האם מותר ליטול תרופה בשבת עבור כאבי מחזור שמונעים ממני לישון?
בזמן ווסת כאבי המחזור מונעים ממני לישון. יש היתר לקחת משככי כאבים בשבת?
תשובה
שלום שואלת יקרה,
אכתוב תשובה קצרה ולאחר מכן ארחיב בנושא
חכמים גזרו על נטילת תרופות ועל עשיית פעולות של רפואה בשבת. במקרה שמדובר בכאב המתפשט בכל הגוף שגורם לך לשכב הגזרה לא חלה עליך. גם כאשר יש לך צער (שאינו קשה וגורם לשכב) הקלו הפוסקים במקרה של תרופה לשיכוך כאבים המיוצרת בבתי חרושת (ולא באופן ביתי).
ולכן, במקרה שלך ניתן ליטול משככי כאבים כדי להקל על כאבי המחזור ולאפשר לך לישון.
ולתשובה בהרחבה –
חכמים גזרו על פעולות של רפואה "גזירה משום שחיקת סממנין" (מסכת שבת נב, ע"ב) ומסביר שם רש"י שהגזירה חלה על כל פעולות הרפואה (ולא רק נטילת תרופות), שאם תותר רפואה כלשהי יבוא להתיר שחיקת סממנים שהוא איסור דאורייתא משום טוחן. אך פעולות או מאכלים שגם בריאים רגילים בהם, מותרים (שו"ע או"ח שכח, לז) וכן מותרות פעולות של רפואה שאין בהן פתרון תרופתי שיכול להחליף את הפעולה (כך שאין חוששים שמא יבוא לשחוק סממנים (שם מב-מג ומשנה ברורה ס"ק קל).
ביחס לטעם הגזירה כותב בעל הציץ אליעזר (חלק ח סימן טו, טו) "מתוך שאדם בהול על צערו אי שרית ליה אתי גם לשחוקי כשלא ימצא מן המוכן לפניו" – מתוך צערו, אם יותר לו ליטול תרופה יבוא גם לשחוק סממנים כאשר לא ימצא מן המוכן לפניו".
ובהמשך דבריו: "ויעוין בחיי אדם כלל ס"ט סעי' א' שמסביר ג"כ דבר האיסור בזה בנוסחא: דאם נתיר לו לעשות רפואה המוכנת מערב שבת יטעו לומר שמותר לשחוק הסממנים בשבת. והיינו כנ"ל שיבואו לטעות וללמוד מזה בדרך כלל שמותר גם לשחוק סממנים בשבת לצורך רפואה". – שמא אם נתיר נטילת תרופות ילמדו מכך שמותר גם להכין אותם.
על מי חלה הגזירה?
בכדי לענות על כך נבחין בין שלשה סוגי חולים (חוץ מהחולה בפיקוח נפש, שעבורו מותר לעבור על כל מלאכה כדי להצילו ואין זה מדיוננו כאן)
- "מיחוש בלעמא", אדם הסובל מאי-נוחות אך הוא עדיין יכול לתפקד כרגיל. אדם כזה נקרא בראשונים "מתחזק והולך כבריא" – במקרה זה חלה גזירת רפואה (שו"ע או"ח שכח, א).
- "מצטער" הוא אדם שהמיחושים גורמים לו לצער אך הוא לא נפל למשכב. בעקרון חלה גם על ה"מצטער" גזירת שחיקת סממנים. הרב נויברט מביא את דעת רבי עקיבא איגר (בשמירת שבת כהלכתה לד, ג הערה ז) שלדעתו בכל מקום של צער לא גזרו חכמים ולכן יהיה מותר ליטול תרופה, אך הוא מביא גם את דעת רבי שלמה זלמן אוירבך שפוסק שדווקא במצטער גזרו.
יש מי שפוסק להקל היום כיוון שתרופות אינם מיוצרות בבתי החרושת ויש מי שמחמיר. על כך נרחיב בהמשך.
- "חולה שנפל למשכב מחמת חוליו" הוא אדם חולה שאין בו סכנה או שיש לו כאב שמצער את כל גופו, גם אם לא נפל למשכב בפועל, כגון מי שיש לו כאב ראש חזק שמשפיע על כל גופו. במקרה זו מותר לומר לגוי לעשות עבורו מלאכה ואף ליהודי מותר לעבור איסור דרבנן בעצמו בשינוי עבור החולה. (שו"ע שם ס' יז)
כל אדם חווה את הכאבים באופן אחר ויהיה עליו להחליט באיזה קטגוריה הוא נמצא וכותב השמירת שבת כהלכתה "וסיווגם תלוי במזגו של כל אחד ואחד" (שם סעיף ב).
