ראיתי קשת בזמן קריאת שמע ולאחר מכן כבר לא נראתה, אפשר לברך?
אני כרגע סיימתי תפילת 18 ברכבת ובזמן ברכות ק״ש ראיתי דרך החלון קשת. לא בירכתי – גם בין הפרשיות – כי חשבתי שברכה זו מהווה הפסק וכעת הקשת כבר אינה נראית. האם אני עדיין יכול לברך על ראיית הקשת על סמך מה שראיתי לפני כמה דקות? ובהנחה שכן, עד מתי (נניח שאני אקבל את המענה רק כעבור מספר שעות)?
בברכת התורה והמצווה
התשובה:
שואל היקר
תודה על שאלתך. במציאות ימינו לא קל לחיות מתוך תודעת נוכחות ה', והכנסת הקדושה לתוך היומיום היא אתגר גדול. משום כך מצוות ברכות השבח על חוויות יומיומיות היא הזדמנות מצוינת לעשות פסק זמן במירוץ הרגיל של החיים, להתענג על הטוב בעולמו של הקדוש ברוך הוא ולהודות עליו. דווקא בשל כך מובן הרצון שאתה מביע לברך את הברכה גם זמן ניכר לאחר ראיית הקשת.
המקור לברכות השבח על תופעות הבריאה היא במשנה במסכת ברכות (פרק ט משנה ב). המשנה מזכירה ברכות על רעמים וברקים, הרים וימים, גשמים, בשורות טובות, וחס וחלילה בשורות רעות. ברכת הקשת מוזכרת בגמרא בדברי אמוראים הקובעים שיש לברך על ראיית הקשת "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו."
בהערה שמעיר הירושלמי על ברכת הברקים והרעמים משתמע שיש לברך את הברכה תוך כדי דיבור, כלומר, מרגע ההתרחשות עד לזמן מאד קצר לאחר מכן (כזמן אמירת המשפט הקצר "שלום עליך רבי").
הראשונים לומדים מדברי הירושלמי שהדבר נכון לגבי כל ברכות השבח. לגבי הקשת, שזמן ראייתה יכול להיות ארוך, אפשר לברך כל זמן שרואים אותה, ואחרי שפסקה הראייה, אפשר לברך תוך כדי דיבור.
מכאן, שבנוגע לשאלתך, אם ראית את הקשת בזמן קריאת שמע, עד שסיימת את תפילת העמידה, כבר עבר זמן אמירת הברכה על ראיית הקשת ואין לברך.
ראוי לציין שישנה מחלוקת פוסקים באשר לאמירת ברכות ראייה במהלך קריאת שמע. בסעיף ס"ו בשולחן ערוך אורח חיים נפסק שאפילו באמצע קריאת שמע, אם הציבור אומר באותו זמן קדיש, קדושה, או "ברכו" יש לעצור ולענות עם הקהל, מתוך יראת כבוד לקדוש ברוך הוא. המגן אברהם מסביר זאת בגזירת קל וחומר. הוא אומר שאם מותר לשאול בכבוד בשר ודם באמצע קריאת שמע, ודאי מותר לברך את ה' אם הדבר מזדמן. הוא מסיק מכך שאפשר להפסיק ולברך ברכת רעמים אפילו באמצע קריאת שמע כי יש חשש שיעבור זמן הברכה. פוסקים אחרים מתנגדים להחלת ההיתר להפסקה לקדיש, קדושה וברכו על ברכות אחרות (ראה הרחבה). בימינו, הפסקי תשובות מסכם שבין הפרקים ניתן להתיר לומר ברכות על רעמים וברקים, אם כי הוא לא מתייחס מפורשות לברכה על הקשת.
אם לא זכית לברך על הקשת באותה הזדמנות, בכל זאת זכית להרהר בדברי מצווה והלכה ולכוון את לבך להודות לקדוש ברוך הוא, ועל כך תבוא על שכרך.
