מה הטעם של פדיון הבן ומדוע לא פודים את הבת הבכורה?

רציתי לשאול לגבי פדיון הבן. מהו הטעם לקיום המצווה? (מבחינה רעיונית) ואם צריך לפדות פטר רחם מדוע לא פודים בת? יש לנו בעוד שבוע וחצי פדיון של הנכד, והייתי שמחה להרחבה הזאת לפני הפדיון אם יתאפשר.

תשובה

שלום לך, ומזל טוב להולדת נכדך. 

בקרוב תזכי בע"ה לחוות מצווה ייחודית, שאינה רווחת, שכן היא חלה רק על בן בכור לאמו, שלא קדמו לו לידת בת, או נפל, שנולד בלידה רגילה (ולא בניתוח קיסרי), ושאביו או אמו אינם ממשפחת כהנים או לוויים.

בדומה למצוות נוספות המבטאות את קדושתה של הראשית (ביכורים, תרומה – ראשית דגנך, ראשית הגז, בכורות בהמה, חלה – ראשית עריסותיכם), כך גם בראשית פרי הבטן ישנה קדושה. כל התחלה חדשה מעוררת בנו התפעמות, ונטייתנו הטבעית היא לראות בפרי עמלנו הישג אישי ותוצאה של השקעה מצדנו, וכך גם הילד הבכור, המזכה אותנו בכינויים "אמא" ו"אבא" (וכמובן גם "סבתא" ו"סבא"). אולם למעשה, כל הישג שכזה הוא פיקדון בידינו וניתן לנו ברצון ה' מתוך חסדו עמנו, ועצם קבלתו אמורה להנכיח בתודעתנו את מקום הבורא בחיינו, לחזק את אמונתנו בו ולהודות לו על מתנותיו (ספר החינוך פרשת בא מצוה יח). בדרשות רבות (לפרשת כי תבא) כותב בעל שפת אמת, כי הקדשת הראשית לקב"ה מבטאת את הדבקות בשורשו הרוחני והמשכת הברכה ממנו.

בעקבות מכת בכורות, שבה הוכו כל בכורי מצרים, וניצלו בכורי ישראל, הצטווינו על קדושת הבכורות: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא (שמות יג, ב). במצב זה משרתי ה' המיועדים היו הבכורות המצויים בכל בית ובית, שתפקידם היה אף השראת קדושה במשפחתם. ואכן כך מספרת הגמרא שקרה בפועל: עד שלא הוקם המשכן – היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן – נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים (זבחים קיב, ע"ב). גם בכריתת הברית בהר סיני נאמר: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים (שמות כד, ה), והמפרשים השונים (אונקלוס, רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן) מסבירים כי היו אלה הבכורות שהקריבו את הקרבנות (1).

לצערנו, נכשלו הבכורות בחטא העגל ביחד עם כל החוטאים מבני ישראל, וקדושתם המולדת לא עמדה להם. בעקבות זאת הוחלפו הבכורות בבני שבט לוי, אשר ביטאו נאמנות לקב"ה, ומלבד זאת שלא הצטרפו לחוטאים, הם אף לחמו בהם: וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי  (שמות לב, כו). על מעשה זה הם זוכים לשבח מיוחד: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו [בָּנָיו] לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ (דברים לג, ט).

ההשתתפות בחטא העגל הורידה את הבכורות ממעלתם, ונטלה מהם את זכות העבודה במשכן. במקומם התקדשו בני לוי לתפקיד משרתי ה' במשכן ומייצגי הקדושה בעם, זאת כפי שמתואר בתורה: וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה: כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי: וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ח, יד-יט).

על פי המסופר בספר במדבר (פרק ג) בעת החלפתם של הבכורות בבני לוי התגלה פער מספרי ביניהם (22,273 בכורים לעומת 22,000 לוויים), וכך 273 בכורות פדו את עצמם בסכום של חמישה שקלים, מעשה זה הפקיע אותם מקדושתם, ולמעשה "פדה" אותם ממנה והפכם לחולין. מכאן מובן מדוע בכורות כהנים או לוויים אינם נפדים. בשל העברת הבכורות ממעמדם כ"הקדש" הצטווינו במספר מקומות (שמות יג, יג, שמות לד, יט-כ) לפדות את הבכורים מקדושתם: וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה, באמצעות תשלום חמישה סלעי כסף לכהן.

