אני יכולה לברך הגומל?

 

אתמול נחנקתי מחתיכת טורטיה שלא ירדה לי בגרון. נלחצתי ולא הצלחתי להעביר אותה גם עם מים. עד שהשתעלתי שוב ושוב וזה יצא. ב"ה. נלחצתי. התחושה היתה שיכולתי למות מזה. יש לי גם רפלקס הקאה מוגבר וייתכן שזה גם מגביר את החנק.

האם אני צריכה לומר ברכת הגומל בשבת עם סעודה הודיה וכו'?  

 

תשובה:

 

שלום לך וברוך ה' ששמר אותך מרעה.

אכן, את ברכת הגומל מברכים כשניצלים מסכנות בתנאים מסוימים. כדי לדעת האם עליך לברך את ברכת הגומל עלינו לשאול שתי שאלות: האם המצב שהיית בו מוגדר סכנה מובהקת המצריכה ברכה על ההינצלות, והאם סוג סכנה זה עומד בקריטריונים של ברכת הגומל.

לגבי השאלה הראשונה, אין כמובן דרך אובייקטיבית להגדיר זאת כי רק את היית שם, ולפי תחושתך הסובייקטיבית אכן היית בסכנה ממשית. סכנה זו התעצמה בשל הבעיה הבריאותית שאת מתמודדת עימה. כדאי כעת לחזור בזכרונך אל האירוע ההוא ולשאול את עצמך עד כמה היתה שם סכנת חיים ממש. אם את עדיין חשה כפי שתיארת בשאלתך – את צריכה להודות לה'.

יש לציין שהגדרת סכנה לצורך ברכת הגומל היא דווקא סכנה שהאדם כבר היה נתון בתוכה, ולא כזו שאיימה להתרחש ולבסוף פסחה על האדם, או נמנעה. בשאלתך תיארת שחווית את החנק ממש, ולכן זוהי סכנה ממשית שהיית בה.

אולם לגבי השאלה השניה, האם חנק מאוכל הוא סוג סכנה שעליה תיקנו חכמים לברך הגומל, יש מחלוקת. מנהג האשכנזים הוא שאם זו הייתה סכנה מוחשית ומיידית, מברכים עליה, בעוד מנהג עדות המזרח לא לברך על סכנה כזו כי אינה אחד מארבעת המקרים המחייבים (ראי בהרחבה).

הכלל בברכות הוא "ספק ברכות להקל", ובמצב בו יש ספק האם דרושה ברכה – לא מברכים בשם ומלכות, כדי לא להיכנס לספק של נשיאת שם שמיים לשווא.

 

לכן, אם היית נוהגת כמנהג עדות אשכנז, היית מברכת "הגומל" בשם ובמלכות בנוכחות מניין. בהיותך נוהגת לפי עדות המזרח, אפשר להעלות כמה הצעות להודאה על ניסך:

 

  1. הודאה לה' בדרכים שונות ללא שם ומלכות: לברך "הגומל" בלי אמירת שם ה', לערוך סעודת הודיה, לומר פרק תהילים מתאים, לתת צדקה כהודאה על הנס.
  2. הצטרפות לברכת "הגומל" של אחרים: אם את מכירה מישהו שאומר "הגומל" מסיבה שלו (כגון נסיעה ארוכה, החלמה, לידה וכדומה) אפשר לבקש שיתכוונו גם עלייך ואת תתכווני בברכה כאילו היא שלך.
  3. אם יש לך באופק הזדמנות בה את עצמך תצטרכי לברך "הגומל", כגון נסיעה ארוכה או טיסה, אפשר לברך על האירוע ולהתכוון גם לנס שקרה לך.
  4. בסוף ברכות השחר, סמוכה לברכת "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי", ישנה ברכה המסתיימת במילים "הגומל חסדים טובים לעמו ישראל". כשאת אומרת אותה, תוכלי להתכוון על הנס האישי שלך.

 

באיחולי בריאות ורוב טובה

שלומית 

 

הרחבה ומקורות:

 

א. על מה מברכים "הגומל"?

 

ברכת הגומל תוקנה על ידי חכמים להודאה על יציאה ממצבי סכנה מסויימים, שנלמדו מפרק תהילים ק"ז המתאר אנשים הניצלים מצרות שונות ומודים לה'. המצבים הם שיט בים, הליכה במדבר, מאסר בכלא ומחלה: 

 

"… תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ׃

רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף׃

וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם׃

וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָׁב׃

יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃…

 

יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל׃

… יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק׃

יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃

 

… אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ׃

כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָוֶת׃

וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם׃

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם׃ 

יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם׃ 

 

...יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים׃ 

…יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע׃

וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם׃

יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם׃

וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם׃

יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם

וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ"

(תהילים קז)

 

ובגמרא ברכות ע"ד מובאת ההלכה הנלמדת מפסוקים אלה:

" אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא… . מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״בָּרוּךְ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״. אַבָּיֵי אָמַר: וְצָרִיךְ לְאוֹדוֹיֵי קַמֵּי עַשְׂרָה, דִּכְתִיב: ״וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וְגוֹ׳״. ".

