אני בהריון ויש לי בחילות ואני חוששת מצום תשעה באב
שלום רב,
אני בחשש לקראת צום ט באב. אני בהריון שני, ואת תשעה באב האחרונים שהיו דחויים צמתי חלקית עד חצות היום או לא צמתי כלל כי הנקתי.
בהריןן הזה אני סובלת הרבה יותר מהקודם, מבחילות קשות והקאות ואף לוקחת כדורים. כמו כן חולשה כללית וסחרחורות. אני בשבוע 18 ובינתיים זה לא משתפר. הרופא אמר לי שההריון תקין ויש הריונות קשים יותר ופחות…
אני לא יודעת איך להיערך לצום. בהריון הקודם זכור לי שצמתי יום כיפור בשלב יותר מתקדם ושתיתי לשיעורים החל מהצהריים.
אני בעיקר בחשש שמאחר ולא אוכל ואשתה אסבול מאוד מהבחילות כי אם אני לא מכניסה כלום הרבה שעות אז זה מחמיר.
אשמח לייעוץ כיצד לנהוג בו באב הקרוב
תשובה:
שלום רב,
תודה על שאלתך. טוב שפנית לקבל הנחייה.
השו"ע פוסק כי מעוברות ומניקות צמות בתשעה באב. אולם חולה פטור מהצום כיוון שבמקום חולי לא גזרו חכמים. ומבואר בפוסקים שחולה שפטור בתשעה באב הוא חולה שאין בו סכנה. (שו"ע תקנד ה, ו)
כפי שכתבת ישנן הריונות שונים, יש הריונות קלים בהם ברור שאין חולי המתלווה להריון. מצד שני ישנן פעמים רבות שהריון מלווה בחולי וחולשה. את מתארת הריון קשה עם בחילות סחרחורות וחולשה גדולה ולכן את מוגדרת כחולה.
אם תגיעי לתשעה באב כאשר את חלשה ומרגשה ברע את פטורה מהצום.
אולם אם את מתחילה את הערב בתחושה טובה – וצום בלילה לא מזיק לך כתבו פוסקים שלמרות שבמקום של חולי לא גזרו חכמים על התענית, נכון לצום בלילה כדי להשתתף באבלן וצערן של ישראל (פסקי תשובות בשם שו"ת אבני נזר הערה 45).
בניגוד ליום כיפור אין דין של שיעורים בתשעה באב כיוון שזוהי תענית דרבנן ואין הגבלה על הכמות והזמנים של האכילה והשתיה. אולם כדי להיות חלק מהצער ביום זה אין לאכול בשביל תענוג אלא כדי לשמור על בריאותך.
מלבד הצום יש את העינויים האחרים שמהם אינך פטורה. רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה, נעילת הסנדל האיסור ללמוד תורה מלבד הדבירם הרעים ושאלת שלום.
למרות איסור הרחיצה אם את אוכלת לחם נוטלים ידים כרגיל כיוון שאין זו רחיצה לתענוג אלא למצווה. (פסקי תשובות בהרחבה).
מנסיונן של נשים במצבך גם ללא צום ניתן להיות שותפות מלאות בצער והאבל ביום זה ולהתפלל לגאולה שלמה ולהתפלל עלינו ועל העובר ברחמך שנזכה לראות במהרה בימינו את רומה של השכינה מעפרה.
יעל
מקורות הרחבה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד
סעיף ה
עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור; אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות, ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד (וע"ל סי' תק"נ סעיף א').
סעיף ו
חיה כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן.
הגה: ומיהו נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד.