כפי שכתבנו, מצוות הפדיון חלה רק בבכור לאמו, מה שנלמד מהביטוי "פטר רחם", שמשמעו פתיחת הרחם. מכאן מובן מדוע בכור שנולד בניתוח קיסרי פטור מפדיון, וכך כאשר נולד לפניו נפל, והוא שהיה הראשון להיוולד.

לגבי פדיון בכורות זכרים בלבד, התורה מכנה את הבכור הזכר בשם 'ראשית אונו' של אביו (דברים כא, יז), והוא זה "שלבו של אביו דווה עליו" במותו (בבא בתרא קיא, ע"ב). ניתן להוסיף, כי האב רואה בבנו יורשו וממשיכו, הוא שיישאר בנחלת הוריו, יגן עליה בשעת הצורך, יסייע להוריו ויסעד אותם בזקנתם. הבת לעומת זאת, היתה עוברת בנישואיה להתגורר בנחלת משפחתו של בעלה, ואף פטורה ממצוות כיבוד הורים, כשזו מתנגשת עם מחויבותה למשפחתה החדשה.

נותר עוד לברר, מדוע הצטווינו לפדות בכור לאמו, ולא בכור לאביו. המהר"ל (גבורות ה' פרק לח) מחלק בין "ראשית האון" של האב, לבין "פטר רחם" של האם, והוא מבאר, כי הבכור לאמו נחשב "ראשית המציאות" אשר יש בו קדושה יתרה, כשם שהקב"ה בעצמו הוא ראשית המציאות. ולעומת כח האב שמעניק פוטנציאל בלבד, הוא רק בכח, הרי שהאם מאפשרת את הראשית בפועל ממש.

הסבר בכיוון שונה נלמד מהנס של הצלת בכורי ישראל בשעת מכת בכורות, שהרי הציווי הראשון על הפדיון מופיע עוד לפני חטא העגל. על פי המדרש (שקלים פרק ב הלכה ג), בכורי ישראל היו אמורים להיענש במכת בכורות בדומה לבכורות מצרים, בגלל מכירת יוסף ע"י שבטי ישראל, אולם הקב"ה גמל עמם חסד והצילם. ובשל היותו של יוסף בכור לאמו, עיקר הפדיון לכפר על מכירתו נעשה בבכורות לאמם (ילקוט יוסף שובע שמחות ב דרשות דרשות לפדיון הבן).

טעם נוסף מתבסס אף הוא על הצלת בכורות ישראל בשעת מכת בכורות, אולם הוא מחלק באופני ההצלה השונים. בעוד שבבכורי האבות (יהודים או מצרים) לא ניתן להבחין, ולכן אותם זיהה הקב"ה בעצמו (בבא מציעא סא, ע"ב: אני הבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור), על כך נאמר: "אני ולא מלאך, אני ולא שליח", הרי שבכורי האמהות, שהם ידועים ומפורסמים כבכורות, הוכו בידי שליח, "וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים" (בבא קמא ס, ע"א), שם אכן התרחש הנס, ובכורי האמהות היהודיות לא ניגפו (פנים יפות במדבר פרשת במדבר פרק ג פסוק יג, פרדס יוסף פרשת בא בשם רעק"א), ולכן רק אלה נצרכים לפדיון.

לסיום אשמח להוסיף נימה אופטימית לדברים שנאמרו, שהרי אמנם הבכורות ירדו מקדושת מעמדם ותפקידם, אך במקורות רבים נכתב, כי הם עתידים לשוב למדרגתם הראשונה (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צב,
ילקוט שמעוני פרשת תרומה רמז שסג, ספורנו מדבר ג, יג, אור החיים בראשית מט, כח, ובמדבר ג, מה, הרב קוק- שמונה קבצים, כרך ב, אות ח, עמ' ט"ו, הגדה של פסח הרב ראובן מרגליות), לפי זה עתידה העבודה לחזור לבכורות, שכן מעלין בקדש ואין מורידין, והם יעבדו בשיתוף ביחד עם הלוויים. 

יהי רצון שתרוו רוב נחת מנכד זה ומכל הבאים אחריו.

עידית

 

(1) בעניין מעמדם של הבכורות בשנות ההליכה במדבר, ראי הסוגיה במסכת בכורות ד, ע"ב.

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן