה מהכרה בעובדות הללו, המדיניות ההלכתית כלפי ציבור זה התחלפה אצל פוסקים רבים בדורות האחרונים, והמגמה להתבדל מהיחידים המתריסים, ולהטיל עליהם סנקציות, התהפכה לצורך בקירובם וביחס של אהבה כלפיהם. מעבר לכך, רבים מאותם מחללי שבת אינם עושים זאת להכעיס, באופן פרובוקטיבי, נהפוך הוא, גם אותם שאינם "שומרי שבת" בהימנעות מכל מלאכה, הנם "זוכרי שבת" בהדלקת נרות, בקידוש, בתפילות ועוד. 

יחס מקרב מעין זה מצאנו בכמה פסקים מפורסמים, ביניהם בשו"ת בנין ציון (החדשות סימן כג), אשר נשאל על יינם של משכילים ורפורמים, שחיו בזמנו.  בתשובתו הוא מחלק בין הדין, שהיה בעבר, לבין מציאות דורו: אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעוונותינו הרבים, פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר … ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת … והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת …דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים.

בדבריו עלו מספר נימוקים לגישה המקלה וביניהם: התפשטות התופעה, עד כדי כך, שחילול שבת הפך לנורמטיבי, ואינו נתפס עוד כעזות פנים, כפירה והתנכרות, וכן הבורות וחוסר הידע, מה שהופך את המזיד לאנוס, הממשיך את מנהג אבותיו. באופן דומה נכתב גם בשו"ת מלמד להועיל (חלק א אורח חיים סימן כט, וחלק ב יורה דעה סימן נב), שם הוא מוסיף טעם חדש, שלא לבייש את אותו האדם, גם טעם זה נובע מהצורך בקירוב בדרכי שלום, שמירת האחוה בעם ובמשפחה,  ומניעת הלבנת פנים, איבה, מחלוקות וחילול השם. הרב אורי שרקי הוסיף אינדיקציה נוספת להיתר, כל עוד מחלל השבת לא הוציא עצמו מכלל ישראל, והוא חש זהות יהודית, מה שמתבטא גם בשירותו הצבאי, אין הכלל האמור חל עליו (https://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=530:530530-530&catid=22&Itemid=100512).

טעמים נוספים, שהובאו ע"י המקלים, שונים במהותם, ונובעים מבחינה פורמליסטית יותר של הדין.  בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יורה דעה סימן נ) נכתב, כי מלבד החובה לקרב, אין חובת ריחוק, שכן חתנות עם מחללי שבת לא נאסרה, וכן הם אינם חשודים בניסוך יין לעבודה זרה. שני הטעמים האחרונים להקל מופיעים גם בחזון איש (יורה דעה סימן ב אות כג), וכן בשו"ת שואל ונשאל (חלק ג סימן רטז). גם החזון איש וגם שו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה סימן לז) הביאו טעם להקל משום שאין מקור לאיסור יינו של מחלל שבת, החת"ם סופר (שו"ת חלק ב יורה דעה סימן קכ) כתב, שטעם הגזירה אינו משום חתנות, ולא מחשש לניסוך לעבודה זרה, אלא משום קנס, שנועד להרתיע, ולכן אין להחמיר במה שנעשה מכוחו, ללא מגע ישיר. יביע אומר (חלק א יורה דעה סימן יא) הכריע להקל משום שמדובר במחלוקת בתרי דרבנן – איסור סתם יינם, והשוואת מחלל שבת לגוי. נימוק נוסף, האוסר הרחקה של מחללי השבת מבסס החזון איש על דברי הגהות מיימוניות (הלכות דעות פרק ו הלכה ג): אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאתו, ומבאר, כי איננו רשאים לשנוא ולהרחיק את מחללי השבת כל עוד שהם במצב שלפני שמיעת התוכחה, אך מאחר שאיננו יודעים כיצד להוכיח, הם נידונים כאנוסים.

בין הפוסקים המתירים ניתן להוסיף עוד את: שו"ת להורות נתן חלק א סימן לט, שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן מח, שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן נג, וסימן נא, שו"ת עשה לך רב חלק ב סימן נא, שו"ת בית יצחק חלק ב יורה דעה קונטרס אחרון סי' כג, שדי חמד מערכת מ כלל פו, חבל נחלתו חלק יא סימן לא.