המשנה ברורה מבאר מהו החולי הפוטר מהצום:
משנה ברורה סימן תקנד ס"ק יא
(יא) שהוא צריך לאכול וכו' – ר"ל שהוא חלוש וחש בגופו אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו: (מאמר מרדכי)
הפסקי תשובות מביא שיטות שונות בפוסקים האחרונים האם להורות לחולים לאכול ולשתות לשיעורים או למעט בכמות האכילה. הוא מביא שיש פוסקים שכתבו כך אולם למעשה נפסק שאין לצמצם בכמויות אבל יש להשתדל לצום בלילה כידי להיות חלק מהאבלות והצער על החורבן. ואן אין להתענג במאכלים אלא לאכול מאכלים פשוטים. כמו כן הוא מבאר כי יש ליטול ידים כרגיל באכילת לחם כיוון שאין זו רחצה לתענוג.
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקנד
ט. חולים וקטנים – תענית שעות, וכיצד סדר אכילתן
מ"ב סקט"ז: ועיין בא"ר שכתב דאפילו יולדת שאינה מתענה תתענה איזה שעות אכן אם גם זה קשה לה לא תתענה כלל. ובביה"ל (ד"ה דבמקום) מביא מס' פתחי עולם במקום שהיה המחלה של חולירע רח"ל שיאכלו פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כפי השיעורים האמורים ביוה"כ.
וכן מצינו בעוד כמה פוסקים שכתבו שחולה שמותר לו לאכול יעדיף לאכול ולשתות שיעורים, ואם די לו בשתיה לא יאכל, ואם די לו באכילה פעם אחת לא יאכל שתי פעמים ולא יותר ממה שצריך, ויש שכתבו שאם יש באפשרותו לצום עד אחר חצות ולהתפלל מנחה גדולה ואח"כ לאכול יעשה כן, ויש הכותבים שאם די לו באכילה או ביום או בלילה יאכל בלילה ויצום כל היום מעלוה"ש עד צאה"כ וחשב כצום לענין 'עננו' ועליה לתורה ונשיאת כפיים.
אמנם ההוראה למעשה אינו ככל הנ"ל ואף לא להתענות איזה שעות, אלא חולה וכן מעוברת ויולדת ומיניקה שהותר להם לאכול מחמת מחלתם או חולשתם לא גזרו רבנן כלל התענית עליהם והותר להם לאכול מיד בבוקר, אלא שאין להם להתענג במאכלי תענוגים שהרי יש להם להשתתף באבילות החרבן ובצערם של ציבור, אלא יאכלו מאכלים פשוטים וכפי הצורך לחיזוק גופן, ואם יכולים להימנע מלאכול מאכלים מבושלים יעשו כן (ושתיה חמה אינה בכלל תבשיל), ועכ"פ ב' תבשילים לא יאכלו אם אפשר להם להסתפק בתבשיל אחד ולא יזיק להם למחלתם וחולשתם.
וחולים האוכלים בט"ב כשנוטלים ידיהם לפת יטלו כרגיל עד לפרק היד, שרחיצה זו אינה לתענוג אלא למצוה, ובסוף אכילתם יטלו מים אחרונים כרגיל, ולא יאכלו ג' יחד כדי שלא יתחייבו בזימון, ובברכת המזון אומרים "נחם" לפני 'ובנה ירושלים', ומסיים את הברכה "מנחם ציון ובונה ירושלים", ואם לא אמרו אין מחזירין אותו, ויש אומרים שלא יאמרוהו אלא ב'הרחמן' ובלא חתימה.
פסקי תשובות הערות סימן תקנד הערה 45
אך בלילה יצומו אם לא יזיק להם, כ"ה בשו"ת אבנ"ז שם, וכן הוא עפ"י דברי הפוסקים להלן סי' תקנ"ו הערה 21 דבלילה נוהגין לומר לחולים שיצומו אם באפשרותן לכך, ואף כי במקום חולי לא גזרו רבנן מ"מ כדי להשתתף בצערן ובאבלותן של ישראל.
לעיון נוסף את מוזמנת לפתוח באתר פניני הלכה של הרב מלמד בו הפרטים אלו ועוד אחרים כתובים בבהירות
https://ph.yhb.org.il/05-10-04/#_te01ftn10_5