איך אני יכולה להתגבר על העצבות והרע שבי ולתקן את עצמי?
שלום,
הגעתי לאתר שלכן ואני יודעת שאין זאת בטעות. בידיי הספר "משיבת נפש" של רבי נחמן מברסלב ואני בדיוק קוראת בו כך שמדהים שהתגלגלתי לאתר שלכם.
אני מגיעה מבית חילוני, חשוב לציין זאת קודם כל. אכן בשנים האחרונות מצאתי את עצמי יותר מתחברת לדת ותוהה לא פעם איך עושים את זה נכון. לאחרונה אני מרגישה מאוד תלושה ואני מרגישה שאני מחפשת כיוון. איך בוטחים בשם בכל הלב ובאמת? איך יודעים מה הדבר הנכון לעשות בכל סיטואציה?
למרות הטוב הרב שבחיי שאני אמורה להיות בהודיה עליו, השאלות הללו גורמות לי להרגיש עצבות. זה גם גורר אותי לפעולות שברור לי שהן שייכות ליצר הרע.
איך אני יכולה להתגבר על העצבות והרע שבי ולתקן את עצמי?
תודה רבה מראש
תשובה:
שלום,
שמחה שהגעת אלינו ומאמינה שלא במקרה
קודם לכל רציתי לומר לך שמרשים המאמץ שנשמע שאת עושה על מנת להיות במקום אישי טוב יותר, וזה כולל את שליחת השאלה לאתר שלנו.
את מעלה עניינים כבדי משקל.
בהיותך בתוך תהליך של מציאת מקומך בעולם של תורה ומצוות חשוב מאד ואולי יותר מכל, למצוא קבוצת התייחסות ומקום בו את חשה שייכת ויכולה לשתף במחשבות, אתגרים, שאלות והתמודדויות.
ובמענה לנקודות שהעלית – לעתים ההגדרה ובחירת המילים לתיאור מצבנו יכולה להיות צעד בדרך להקלה.
ואסביר את דבריי.
העצבות מגיעה מאפסות האדם. צלם אלוקים הוא השורש ליציאה מהעצבות
עבורי, אחד הדברים המדהימים מבחינה דתית, תאולוגית הוא העובדה שהתורה מציינת שנבראנו בצלם א-להים. אנחנו, הקטנים, בשר ודם נבראנו בצלמו של בורא עולם. בניסיון להבין מה כוונת המילים מגיעים פרשני התורה והפילוסופיה היהודית לשתי תשובות מרכזיות האחת שצלם האלוקים זה השכל והשניה שזו הבחירה החופשית. כלומר, בזכות השכל שלנו יש לנו אפשרות לבחור. אז מה הקשר למילים שאני בוחרת ואיך אני מגדירה את מצבי? נדמה לי שנקודת מוצא אנושית הרואה את הקטנות בלבד, את אפסות האדם, שאומרת, אין לי כוחות לשנות, הכל גדול עלי, אני קטנה ולא חכמה וחוטאת וכו וכו, גישה כזו לא מאפשרת לאף אדם התקדמות. כי אם אני אפס איך באמת אגיע לאן שהוא. ולכן לצד הידיעה שאני עפר ואפר חייבת לשכון הידיעה שבשבילי נברא העולם, או כדברים המיוחסים לרבי ישראל הבעל שם טוב: "היום שבו נולדת הוא היום בו החליט הקב"ה שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך". הכלי שקיבלנו לעבד את קורותינו הוא השכל. השכל שמאפשר לנו לבחון אפשרויות, לבחור, לטעות, לתקן, להתנסות, לקום וליפול. לבחור כיוון זה תמיד גם לוותר על הכיוון האחר. בחירה מגיעה עם אחריות אבל כמה נפלא לדעת שגם האחריות וגם יכולת הבחירה מגיעה מבורא עולם, ממי שמכריז בכל יום שהוא מאמין בי ומאפשר לנסות שוב. איך נדע האם אנו מסוגלים? התשובה נמצאת בחופש להתנסות.