דין ה"מצטער" היום כאשר תרופות מיוצרות בבית החרושת ולא באופן ביתי
פוסקי זמננו מעלים את השאלה ביחס לימינו כאשר התרופות מיוצרות בבתי החרושת ועל כן החשש שמא יבוא לשחוק סממנים אינו קיים. ישנם צדדים להחמיר כיוון שהגזירה אינה מתבטלת (ובאופן כללי, בטלה הטעם לא בטלה הגזרה, אלא אם כן יעמדו מניין חכמים ויבטלו את הגזרה (ביצה ה, ע"א)) ועוד, שיש עדיין אנשים שמכינים רוקחות טבעית בביתם. כך מתלבט הציץ אליעזר בקונטרס משיבת נפש בענייני רפואה בשבת, ולמרות שקובע מצד אחד ש"קשה להקל בזמן הזה" אך הוא פוסק בסיכום שבמקום צער ניתן להקל בתרופות הנעשות בבתי חרושת ויש לדונם כשאר פעולות רפואיות שאין להם פתרון תרופתי אשר לא נכנסו לגזירה. כמו כן, הולכים אחר הרוב, ולא אחר המיעוט שבמיעוט שמכינים תרופות בעצמם (חלק ח', סימן טז, טז).
כן הרב אליעזר מלמד פוסק שבמקרה של מיחוש נכון להחמיר כגזירה אך במקום של צער אפשר ליטול תרופות. אך הוא מוסיף שהרגיל ליטול תרופות אלו ודואג לכך שהם יהיו תמיד בביתו, אף במקרה של מיחוש מותר ליטול את התרופה.
כדי לאבחן אם האדם הוא בגדר מצטער ולא רק מרגיש מיחוש, הרב מציע לשאול את השאלה הבאה: האם הוא מוכן לטרוח כדי להביא את התרופה כגון ללכת ק"מ למקום הימצאה? אם כן, סימן שהוא ממש מצטער ויכול ליטול את התרופה המיוצרת בבית החרושת. הוא מוסיף שהרגיל ליטול משככי כאבים ודואג לכך שתמיד יהיו לו בבית, מותר אף במיחוש ליטול את התרופה. (פניני הלכה שבת פרק כח, סעיף ה-ו).
ועוד פסק כך התשובות והנהגות (כרך ה', צד) "יש סמך להתיר דיש לומר דבכל הטבליות אין לגזור משום שחיקת סממנים, דכיון שצריך מלאכה רבה לעשותו ולא מספיק בשחיקת סממן, ואין ביד סתם אדם לעשותו, אין לגזור שמא יבוא לשחוק הסממנים".
במשככי כאבים יש יותר מקום להקל מכיוון שאינם מרפאים אלא רק מרגיעים את הכאב (שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן לה – במקום צער גדול, ציץ אליעזר שם סעיף כא וילקוט יוסף שבת ד,נב). אך הרב נויברט אינו מקל במקרים של שיכוך כאבים ותרופות המיוצרות בבית חרושת, אלא אם כן ערבב אותם (טבליות או טיפות להקלה על הכאב) מערב שבת בתוך משקה כך שלא ניכר התרופה שבו (שמירת שבת שם סעיף ג ו-ה').
לסיכום, אם הכאבים שלך חזקים ומתפשטים בכל הגוף, בוודאי שמותר לך ליטול תרופות וביניהם משככי כאבים. גם אם את בספק אם הכאב שלך הוא אכן ברמה כזו (של "חולה שאין בו סכנה") או רק ברמה של כאבים המצערים אותך ("מצטער"), בגלל שמדובר בספק דרבנן והכלל הוא שבספק דרבנן יש להקל, מותר לך ליטול תרופות.
יתירה מזאת, גם אם את בוודאי במצב של "מצטער", מותר ליטול תרופות שאין מכינים אותם באופן ביתי מכיוון שלעומת המחמירים ראינו שיש מתירים, ושוב, מכיוון שמדובר בגזירה דרבנן אנחנו סומכים על המתירים. וכל שכן במקרה של משככי כאבים שרבים מתירים, אף יותר מתרופות, וכן אם הוא רגיל בהם ודואג שיהיו בביתו (אפילו במקרה של מיחוש)
בברכת בריאות וטוב,
רחל