 

הראשונים נחלקו כאמור האם ארבעת המקרים שהביאה הגמרא הם ארבע דוגמאות למצבי הצלה, ובעצם יש לברך על כל הצלה, או שמא הארבעה הללו בלבד הם אלו שצריכים לברך הגומל ובמקרים אחרים לא מברכים.

 

כתב הבית-יוסף (אורח חיים סימן רי"ט) שהאבודרהם פסק ש"אלו הארבעה דווקא, אבל אחרים שברכו היא ברכה לבטלה", ולעומתו הריב"ש צידד בברכת הגומל על כל נס, גם אם אינו דומה לארבעת המקרים שבגמרא. לדעת הריב"ש הארבעה הוזכרו רק כמקרים קלאסיים של הצלה מסכנה, ולא כצמצום מקרים אחרים:

 

"כתב הרב דוד אבודרהם … יש אומרים שד' [ארבעה] בלבד צריכין להודות אבל אחרים שבירכו הויא ברכה לבטלה, וכן פסק ה"ר שם טוב פלכו בשם התוספות, דאלו הד' דוקא. והוא הדין בכל מקום שמזכיר התלמוד מספר. עד כאן לשונו.

אבל הריב"ש כתב בתשובה סי' של"ז: שאלה – הא דאמרינן בפרק הרואה "ד' צריכים להודות " – מי נימא הני דוקא (האם נאמר אלו דווקא), ואם כן אפילו נפל עליו כותל או ניצל מדריסת שור ונגיחותיו וכיוצא בניסים כאלו – אינו חייב לברך? או נימא דכ"ש הוא? 

תשובה: נראה שצריך לברך, שהרי הולכי מדברות שצריכים להודות – זהו מפני סכנת אריה וגנבים המצוים בדרכים, ואם כן כשעמד עליו אריה לטורפו אפילו בעיר, אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם, וכיוצא בנסים אלו – כל שכן שצריך להודות! ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצוים תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים. וכל שכן הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה, שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור עוד במקום ההוא "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" וכל שכן שמי שניצל צריך הוא להודות כדרך הד' שצריכים להודות, ולא שיפטר מברכת ההודאה בברכת שעשה לי נס שחייבוהו לברך כשישוב לעבור במקום ההוא, ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה? אלא ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מכל מקום."

 

המאירי כתב שמי שהיה באחד מארבעת המקרים צריך לברך גם אם לא חווה שם סכנה, ובנוסף יש לברך על כל מצב של סכנה שניצל ממנו. אם כי בהמשך הוא מסייג דבריו שבמקרים אלה הברכה תהיה רשות ולא חובה. פוסקים נוספים פסקו כמאירי שיש לברך "הגומל" על כל הצלה (כגון רמב”ן, ריא”ז, תשב”ץ ועוד).

 

הרמב"ם סבר כדעה המצמצמת כנראה, כי ציין בדייקנות את ארבעת המקרים ולא ציין שאפשריים אחרים (הלכות ברכות י', ח'):

"אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא. וְחָבוּשׁ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעָלוּ. וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב."

 

כך כתב גם השולחן ערוך (אורח חיים רי"ט) אבל בהמשך הרחיב:

"הני ארבעה לאו דוקא, דהוא הדין למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכל כיוצא בזה – כולם צריכים לברך הגומל:

ויש אומרים, שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".

 

כלומר, השולחן ערוך מציין את שני צדדי המחלוקת, ואומר שעל הצלה שאינה אחד מהארבעה מברכים ללא שם ומלכות. אולם מבין פוסקי אשכנז היו שחלקו על כך, כגון הט"ז והמשנה ברורה שכתבו שנהוג לברך על כל הצלה. 

ניתן לומר באופן כללי שהחלוקה היא שלמנהג אשכנז מברכים הגומל על מצבי סכנת חיים, ולמנהג ספרד הברכה נתקנה על מצבי סיכון מסויימים ולא על אחרים. לפיכך, נוהגים האשכנזים לא לברך למשל על נסיעות שאין בהן סכנה מיוחדת אפילו אם היו ארוכות, ולברך בשם ומלכות על הינצלות מסכנה שאינה שייכת לאף אחת מארבע הקטגוריות; בעוד הספרדים נוהגים לברך בשם ומלכות על כל נסיעה ארוכה שהיא, אך לא לברך על סכנה שאינה שייכת לארבעה שחייבים להודות (פניני הלכה ברכות, ט"ז, ח'). 

