כיצד ניתן באמת להוכיח שהתורה היא תורת אמת?
שלום רב. אחת השאלות החשובות לטעמי ביהדות היא השאלה הנוגעת להוכחה שהתורה שלנו היא אכן תורת אמת שניתנה לנו מבורא עולם, שהרי אם כולנו היינו מבינים שהתורה היא תורת אמת- הרי שכל האמונה היהודית הייתה מוכחת באופן זה וסביר להניח שבכך גם כמות שומרי המצוות הייתה גדלה באופן משמעותי משום שבתורה נמצאים כל אותם דברים בהם אנו (היהודים) מאמינים וכל מאפייני היהדות ולכן אם התורה היא תורת אמת- כל היהדות היא אמת וכך ניתן להוכיח את הנכונות והאמת שביהדות, אך השאלה היא בעצם- כיצד ניתן באמת להוכיח שהתורה היא תורת אמת? שמעתי טיעונים כמו- התורה ניתנה בפני כל העם, אך זה היה עוזר אם היינו חיים עכשיו בדור של אותם אנשים ושואלים אותם, אך כעת הם לא איתנו ואני לא יכול להסתמך על כך שהתורה ניתנה בפני כל העם כי אף איש מאותם אנשים לא פה איתי כדי לשאול אותו. לכן הייתי רוצה עזרה בשאלה זו של הוכחת האמת שבתורה. תודה.
תשובה
אני מודה לך על הכנות שבדבריך, וחשה הבנה גדולה לשאלות שהעלית, שאולי משקפות גם מצוקה אמונית – מחשבתית, ולא שלך בלבד.
בפתח דבריי אני חייבת לסייג אותם, ולומר מראש שאני לא "אספק את הסחורה", כי להבנתי, אין אדם בעולם שיכול לתת מענה רציונלי לשאלה משדה האמונה, שכן מדובר בפרמטרים שונים ובתחומים נפרדים, שהטעות הבסיסית היא הערבוב ביניהם. אנסה להציע את הבנתי (האנושית והמוגבלת כמובן), ואני מקווה שיהיה בה מענה, ולו במעט.
עם בריאת האדם נעשה צירוף בלתי אפשרי בין חומר ובין רוח, בין חולין ובין קדושה, וכאן גם מגיע האתגר הגדול מכל – למשוך את הגוף אחר הנשמה (ראה פירוש הרמב"ן לבראשית ב, יז). אתגר זה עומד לנסיון כבר בשיחה הראשונה שבין הקב"ה ובין האדם. בשונה מן הזכור לרובנו, המצווה הראשונה עליה נצטווה האדם היתה האכילה, ורק לאחר מכן בא הצמצום והאיסור לאכול:
וַיְצַו֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל, וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת (בראשית ב, טז-יז).
ההוראה לאכול מכל עץ הגן, אינה גורעת את פרי עץ החיים, אלא כוללת גם אותו, ומקובל שעץ החיים מייצג את האמונה. ללא 'אכילה' זו לא ניתן לאכול מפרי הדעת, ואילו היפוך הסדר טומן בחובו אסון. שמו המלא של עץ הדעת הוא 'עץ הדעת טוב ורע', מה שמרמז על מהותו האמביוולנטית וההפכפכה, אשר ערכה רב, אך כך גם מחירה, שכן האמת והשקר, הטוב והרע משמשים בה בערבוביה.
אמנם גישה פשטנית עלולה לראות בחיי אמונה בריחה מפני חשיבה והימנעות מהתמודדות עם קשיים ואתגרים, אך ההיפך הוא הנכון, מכיוון שנבראנו בצלם אלוקים, קיבלנו ממנו 'כלי עבודה' רבים ומגוונים, וביניהם גם יכולת חשיבה. תהיה זו כפיות טובה לזלזל במתנה זו כביכול בשם המצווה.
יחד עם זאת, הן הרמב"ם הפילוסוף הרציונליסט (מורה נבוכים חלק א פרק לא), והן רבי נחמן החסיד (ליקוטי מוהר"ן תורה סב) מחלקים בין הדברים ששכל האדם מסוגל להבינם, אז "מצוה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בוריו", ובין "נמצאות וענינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסבה, אבל [=אלא] שערי השגתם נעולים בפניו". אנו מוגבלים לחושינו וליכולותינו הטבעיות, וסבורים בטעות, כי זו הדרך היחידה לפירוש המציאות ולהסקת מסקנות, אך מדובר באשליה. גם העובדות המדעיות משתנות חדשות לבקרים, ואמת מוחלטת של יום האתמול, הנה שטות והבל של היום, יתר על כן, דווקא המדע המודרני מתרחק מן העובדות הוודאיות, ובהיותו פונה אל התיאורטי הוא מתקרב אל עולם האמונה.
ומכאן שהוכחה מדעית שהתורה ניתנה בסיני, או שהכתוב בה מחייב כאמתי וכמוסרי, אינה רלוונטית. הרי אילו היה מדובר בעובדות מדעיות, לא היתה זו אמונה, בדיוק כשם שאין זה נכון לומר: "אני מאמינה שכעת בוקר", הרי אין מדובר באמונה, אלא בידיעה, וכפי שכתבתי, אלו שני תחומים מקבילים, שאין ביניהם נקודת השקה. במשפט קצר וממצה אמר זאת ר' יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר ב פרק ל): "אילו ידעתיו – הייתיו", כלומר, אילו הבנתי בשכלי את תכונות הבורא, הייתי אני בעצמי – הוא.
ניתן לסכם ולומר, שלא השבתי, ולא סיפקתי הוכחה מדעית / רציונלית לאמיתות התורה, או למוסריותה, וכל דבריי היו הסבר מדוע להבנתי, בקשה זו אינה אפשרית. אני מקווה שדברים אלה יהוו פתח ללימוד והסתכלות מחודשת.
עידית