האם אסור לנשים לברך בחופה מסיבות הלכתיות או משום שיקולים אחרים?
ברצוני לשאול האם העובדה שנשים לא מברכות בחופה הוא לגמרי ענין הילכתי או שבעצם ניתן למצוא אפשרות הילכתית שאשה תברך ברכות חופה אבל ישנם שיקולים אחרים שבגללם זה לא קורה?
(כגון: המידרון החלקלק..וכדומה…)
התשובה
שלום וברכה!
שיקולים בפסיקת הלכה
שאלת שאלה מעניינת, מאחר ובדרך כלל קשה להפריד בין הבירור ההלכתי "נטו" לבין ה"שיקולים האחרים". אכן לעיתים שיקולים רחבים יותר באים לידי ביטוי בפסיקה הלכתית (שהקורא הפשוט מבין כהלכתי "נטו" ולא מודע לשיקולים הנוספים שנכנסו לתשובה אם לא נאמרו באופן ברור). ואין בכך פסול! הפוסק מתווה דרך כיצד לחיות חיים דתיים שלימים והוא לוקח בחשבון דברים כמו "רוח התורה", ההשפעה על הקהילה, מניעת מחלוקת, שאלות חינוכיות ועוד. כך יתכן שאמנם ניתן להתיר משהו לפי "ההלכה נטו", אך לא יהיה נכון להתיר או לפחות לא להקל משיקולים נוספים.
עניין נוסף שמשפיע על פסיקת ההלכה של רב או רבנית הוא ההבנה שלו או שלה את מהות הדברים בעיניים תורניות. ישנם תחומים בהם פוסקים יפסקו אחרת מכיוון שהם מבינים באופן מסויים את מה שהתורה דורשת מאיתנו. לדוגמא, הדיון סביב שאלת גיוס נשים לצבא מכיל בתוכו גם תפיסות עולם שונות של רוח ההלכה. אמנם ניתן למצוא בדיון הזה התייחסות למקורות ההלכתיים, הוא מנותב על ידי רבנים שונים לפי תפיסתם את "מה ה' רוצה מאיתנו", בהיעדר התייחסות ברורה בתורה ובחז"ל לשאלה המהותית בנושא.
לאחר הקדמה זו, ניגש לבחון את הנושא עליו שאלת – שיתוף נשים בברכת חתנים במעמד החופה. אתחיל בתקציר של הדיון ההלכתי במקורות ולאחר מכן אדון ברבדים הנוספים המשפיעים על פסק ההלכה של דמויות רבניות שונות.
מאחר והנושא הזה נידון רבות ויש תשובות ומאמרים הבוחנים ביסודיות את המקורות ההלכתיים בעניין, לא אפרוס את המקורות בהרחבה כאן. תוכלי למצוא הפניות לתשובות ולמאמרים העוסקים בכך בהרחבה שבהמשך. במקום סקירה, אנתח ואסכם את הדיון הכללי העולה מתוך המקורות ואתייחס לפסקים השונים שניתנו להלכה על סמך הדיון זה. לאחר מכן נברר את שאלתך – האם ומה מונח בבסיס האיסור (על פי רוב) לנשים לברך ברכת חתים.
- הדיון במקורות
מהנלמד במשנה במסכת מגילה (ד,ג) לומדים שצריך עשרה גברים לצורך ברכת חתנים "אין פורסין את שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה".
הדיון בשאלה האם נשים יכולות לברך את ברכת החתנים נסוב סביב השאלות מדוע צריך מניין של עשרה, איזה סוג ברכה היא ברכת החתנים ועל מי היא מוטלת?
ונרחיב – האם ברכת החתנים היא ברכה המוטלת על החתן עצמו, בכדי להתיר את האישה לבעלה וחובה עליו לעשות זאת בפני עשרה, או שמא זוהי ברכה המוטלת על הציבור כברכת שבח בזמן של שמחה ועשרה אנשים מייצגים "ציבור"?
כתוב במסכת כלה (א,א) "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה".