פתיחת היום במילים "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" היא סוג של מדיטציה יומיומית בכל בוקר, דרכה אני פותחת את היום במילה תודה. בחשיבה חיובית על מה שיש ולא על מה שאין. להתחזק בשפע. אחר כך אני אומרת את המילה 'אני'. כי אם אין 'אני' אין כוח להאמין שיש לי זכות לקום, זכות קיום, אם אני חושבת שאני זה כלום בוודאי שלא אוכל לעשות כלום ולכן חשוב להזכיר לעצמנו שאנחנו – זה יש קיים וחושב ויוצר ובוחר ומתפלל. והנשמה שהקב"ה החזיר בנו בבוקר, זה חיבור ל'הנשמה' הראשונה שקיבלנו מאת בורא עולם :"ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית פרק ב' פסוק ז). הצד האלוקי הנוסף שיש בנו לצד השכל זו ה'נשמה', הנשימה האלוהית שאתחלה אותנו שבעקבותיה החלנו לפעול.. ואנו מסיימות במילים: 'רבה אמונתך' אפשר לומר שאמונתנו בך רבה, אך חזקה יותר היא הפרשנת המציעה שרבה אמונתך בנו! הקב"ה מאמין בנו ולכן נתן לנו עוד יום לפעול.
כשאנחנו לא מחוברות לייעוד אנחנו חווים ייאוש ותקיעות.
מה עושים עם העצבות? הצעה למבט אחר
אחד הדברים שמקשים עלינו לצאת מאפלה לאורה היא העצבות שנופלת עלינו לא מעט, אני רוצה לשתף אותך בדברים נפלאים של הרב קוק על עצבות, לי הם מאד עוזרים כשעצבות מזנבת בי. לא תמיד קל לי לעכל אותם אבל הם מכריחים אותי לחשוב על הדברים מכיוונים שונים וחדשים.
"הטיפול בעצבות הוא טיפול עקיף, העיסוק בסיבות הגורמות לה והסיבות המביאות לעצבות הן בעיקר גאווה או כעס, ובהן ניתן למצוא את השורש החיובי ולתקן אותן" (אורות הקודש ג, רמג)
"לא ייסוג ליבי מכל עצבות שבעולם מפני שאדע, שהעצבות היא התגלות של החיסרון שבנפש, וממילא, יהיו לי כל רגשות העצב סימונים של מקומות המכאוב שבלב, שיסייעו לי לדעת היכן עלי לתקן ולמלא אור. וכל דרכי התיקון פתוחות הן, כי החסד והסיוע האלוקי הם גדולים מאד" (שמונה קבצים, קובץ ו, רטו)
ובכלל, לחיות בחיים עם שאלות זה חלק מהחיים של האדם הדתי ושל האדם באשר הוא אדם. יש דברים שלעולם לא נבין, כאשר אנו במלחמה מתמדת עם עצמנו ובמרדף אחרי תשובות אנו גוזרים על עצמנו חיים של תסכול והידחפות לפינות. אחד מעקרונות האמונה הגדולים ביותר לעניות דעתי זה לקבל את העובדה, שיש פער ביני לבין הא-להים. אם אני מבקשת לצמצם את הפער ולהבין הכל על עצמי, על העולם, על החיים ועל א-לוהים, הרי שאני בעצם מבקשת להיות הוא, על כך אומר רבנו בחיי : "אילו ידעתיו – הייתיו". הפער הזה בין האדם לאלוהיו, זהו הערפל ששם הא-לוהים. שם, נכנסת הענווה. כשאני לומד לחיות בשלום עם השאלות, עם ההכרה שלא אקבל תשובות על הכל, אני עוברת להתמקד במה שכן שייך לי ולחיי.
מציאת משמעות
דבר נוסף שאני יכולה לעשות ועוזר בתוך מסע החיים זה למצוא משמעות עמוקה בכל מה שקורה לי. הרב יוסף דב סולובייצ'יק ז"ל אומר ששני דברים אינם נתונים לבחירתנו בחיים, רגע הלידה ורגע המוות. בשניהם איננו בוחרים. אולם כל מה שקורה לנו בין שתי נקודות אלו נתון לבחירה שלנו. כמובן שיש דברים בין לבין שגם הם לא נתונים לבחירה שלנו, כמו לאיזו משפחה נולדי, מחלה חס וחלילה, תאונות וכדו' אולם זה לגמרי בידיים שלנו לתת פשר למה שקורה לי, לבחור את נקודת המבט. לבחור כיצד להתייחס למה שקורה ולאן לקחת את הדברים. אומר הרב סולובייצ'יק במאמרו 'קול דודי דופק' צריך להחליף את השאלה "למה זה קורה לי" לשאלה, עבור מה זה קורה? מה עלי לעשות כעת כשזה קרה? כיוון חשיבה זה קשור קשר הדוק ללוגותרפיה של הפסיכואנליטיקן היהודי, שורד השואה, ויקטור פראנקל. ואני ממליצה לך מאד לקרוא את ספרו המפורסם "האדם מחפש משמעות". מכיוון דומה אך שונה מאד ממליצה לך לקרוא את ספריו של פרופ' טל בן שחר על אושר. הוא פסיכולוג, חוקר רגשות וחשיבה חיובית ויש לו עצות מעשיות! כיצד לפתח חשיבה חיובית.