חנה השקס
הרחבה:
- ברכה על הקשת וזמן אמירתה
משנה ברכות פרק ט משנה ב
על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו מלא עולם. על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית. רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואה אותו לפרקים. על הגשמים ועל בשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות רעות אומר ברוך דין האמת:
תלמוד ירושלמי, ברכות, פרק ט הלכה ב
היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא. ואם לאו לא יצא.
תלמוד בבלי: ברכות נט ע"ב:
הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר (יחזקאל א, כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני לייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא אבל ברוכי ודאי מברך מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו הברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו:
פרי מגדים אורח חיים פתיחות פתיחה להלכות ברכות
כל המברך ברכה מצוה או נהנין צריך שלא להפסיק אף בשתיקה יותר מכדי דיבור, כמבואר בסימן ר"ו [סעיף ג ובהגה]. ואם שח אף מלה אחת חוזר, ובשתיקה אין חוזר. אבל שבח והודאה לאחר כדי דיבור באנו למחלוקת, עיין סימן רכ"ז [סעיף ג] בברק וכדומה, מט"ז שם [ס"ק ב] משמע אף לאחר כדי דיבור רשאי לברך וחייב בו, אבל מר"ן [פסחים ד, א ד"ה ומיהו] ושאר פוסקים משמע דלאחר כדי דיבור אין מברך, עיין אליה רבה שם [ס"ק ו] ומ"א שם [ס"ק ב]. והטעם, דאין ניכר על מה מברך, שכבר עבר ואין ניכר השבח, מה שאין כן מצוה ונהנין דחוב עליו וכל שבירך די.
- לעניין הפסקה בזמן קריאת שמע:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף ג
לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד.
מגן אברהם סימן סו ס"ק ה
מפסיק. דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך:
- פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן סו ס"ק ה
מפסיק. עיין מ"א. וברכת ציצית יוכל לברך אח"כ דיש משך זמן, ואמן של שאר ברכה אין עונה, מכל מקום סובר המ"א כי ברכת שבח דומה לקדיש. מה שכתב באר הגולה [אות ז] סמ"ק, [הסמ"ק] מודה לזה, אבל מוסיף אפילו אמן ג' ראשונות כו' גם כן:
פסיקה בעקבות המגן אברהם
בעל הבכור שור (רבי אלכסנדר סנדר, פולין, מאה 17-18) בפירושו על ברכות דף י"ג, חולק על המגן אברהם ופוסל את הלימוד שלו מקל וחומר. לטענתו הראשונים שהתירו להפסיק באמצע קריאת שמע משום יראת כבודו של הקדוש ברוך התירו זאת רק לצורך ענייה על קדיש קדושה וברכו, ולא במקרים אחרים, משום שאלה הם דברים שבקדושה.
הנודע ביהודה (מהדורא קמא – אורח חיים סימן מא) מביא מחלוקת זו בתשובה על הפסקה בקריאת מגילה כדי ללומר ברכת לבנה. משתמע מפסיקתו שלמרות התנגדות הבכור שור אפשר לסמוך על המגן אברהם ולהפסיק בקריאת שמע לצורך ברכות שיעבור זמנן. גם בדברי אחרונים ניתן למצוא את שתי הדעות. בתשובה של "להורות נתן" (רבי נתן גשטטנר, נפטר בתשע"א) הוא מתייחס לשאלה האם להפסיק לימוד תורה כדי לברך על ברקים ורעמים (חלק י"ד סימן י"ד). הוא סבור שעדיף לנהוג כרוב הפוסקים המתנגדים להפסקה בקריאת שמע לצורך ברכת ברקים ורעמים. בעל הפסקי תשובות (הרב שמחה בן ציון אייזיק רבינוביץ), בדבריו על שולחן ערוך אורח חיים סעיף סו, מתלבט בקשר למחלוקת זו אך מתיר לברך על ברקים ורעמים בין הפרקים.