גישה ראשונה להבנת המשנה היא כפשט המשנה, שברכת חתנים מוטלת על החתן ומתירה את האישה לו כנשואה (ביחד עם הכנסת הכלה לחופה) (לדוגמא רש"י, רמב"ן וריא"ז). על כן, לא ניתן לומר שאישה יכולה להוציא את החתן ידי חובתו בברכה זו מכיוון שרק מי שמחוייב בדבר יכול להוציא את האחר ידי חובתו (מסכת ראש השנה דף כט, ע"א) ,וכאן המצווה מוטלת על חתנים (גברים). (הרב שלמה לוי מבין כך ושהמצווה מוטלת על החתן עצמו ובנוסף יש חובה המוטלת על הציבור כפי שנראה בדעות להלן).
יש מי שמראה במקורות שיש מקום להבין שהברכה המתירה את הזוג זה לזו מתמקדת לא רק בחתן אלא גם בכלה, ואם כן יהיה ניתן לפסוק שגם אישה יכולה להוציא את הזוג ידי חובת הברכה. אך אין עוד שמסיקים כמותם וזוהי קריאה מחודשת בסוגיה וכרגע ייחודית לפוסקים בודדים.
גישה שניה היא להסביר את הברכה המוזכרת במשנה שלא כפשוטה, אלא כמתייחסת לחופה (שתחתיה נאמרות הברכות), אשר היא המתירה את הכלה לחתן. כלומר, אין ברכת החתנים מוטלת על החתן עצמו כדי להתיר את כלתו. וכך פירשו ופסקו רבים להלכה (לדוג" בהגהות מרדכי פרק האיש מקדש רמז תקמה, רמב"ם הלכות אישות פרק י, ו). וכך כתוב בשולחן ערוך (אבן העזר סימן נה, ג): "אירס וכנס לחופה, ולא ברך ברכת חתנים, הרי זו נשואה גמורה, וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים". מכאן מבינים הפוסקים שמעמדה של ברכת חתנים היא ברכת השבח המוטלת על הציבור. (כך מבינים רוב הפוסקים בימינו אשר דבריהם מובאים בהרחבות)
ישנם שתי דרכים להבין את הדרישה לעשרה גברים לפי הגישה השניה שברכת חתנים היא ברכת השבח.
אפשרות ראשונה שהפוסקים בודקים אותה, אך כולם דוחים אותה בסופו של דבר, היא שמדובר באחד מן ה"דברים שבקדושה" אשר הם ברכות של קידוש שם ה' (כדברים אחרים המנויים במשנה) אשר יכולים להיאמר רק בעשרה גברים אשר בהם הקב"ה מתקדש – "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב, במסכת מגילה כג, ע"ב), ואישה לא מצטרפת למניין זה ועל כן אישה לא תוכל לברך את הברכה.
אפשרות שניה היא שלא מדובר ב"דברים שבקדושה" אלא בברכת שבח בעת שמחה המצריכה קהל כדי לברך לפניה את הברכה (ערוך השולחן אה"ע סב, ח) וכך פוסקים הרוב. אם כן, יש המסיקים מכאן שמכיוון שנשים הם גם חלק מהציבור הם יכולות לייצג אותו ולהוציאו ידי חובתו בברכה בנוכחות מניין גברים כגון נשים שעולות למניין שבעה בקריאה בתורה (אך לא נוהגים כך משום כבוד הציבור). (ברכת הרב את ריבנו לאחר קריאה במגילה וברכת הגומל ניתן לברך אף ללא נוכחות עשרה גברים משום שצריך ציבור לצורך פרסום הנס ונשים נחשבות ציבור לעניין זה). הפוסקים לרוב מסייגים שאם הדבר גורם למחלוקת ומדון שלא יהיה זה נכון שנשים יברכו את ברכת החתנים.
לעומתם, אחרים שגם שמבינים שברכת חתנים היא ברכת השבח שאינו מ"דברים שבקדושה", לא לומדים מכך שלאישה מותר לברך. הם פוסקים הלכה למעשה שאין לנשים לברך את הברכות מפני שהחובה היא לשמח את החתן (את הכלה חייב החתן עצמו לשמח), וכך החיוב הוא על הגברים הערבים לו בברכות או מכיוון שאין זה הפסיקה הרווחת במקורות הפסיקה ושיש לשמור על המסורת כהווייתה.