ומשהו קטן על היצר הרע
לא שפר חלקו של יצר זה בשל ההצמדה של המילה 'רע'. אולם חכמנו מאד מעריכים את היצר הזה דווקא, כמי שהופך אותנו לאנושיים ולאנשים טובים יותר. היצרים שלנו מפעילים אותנו ואת העולם, התשוקה גורמת לנו לרצות לבחור בן זוג ולהביא ילדים לעולם, ליצור, לחיות, להיות. הקב"ה ברא אותנו עם יצר כדי לאפשר לנו בחירה אמיתית. ללא היצר היינו רובוטים. נכון, היצר גם מציב אתגרים וכמה גדולה ההנאה בהתגברות עליו. הדבר הכי מסוכן, זה לחשוב שאם נפלתי אני אבודה. אם נכנעתי סימן שאני לא שווה ולא אצליח לעולם. זה הפועל היותר מדויק של היצר הרע, הכרסום בתחושת הערך העצמי, ונגד זה צריך להפנים את האמירה :"שבע ייפול צדיק וקם"(משלי פרק כד פסוק ט"ז). אין הכוונה שהצדיק תמיד קם אחרי שהוא נופל! אומר רבי יצחק הוטנר (הפחד יצחק, אגרות וכתבים) דווקא מתוך שנופל, אז הוא יכול לקום! הנפילות הן מתנה גדולה לקימה, להתגברות כארי לעבודת הבורא (כך פותח השולח ערוך) להתבררות, להתקדמות. גם אלברט איינשטיין אמר דבר דומה: "בלב הקושי טמונה ההזדמנות". הזדמנויות קיימות בכל מקום, בעבור אנשים שדואגים להתבונן סביב. והצלחה היא דבר שטמון בכל אחד ואחת מאיתנו.
הדיבור והתפילה
אז שוב, הכל תלוי באיך את מגדירה דברים, במקום קושי אמרי אתגר, במקום נפילה אמרי הזדמנות, במקום עצבות אמרי משמעות ומעל לכל, אני ממליצה בחום ואולי זו העצה החשובה מכל, הרגילי עצמך בתפילה, בדיבור מול בורא עולם. תפילה כנה מול מי שיצר אותך ומבין אותך הטוב מכולם, בין אם בזמן תפילה מהסידור או בין אם בזמן שמתאים לך. שפכי כמים ליבך, שטחי בפניו את מצבך, בקשי עזרה, הכוונה, כיוון, רמז, התפילה היא סוג של מדיטציה והרפיה של ריכוז המחשבה והפנייתה למקומות של שפע. אל וותרי על תפילה. תפילה זו זכות אנושית יותר מאשר היא חובה דתית, ואם לחזור לתחילת דבריי, מציאת בית תפילה, שיכול להוות מקום דיבור לא רק עם א-לוהים אלא גם עם בני אדם מוסיף ליציבות ושייכות.
לפעמים בחיים, אנו מוצאים את עצמנו במבוי סתום, או בפרשת דרכים. לפעמים זה נראה כאילו אנחנו בדרך לשום מקום. אך שם, בלב הקושי, שם בדיוק מתחילה העלייה והדרך לסיפור שלך.
במידה ורמת המצוקה שלך היא כזו שלא מאפשרת לך לתפקד ביומיום יש לשקול ברצינות פנייה לגורם טיפולי.
אם תרצי להמשיך ולשוחח, אשמח
מאחלת לך מכל הלב דרך צלחה,
כל שאת צריכה נמצא בך.
בברכה
יפית