 

לכן, כיוון שהשואלת היא מעדות המזרח, ומצב הסכנה שתיארה בשאלה הוא לא אחד מארבעת המצבים שנזכרו בגמרא, אין לה לברך "הגומל" בשם ומלכות על מקרה זה. אולם, אם הייתה נוהגת מנהגי אשכנז, צריכה הייתה לברך בשם ומלכות, כדברי הט"ז והמשנה ברורה – שכן המצב בו הייתה היווה סכנת חיים עבורה, למיטב ידיעתה, וגם יש לה ברקע בעיה רפואית אובייקטיבית שמחמירה את המצב.

 

בתשובה לשואלת פירטנו הצעות שונות להודאה על הנס, יש לציין הצעה נוספת שאינה מתאימה לכל הנשים אך כדאי שתהיה מוכרת. הרב ח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב חלק א סימן לב) העלה הצעה זו עבור חיילים השבים מהחזית, שם ניצלו מסכנות אך אינם עומדים בקריטריונים של ארבעת החייבים:

 

"וכל חייל החוזר מהחזית טוב שכאשר יעלה לתורה יברך ברכת הגומל ללא הזכרת שם ומלכות. כיצד הוא עושה, קורא שלשת הפסוקים, "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד, ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו וגו' לך ה' הגדולה וגו' ואתה מושל בכל, ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב". נמצא שהזכיר שם ומלכות בדרך קריאת הפסוקים, והברכה באה לאחריהם. "

 

ב. לגבי "ספק ברכות להקל"

 

הסיבה לכך שמצמצמים את מקרי הברכה בשם ומלכות היא הכלל הנקוט בידינו ש"ספק ברכות להקל". הסיבה לכך היא שיש איסור על אמירת שם ה' לשווא, כחלק מהאיסור "לא תשא את שם ה' א-להיך לשווא" שניתן בעשרת הדברות. על כך נאמר בגמרא בברכות, לג. :

ואמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו:

כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא.

כלומר, ברכה שאין בה צורך נחשבת לנשיאת שם ה' לשווא, איסור תורה חמור. וכך פסק גם הרמב"ם (הלכות ברכות פ"א, הל' טו): 

כל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמיים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן.

אמנם, רוב הראשונים חלקו על הרמב"ם והגדירו את הברכה המיותרת כעבירה על דברי חכמים, ולא על איסור תורה ממש. כך או כך, לכל הדעות אסור לומר ברכה בשם ומלכות ללא צורך.

צד משלים לתמונה הוא מעמדן ההלכתי של הברכות. כמעט כל הברכות שיש לנו הן בגדר מצווה מדברי חכמים, ולא מדאורייתא. בדברי חכמים הכלל הוא "ספקא לקולא", כלומר שכאשר יש ספק – מקילים. לכן, כאשר יש ספק אם צריך לברך – פטורים מהברכה ולא מברכים. וכך פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ט ג'): 

כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך.

לא רק כאשר הספק הוא אצל האדם – כלומר האם בירך או לא בירך – מקלים; גם כאשר הספק הוא בהלכה – כאשר יש מחלוקת האם צריך לברך או לא – הדין הוא ללכת לפי הדעה המקילה. כך נפסק במסכת עבודה-זרה, ז. :

ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל. אמר רב יוסף: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.

כלומר, כאשר מדובר בדין מדאורייתא – נוהגים כדעה המחמירה, וכאשר מדובר בדין דרבנן נוהגים לפי הדעה המקילה.

לכן, כיוון שהברכות (ובתוכן "הגומל") הנן דין דרבנן – נוהגים כדעה המקילה והמצמצמת את חיוב הברכה, ולא מברכים בשם ומלכות במצב שאינו עונה לקריטריונים שציינו הפוסקים.

 

הרבנית שלומית היא בוגרת מגדל עוז ולינדנבאום ולימודי עבודה סוציאלית. עבדה מספר שנים כעו”סית וכמורה במסגרות לנוער בסיכון. עמיתה בתכנית לימודי ההלכה המשותפת לישיבת מעלה גלבוע ולמדרשת עין הנציב, בה היא לומדת ונבחנת במבחני ההסמכה למורות הלכה. נשואה, אם לארבעה ומתגוררת במצפה נטופה שבגליל. מלמדת מתמטיקה, גמרא והלכה גם בתיכון שדה אליהו, יוזמת ומארגנת תפילות נשים עם קריאות בתורה בקהילה, נמנית על צוות התקשורת של ארגון רבני ורבניות בית הלל וממנהלות אתר "משיבת נפש" .

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן