במסגרת העבודה אני צריכה לעיתים לערוך סרטים לא צנועים. האם מותר להסתכל?

שלום,

בעבודתי אני עורכת סרטים ישנים מכל מיני תחומים. עלי לחתוך ולסדר. אינני חייבת לראות את כל הסרט, אבל אני רואה תמונות חלקיות ממנו כשעלי לעצור בתמונה שעלי לסדר אותה. מדי פעם אני נתקלת בסרטים שיש בהם קטעי הצגה עם עירום, חלקי או מלא. האם לבקש להעביר זאת למישהו אחר? (אבל גם הוא יחטא..) או לעשות זאת בעצמי כי אין בררה?

תודה מראש.

 

 תשובה

שלום לך,

ישר כוח על השאלה שממנה עולה רצון לשמור על ניקיון פנימי ועדינות, על רגישותך ועל הסטנדרטים שלך בעבודתך.      

בחיפוש אחר תשובה נתחיל מלשאול מהם התחומים ההלכתיים, "הבעיות" ההלכתיות, ששאלה זו נוגעת בהם.

ראשית, יש כאן עניין של הסתכלות במראות לא צנועים – הסתכלות שההלכה מנחה אותנו להתרחק ממנה. אולם, עד כמה חשיפה זו באמת משמעותית עבורך? למשל, רופא שרואה מתוך עבודתו את גוף המטופלות שלו נחשב בהלכה כ"טריד במלאכתו", כלומר בשל היותו בעל תפקיד וממוקד במשימתו הוא לא ממוקד בהסתכלות לא-צנועה, ולכן המלאכה מותרת. מצד שני, היתר זה אינו קיים במצבים בהם מרכיב היופי וההתפעלות הוא ממשי ומרכזי במלאכה, נניח צלם דוגמניות. לא ניתן לבצע עבודה שבה חוויית המבט הממוקד בגוף והעצמתו הם העיקר, ולהגדירה כ"טריד במלאכתו", הרי במצב כזה המלאכה עצמה אינה צנועה. האם את בעבודתך דומה יותר לרופא או לצלם דוגמניות? רק את יודעת, מתוך היכרותך עם העבודה.

גם אם תשובתך לשאלה זו תהיה שהעבודה כוללת התבוננות לא-צנועה, תישאל השאלה מהי העבירה כאן. אם ההתבוננות מובילה להרהור בעשיית חטא (כגון ניאוף) – אז היא אסורה, לפי הפסוק "לא תתורו אחרי עיניכם" (ראי בהרחבה). אולם, בנקודה זו ההלכה מתפצלת בין נשים לגברים. לגבי גברים, איסור ההסתכלות חריף יותר כי הוא עשוי להוביל גם להוצאת זרע לבטלה (בעקבות הפסוק   "ונשמרת מכל דבר רע", ראי בהרחבה). לגבי נשים האיסור מוגדר פחות: חוסר צניעות נחשב לכיעור שיש להתרחק ממנו, אולם לא מוסכם מה רמת החומרה ההלכתית של ההנחיה הזו לנשים. 

כאמור, אופן הסתכלות שהוא אסור בוודאות הוא כזה הכרוך בתכנון ממשי של ביצוע עבירות – אבל לא נראה שזה משהו שקורה לך בעבודתך. לגבי ההסתכלות עצמה כשאינה כרוכה במחשבות כאלה – יש אומרים שמבחינת ההלכה הפורמלית אין איסור ממשי על אישה להסתכל במראות לא צנועים, וזוהי רק הנחיה טובה. אחרים אומרים, שאם חוסר צניעות אינו טוב אז הוא אינו טוב גם לנשים, וגם אם התוצאה האסורה של הוצאת זרע לבטלה אינה רלוונטית לנו, ערך הצניעות תקף לגבינו לא פחות.  

שאלה נוספת שיש לבחון היא מה אופי אותם סרטים. גם זו שאלה שרק את תוכלי לדעת להשיב עליה: עד כמה עריכת סרט כזה מביאה לעולם יצירת תועבה, וכמה מדובר בסרט רגיל עם קטעים בעייתיים נקודתיים. אלו הגדרות חמקמקות. האם תוצאת עבודתך היא יצירה של תיעוב, או יצירה שנוצרה כנראה בתעשייה מנצלת ומחפיצה? האם צפייה בסרט המוכן תהיה עבירה כשלעצמה? אם כן, יתכן שיש כאן "לפני עיוור לא תשים מכשול".

השאלה האחרונה היא שאלת האלטרנטיבה. מהו עבורך המחיר של סירוב לערוך סרט מסויים? האם המשמעות היא אובדן מטה לחמך (ואז את מוגדרת כעת כב"שעת הדחק" וההלכה גמישה יותר) או שאת יכולה להרשות לעצמך לברור עבודות?

לפי תשובותייך לשאלות אלה תוכלי לדעת מהי ההנהגה הראויה לגבייך.

אם העבודה מהווה אכן הסתכלות לא צנועה, ואם הסרט הוא בלתי-צנוע במהותו, ואם הוא כזה שלא היית רוצה לחשוב שבני אדם צופים בו – אז מוטב במידת האפשר לוותר על עריכתו.

אם חוסר הצניעות אינו מהותי, והסרט בכללותו הוא סטנדרטי או חיובי, או שהויתור יביא אותך לאובדן פרנסה – אז את יכולה לעשות את העבודה.

בין שתי אפשרויות אלה קיימים כמובן צירופים ואיזונים שונים, אותם עלייך לשקול בכנות מול יודע תעלומות.

