האם הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן רלוונטי בימינו?
האם המושג "מצוות עשה שהזמן גרמא" רלוונטי בימינו? האם נכון לפטור נשים מהן? אם זה מהטעם שהן טרודות בעניני הבית וגידול הילדים הרי ברור שמושג הזמן השתנה (נשים לא מכבסות בנהר וכו..) נשים מאותגרות בהרבה משימות היום חלקן רופאות חלקן עורכות דין..מלאות בחוגים שונים ובסדנאות לא מן הראוי שגם בתחום התורני במקום לפתור אותן מדברים מסוימים יהיו יותר מאותגרות..?
(השאלה יכולה גם להתרחב כמובן לעוד הרבה תחומים שקשורים לקיום המצוות ושיתוף נשים בהן אם זה בתפילה בבית כנסת…אם זה לאפשר להן להיות שותפות למנין…ועוד)
תשובה:
[בשל חשיבות השאלה ואופייה, הפננו אותה למספר משיבות. ראי גם את תשובתה של הרבנית עידית ברטוב]
- הרבנית זיוית ברלינר, יועצת הלכה ומשיבה בקו הפתוח של נשמת וראשת מדרשת רוני- מדרשה בצהלי משואות יצחק:
שלום לך, ותודה על שאלתך.
את שואלת לגבי הרלוונטיות של פטור נשים ממצוות עשה שבזמן גרמא לאור השינוי במעמדן של נשים בחברה. שאלה זו נוגעת באופן עמוק בשתי שאלות יסוד בעולם הדתי היום כי בצד השאלה על מקומן של נשים בעולם הדתי יש כאן גם שאלה על ההלכה עצמה, מתי אפשריים בה תהליכי שינוי שמושפעים מהתרבות הכללית ומהמציאות המשתנית בדורות השונים, ומתי היא אינה ניתנת לשינוי.
אני אתייחס, ברשותך דווקא למצוות עשה שהזמן גרמא, ולא להערתך בסוגריים על שותפות בבית הכנסת וכו' כי שם ישנם עקרונות מנחים אחרים, ואפשר לפתוח סוגיה זו לעיון בפני עצמה.
המשנה בקידושין קובעת שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אין במשנה הנמקה לקביעה זו.
את החסר במשנה השלימו ראשונים ואחרונים במענה לשאלה מה ראתה המשנה לפטור את הנשים מקיום חלק משמעותי כל כך מהמצוות.
חלק מהנימוקים הם טכניים וחלקם מהותיים.
האבודרהם מנמק באופן הקשור למעמד האישה "לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו; ואם היתהמחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא אוי לה מיוצרה; לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו, כדי להיות לה שלום עם בעלה" (אבודרהם, שער ג, ברכת המצוות).
הרב בן ציון עוזיאל התייחס להיבט של גידול הילדים "ולי נראה שטעם פיטורן הוא משום שלפי טבען ומהות תפקידן בחיים הן משועבדות לזמן במשק הבית וגידול הילדים וטיפולן, ולא הזמן ניתן לרשותן" (שו"ת משפטי עוזיאל ח"ד עניינים כלליים סימן ד)
וכן כתב ביתר הרחבה הרב משה פיינשטיין:
"זה שהתורה פטרה ממצוות עשה שהזמן גרמה… כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות, שהיא מלאכה היותר חשובה להשם יתברך ולהתורה. וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין מבעלי חיים שהנקבות יגדלו את הוולדות, ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה, שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים, שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה ובמצוות עשה שהזמן גרמה" (אגרות משה או"ח ד מט).
כשחושבים על הנימוקים האלו בעולם המוכר לנו המבוכה רבה.
אנחנו לא חיות בעולם בו יש יחסי אדנות ושיעבוד בין איש לאישתו. בכל תחום בחיים האשה היא בת חורין וריבון על עצמה ועל זמנה. גם השיקול לפיו המעמסה הכרוכה בהולדת הילדים ובגידולם אינה מאפשרת לאישה להתפנות לקיום מצוות אינה עומדת במבחן המציאות המוכרת לנו. אמנם, ברכת האימהות והמשפחה עשויה להיות אינטנסיבית ביותר, אך זו תקופה מסויימת בחיים ואם היא הסיבה לפטור הייתי מצפה לחייב נשים בצעירותן וכן לאחר תום תקופת גידולם של ילדים רכים בשנים.
נמצאנו נדרשות להסבר המהותני.