מאידך גיסא, ישנם פוסקים המחמירים ביחס למחללי שבת בדורנו, ואדרבה, סבורים שיש להתרחק מהשפעתם הרעה על שומרי המצוות, ויותר מכך, לסברתם אף ישנו איסור להתחתן עמם מחשש זה (שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן עד, שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קה, ישכיל עבדי חלק ח יורה דעה סימן יט, תשובות והנהגות כרך ב סימן ת, ציץ אליעזר חלק יב סימן נו, שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כה).

זאת ועוד, אף בקרב הפוסקים המקלים, היחס כלפי מחללי השבת המזידים והפרובוקטיביים, אשר בזים למסורת, הנו פחות סלחני. בסוף דברי הבנין ציון שהובאו לעיל, ושעליו מסתמכים רבים מהמתירים, הוא מסייג במפורש את היתרו, וכותב: אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור. גם שו"ת מהרש"ם (חלק א סימן קכא), שהתיר כבנין ציון, נוטה להחמיר כשמדובר במזידים המחללים שבת להכעיס. גם בשו"ת עשה לך רב (חלק ב סימן נא) מובא חילוק בין רוב המקרים שבהם יש להקל מחמת אונס (כולל אונס פרנסה) או בורות, לעומת הצורך להחמיר במי שנוטה אחר זדון לבו ויצרו הרע, ובפרט בקרב אנשים השומרים מצוות מסוימות. הוא מוסיף, כי במקרים מיוחדים ניתן להקל, למשל כשמדובר במחלל שבת שהוא אביו של השואל, שכן מדובר בכיבוד הורים, שזוהי מצווה מן התורה, אך אינו מתיר באנשים אחרים, המחללים שבת.

לסיכום האמור, ככל שמחלל השבת מבטא במעשיו כבוד והזדהות עם שמירת השבת, כך יתירו יותר את שתיית היין שמזג, ואילו כלפי אלה, שמתבטאים בזלזול ובכפירה מפורשת, יש יותר מקום להחמיר ולאסור, בדיוק מחמת אותם הטעמים לגזרה הראשונית, אולם אם תרצי להקל בזה, יש על מי לסמוך, כפי שכתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל יט סימן א): שאנו מקילין הרבה ביין נסך ובסברא מועטת תולין להקל. בין המקלים נמצאים הרב מלמד (פניני הלכה כשרות חלק ב פרק כט סימן יג) והרב שרקי לעיל, וראי בדברי הרב קוק (אגרות הראיה כרך א איגרת קלח).

בשורה התחתונה אני מציעה לך להימנע משתיית יין שנמזג ע"י אדם שמזלזל באופן מופגן בשבת ומחלל אותה במזיד. באופן זה, גם בתוך החברות הטובה והאמיצה ביניכם, תהיה לך תזכורת משמעותית לעולם הזהות והערכים אליהם את משייכת את עצמך. לעתים הטלת הרחקות וסייגים מלאכותיים על קשרי חברות עלולה להתפרש בעינינו כקטנוניות, חשדנות או אף התאכזרות מצד ההלכה. אולם, חכמתם של מורינו לאורך הדורות לימדה אותנו שההשפעה ההדדית בין חברים הנה בלתי נמנעת, ולצד קירוב הלבבות ישנה חשיבות רבה גם להגדרת גבולות הגזרה שלך.

יתר על כן, יחסי חברות טובים אמורים להכיל את השונות ביניכם, וחבר טוב יכבד את אמונתך. כדאי שתחשבי על הסבר ברור ומכבד, בו תציגי לפני חברייך את המגבלה ההלכתית שאת מחוייבת אליה, ובכך תחסכי לעצמך את המבוכה והחשש שיחזרו בכל פעם מחדש. כמובן שכאשר מדובר ביין מבושל, הקונפליקט ייחסך ממך.

חזקי ואמצי,

עידית

 

 

הרחבה:

על שאלת הרלוונטיות של חשש עבודה זרה בימינו, יש מי שכתב (בן איש חי שנה שניה פרשת בלק הקדמה סעיף יז אות א, וכן חכמת אדם שער איסור והיתר כלל עה הקדמה – סעיף א), כי ישנם טעמים נוספים לאיסור, והם נסתרים, אך באופן כללי, מדובר על כך שבשתיית יינו של גוי נכרתת נשמת היהודי משורש הקדושה.

 

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.