סיבה נוספת לאסור היא שגם אם יש מקום להתיר לפי המקורות, נשים לא יברכו משום שאין לשנות את המנהג. ויש שציטטו את דברי החוות יאיר בנוגע לקדיש יתומה על ידי אישה "יש לחוש שעל ידי כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שגם כן תורה הם". נוסף על אלו, יש גם התייחסות ל"קול באישה", חוסר צניעות בהשתתפות בברכות והתקדים לדרישות נוספות של נשים.
הדיון ההלכתי לצד הדיון הערכי-תורני
ראינו עד כה שיש דיון הלכתי "נטו" ביחס למהות ברכת החתנים ועל מי מוטל לברך אותה. כעת נראה שחלק מאותם פוסקים שהזכרנו לעיל ופוסקים נוספים מתייחסים לשאלה גם מהפן התורני-ערכי, אשר היא התייחסות שתשתנה מפוסק לפוסק לפי תפיסת עולמו.
למשל, כותב הרב שלמה לוי בסוף הדיון ההלכתי: "נראה לי שכל שינוי בעניין זה עלול להביא לבלבול ולטעות בהבנת טיב קידושין ונישואין. לעניות דעתי, נתקשה מאוד להסביר לאדם הממוצע מדוע אישה יכולה לערוך חופה וקידושין (לגבי זה אין בעיה של ברכות) אולם אינה יכולה לקדש את בעלה, ולכן חשוב מאוד להבהיר שאין להכניס שום שינויים מתחת לחופה, וכל המשנה ידו על התחתונה".
הרב ביגמן והרב סלוטניק בסיום המאמר ההלכתי שלהם, מתייחסים ישירות לשאלתך:
"לאור כל האמור יש מקום להתיר לנשים לברך את שבע הברכות מתחת לחופה. הרוצה לאסור … יכול למצוא בסיס לאיסורו; אך שלש האפשרויות הללו נתונות כאמור במחלוקת, ודומה שגם הרוצה להתיר עומד על קרקע איתנה ובטוחה. על כן אל לנו לדחות קהילה הבוחרת לתת מקום משמעותי לנשים במעמד החופה והקידושין …. אמנם, שומה על הרב המקדש ועל בני הזוג לשקול, לצד שיקולים הלכתיים אלו, כיצד הדברים מתקבלים בקרב הקהילה שבה הם חיים, שכן כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע."
מתוך דבריהם ניתן לראות שיש פה עניין של "רצון" הפוסק, או במילים אחרות, תפיסת עולמו התורנית. בניתוח המקורות ההלכתיים יש מקום לפסוק להיתר ויש גם מקום לפסוק לאיסור, ומה שיכריע בסופו של דבר זה המבט הרחב יותר של הפוסק והבנתו את קהילתו ואת הדרך הנכונה בעיניו לחיות חיי תורה. אמנם הדברים נאמרו כאן בצורה ברורה, לא תמיד ניתן להפריד באופן חד כל כך בין האידיאל והרצון של הפוסק לבין הבירור ההלכתי הטכני שלו, הם באים כאחד. לעניות דעתי, זהו תפקידו של הפוסק, לשקלל יחד את הבירור במקורות יחד עם השיקולים הנוספים שהזכרנו (בין אם באופן שקוף ובין עם באופן מובלע) אשר יחד יוצרים את – "ההלכה".
בברכה,
רחל
הרחבה
כדאי לראות את תשובתה של הרבנית יעל שמעוני שמביאה בדבריה דרכים שונות לשילוב נשים בחופה.
https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-141
תשובות ומאמרים של רבנים ורבניות שהזכרתי לאורך התשובה –
הרב ביגמן והרב סלוטניק – "האם אישה יכולה לברך ברכת חתנים" צהר מג תשע"ט– קישור
הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) – קישור
הרב רונן נויברט – קישור
הרב דוד סתיו והרב אברהם סתיו – "הפסק בין הברכות בחופה" תחומין לז
הרב יהודה הרצל הנקין – שו"ת בני בנים ח"ג סימן כז
שו"ת במראה הבזק – חלק ה', קי"ג
הרב שלמה לוי – אמירת ברכת חתנים על ידי נשים – קישור