הרש"ר הירש כתב:"התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן… התורה מניחה, שיש לאישה דבקות יתרה ונאמנות של התלהבות לייעודה, והניסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש.".. (רש"רהירש,ויקרא כ"ג מ"ג)
נשברו קולמוסים רבים, בפולמוסים רבים, סביב השאלה האם ניתן להגדיר מהות מגדרית ולקבוע לפיה את השייך לכל מין. מבלי לנקוט עמדה בשאלה זו יש לציין בכנות, כי התהליכים שעברו על הנשים ועל החברה כולה בעקבות יציאתן של נשים לעבודה ורכישת השכלה מתקדמת בכל התחומים הביאו לידי מצב שדור הנשים שאנו חלק ממנו כיום שונה באופן מהותי מהדורות שלפנינו, ואיני חושבת שניתן להשליך באופן ישיר מאמירות על טבעם של נשים וגברים שנאמרו על הדורות הקודמים ולצפות להתאמתם לימינו.
נותרנו עם הפער בין הקביעה שנשים פטורות לתחושה שהטעמים המובאים בפנינו אינם מספקים את הנפש.
כאן יש להתבונן בשאלה השניה והיא מידת הגמישות ההלכתית.
קביעה הלכתית שמקורה במשנה, נפסקה להלכה בגמרא ועל ידי הראשונים מחייבת אותנו הלכתית גם כאשר הנימוקים (שכזכור מופיעים רק בשלב מאוחר יותר) אינם תקפים.
המשמעותי היא שגם אישה עצמאית ומשכילה שעיתותיה בידיה, כיום, אינה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא.
ריבוי הנימוקים, וההעדר שלהם מהמקורות הראשוניים בגמרא, אינו מאפשר לנו להבין את הסיבה לכך.
אולם, וכאן אני רואה את העיקר- יש להתבונן בשאלה מה משמעות הפטור. יש שראו בפטור הנשים ראיה לכך שאינן שייכות במצוות אלו כלל ואין להן לקיימן. כך מובנות חלק מהדעות בסוגיא שלפיהן לא רק שהנשים פטורות ממצוות אלו אלא שחל עליהן איסור לקיימן. גישה אחרת תראה בכך מצווה, שלקיומה יש ערך והיא רצויה בעיני ה' אלא שאין בדבר חיוב. גישה כזו ניתן לראות בגמרא המתארת את רצונו של רב יוסף, הפטור ממצוות כאשה בשל היותו עוור, לקיים את המצוות חרף הפטור.הגישה המקובלת היא שלמרות הפטור אישה רשאית לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא
יש מחלוקת בפוסקים האם מי שפטורה מקיום מצווה תברך עליה או לא.התוספות פוסקים שניתן לברך וכך נוהגות האשכנזיות.
אני חושבת שלאור העובדה שרובנו נשים היכולות וחפצות לקחת חלק במעשה הדתי, ובוודאי בתקופה בה האישה פחות טרודה בהקמת המשפחה רצוי ומבורך המצב בו אישה תקבל על עצמה קיום מצוות, לפי יכולותיה. כדאי להזכיר כי תהליך כזה כבר התקבע בציבור ביחס למצוות מסויימות שנשים קבלו על עצמן, למרות שהן פטורות מהן, כשמיעת קול שופר בראש השנה ושמיעת פרשת זכור.
ברצוני להציע כיוון מחשבתי נוסף. ניתן לראות בתהליכים של חיזוק זכויות הפרט וערעור ההיררכיות תהליכי התפרקות של החברה ואכן, חלק ניכר מהתהליכים הללו מדאיג ומדאיב ביותר. עם זאת, ובמבט פנימי יותר על המציאות ניתן לזהות כאן בשורה לעולם שיש בו מעבר משפה של חיוב והכרח לשפה של הזדהות ורצון. במובן זה היכולת ל"חייב" את עצמנו במצוות,להביע את חפצנו העמוק בהן כנשים שאינן מחויבות , היא זכות שניתן לשמוח בה ולהעצים אותה.
מאחלת לך כל טוב, זיוית
מקורות להרחבה:
משנה קידושין א ז
תלמוד בבלי קידושין לד.
תלמוד בבלי חגיגה ט"ז :
תלמוד בבלי ראש השנה ל"ג.
תוספות לתלמוד בבלי עירובין צ"ו.
שו"ע או"ח תקפ"ט סעיף ו' והרמ"א שם
אבודרהם, שער ג, ברכת המצוות
רש"ר הירש, ויקרא כ"ג מ"ג
שו"ת משפטי עוזיאל ח"ד עניינים כלליים סימן ד
אגרות משהאו"ח ד מ"ט