בנוסף, שאלת לגבי העברת העבודה לאדם אחר. בהקשר זה קיים כלל הלכתי – "אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך". המשמעות היא שנמנעים ממצב בו אדם אחר יחטא בשביל שאני אוכל לא לחטוא. כלומר, אם העבודה אסורה או לא ראויה – אז אין טעם להעביר אותה לאדם אחר, אלא יש פשוט לסרב לבצע אותה.

בדור שלנו, בו חוסר צניעות והסתכלות מחפיצה ממלאים את התרבות שסביבנו – עצם העמידה מול הזרם והרצון לשמור על עדינות ורגישות מהווים ברכה, לך ולעולם. חזקי ואימצי.

 

בברכה

שלומית

 

הרחבה

  1. הסתכלות במראות לא צנועים

העיסוק הנפוץ בנושאי הסתכלות, חוסר צניעות והרהורי עבירה בהלכה פונה לגברים ולא לנשים.

בתחום זה ניתן להגדיר שני סוגי הרהורים: אחד שנלמד מהפסוק "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר ט"ו) אותו מפרשת הגמרא (ברכות י"ב: ) כ"הרהור עבירה"; ושני שעולה מהפסוק "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כ"ג י') המתפרש בגמרא (כתובות מו.) כ"אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה", כלומר הרהור מיני המביא לידי שפיכת זרע. הסוג הראשון של ההרהור בעייתי בגלל הקשר שלו לביצוע עבירה; הסוג השני בעייתי גם אם אינו קשור לעבירה כלשהי, כפי שהסבירה הגמרא (עבודה זרה כ.) – "שלא יסתכל אדם באשה נאה אפילו פנויה…".

האם קיים בכלל איסור הסתכלות לגבי נשים?

במדרש שמואל (י"ג, ח') ובילקוט שמעוני (פרק ט' רמז ק"ח) מובאת דעה המיוחסת לרבי יוסי: "כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה" , כלומר, שנושא הרהורי העבירה תקף לגבי נשים כמו לגבי גברים. עמדה זו מתאימה לכלל ההלכתי "השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשים שבתורה". כך הודגש למשל בספר החינוך במצוה שפ"ז, "שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים", שהיא נוהגת "בזכרים ובנקבות"; כמו כן במצוה קפ"ח, העוסקת בריחוק מענייני עריות, כתב "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן". לעומת זאת השו"ע (שהתייחס להסתכלות באבן העזר סימן כ"א סעיף א') לא הזכיר כלל איסור כזה על נשים.

שאלה זו קשורה לשאלה האם האיסור הוא על ההרהור עצמו, על הגירוי הנוצר כתוצאה ממנו, או על השחתת הזרע שהיא תוצאה אפשרית עתידית שלו. שתי האפשרויות הראשונות רלוונטיות לנשים כמו לגברים.

בימינו קיימות בנושא זה מחלוקות פוסקים. בין המקלים הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' ו' אות ה') שפסק שאין איסור הסתכלות לגבי נשים, והרב משה פיינשטיין כתב: 

"ולכן יש חילוק בנשים, דבאיסור הרהור מקרא ד"ונשמרת" – ליתנהו [=אינן]… שהוא רק שלא לבוא להוצאת זרע לבטלה שליתא [אין] זה בנשים". (אגרות משה אה"ע חלק א' סימן ס"ט)

לעומתם, שו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן קלב שער ז) ושו"ת דברי יציב (חלק אבן העזר סימן לה) פסקו שהאיסור קיים גם לגבי נשים.

ישנה גם גישה לפיה אכן לא ניתן ללמוד איסור הסתכלות לגבי נשים מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע", אולם קיים איסור כללי לכל אדם לגרות את יצרו מעצמו, ואיסור זה תקף גם לנשים. עיסוק מפורט בשאלה זו ניתן למצוא בספרם של הרבנים סתיו, "אבוא ביתך", עמ' 457 – 466.

 

  1. טרוד במלאכתו

הגמרא (בבא מציעא צא.) מציינת שמותר לבעל מקצוע לעסוק במלאכתו גם אם מדובר במלאכה שעלולות להיות לה משמעויות של חוסר צניעות (שם הדוגמא היא של הרבעת בעלי חיים). הכלל המנוסח שם הוא "בעבידתיה טריד" – טרדת בעל המקצוע לבצע עבודה טובה מרחיקה אותו מהרהורים אסורים.

היתר זה יושם בהלכה בתחומים שונים, כגון היתר לגבר לעסוק ברפואת נשים, אך הוא מוגבל למצבים בהם בעל המקצוע אכן מרוכז במלאכתו ואינו מוסח, וכן לגבי היקף חוסר הצניעות שבסיטואציה (ולכן יש מחלוקות לגבי גבר מציל בים). נראה שבתחום זה צריך לבחון כל מצב לגופו – מהי המלאכה, מה השפעתה על העוסק בה ומהן האלטרנטיבות.

 

  1. חטא בשביל שיזכה חברך

הכלל מופיע במסכת שבת דף ד' ע"מ א', לגבי הדבקת בצק בתוך תנור בשבת. אם אדם הדביק בצק בתנור, כשהבצק ייאפה – זהו איסור תורה; הגמרא שואלת אם מותר לאדם אחר למהר ולהוציא את הבצק, ולעבור בכך איסור דרבנן, כדי להציל את האופה מאיסור התורה החמור. הגמרא פוסקת שם שאין לעשות כך, אסור לאדם לעשות חטא כדי למנוע אדם אחר מלחטוא. באותו האופן אסור גם לגרום לאחר לחטוא על מנת שאני אמנע מחטא.

ישנם בראשונים ובפוסקים דיונים שונים על היקפו של כלל זה ועל מצבים יוצאי דופן, אולם במקרה כמו זה שבשאלה אין כל עדיפות לתת לאדם אחר לחטוא.

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן