מה לענות לילדה שאומרת שהיא לא מאמינה בה'?
שלום רב,
לפני שבוע בת ה9.5 שלי אמרה לי, אחרי הרבה פיתולים וחשש שיקרה לה משהו / שאתעצבן מאוד, שהיא לא מאמינה באלוהים. היא מאובחנת כמחוננת, והיא טענה שהיא לא מבינה איך המדע משתלב עם האמונה. איך הבריאה מסתדרת עם אבולוציה, למשל, או איך אנחנו יודעים בצורה ברורה שמה שכתוב בתורה באמת היה ובאמת נכון. הטיעון של אמונה בלב לא עוזר במקרה הזה, כי היא מחפשת משהו שהוא יותר בתחום ההוכחה.
אני יודעת שאי אפשר באמת להוכיח, אבל איך אני מתמודדת עם זה? היא עדיין ילדה, הרי, ואני לא יודעת איך לענות לה על זה. אין לי זמן לקרוא תוכן בנושא בעצמי (אבל פודקסטים יכולים לעבוד) אבל אשמח לכמה קווים מנחים איך להגיב ואיך להתמודד עם זה.
יש לציין שהנושא לא עלה מאז שוב, אבל אני כן רוצה ליזום שיחות בנושא, או לשלב את זה איכשהוא בשגרה כדי לחזק לה את האמונה.
תשובה
תודה על השאלה החשובה שפוגשת אותי גם כאמא וגם כמורה, אם כי יש להודות שזה קורה בדרך כלל בשלב התבגרות קצת יותר מאוחר ולא בגיל 9.5…
נדמה לי כי בשלב ראשון הכי חשוב לא להיבהל. כדאי לאוורר ולהרחיב את האמירות שלה ולעזור לה למסגר אותן כשאלות פתוחות ולא כהצהרות. חלק מהנירמול יכול לבוא לידי ביטוי בשיתוף במחשבות ובהתלבטויות הכנות שלך: ״באמת, לפעמים גם אני שואלת את עצמי איפה הקב״ה מסתתר כשקורים דברים קשים״, ״אכן יש סתירות בין הסיפור התנ״כי לבין המדע המודרני וזה מעסיק גם אותי״, ״את צודקת שלפעמים השאלות יותר מוצלחות מהתשובות״, או כל ניסוח אחר שיהיה עבורך נכון ואותנטי. גישה ראשונית כזו תעזור גם לילדה לא להיבהל שהיא כופרת וחוצה את הגדר, מתריסה או מערערת, מסכנת את עצמה חלילה או כל מחשבה שלילית אחרת. בסך הכל אנחנו רוצים לעודד ילדים סקרנים, חושבים ובוחרים, ואני מאמינה שגם הקב״ה, אל מסתתר בשפריר חביון, מנענע בראשו ומרוצה כאשר מחפשים אותו.
בשלב שני הייתי עוזרת לה לייצר הבחנה ברורה בין עולם המחשבה והאמונה שלה לבין עולם קיום המצוות. מותר ובריא לשאול, להתלבט, להעמיק, לחפש, אך זה לא צריך להיות קשור בשלב זה למחויבות השוטפת אל מסורת אמהות ואבות. בתך ממשיכה את הדרך של המשפחה והפעולות ההלכתיות היומיומיות בהתאם לגילה, מעצבות בה חוויה חיובית יחד עם תחושת שייכות והזדהות. באופן זה ההרגל הופך לטבע שני ו״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״ –
״דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע…ומתוך שלא לשמה בא לשמה״ (ספר החינוך טז)
מניסיוני, הבחירה להישאר בעולם הדתי, גם אצל אנשים רציונליים ושכלתנים, היא לרוב פסיכולוגית ולא תיאולוגית. כלומר, חוויות של בית, שייכות, חמימות, קהילתיות, ביטחון ואמון – הן המכוננות את הבחירות שלנו הרבה לפני שיקולים לוגיים ומדעיים.
במקביל יהיה נהדר שתלמדו יחד ותנסו לענות אינטלקטואלית על שאלות נקודתיות שמטרידות אותה, אפשר אפילו לעודד אותה לכתוב עבודה במסגרת בית-ספרית או בתוכנית מחוננים שהיא משתתפת בה או כמהלך ארוך טווח לקראת בת המצווה. אפשר ממש להכין מחברת יפה שבה שתיכן תכתבו שאלות שמעניינות אתכן בתחום האמונה ומציאות האל, ותחליטו כי לשאלות עצמן יש ערך של לימוד תורה וכרגע אתן אוספות התייחסויות ופירושים ולא חייבות תשובה סגורה על כל שאלה.
הצעות לימודיות שיכולות להיות רלוונטיות לשלב שלה –
* מדרשים על אברהם אבינו שמגלה את האמונה דרך חשיבה שכלית (למשל: ״הציץ עליו בעל הבירה״ בבראשית רבה לט, או גילוי האל דרך השמש והירח כפי שמתואר באוצר מדרשים, מעשה אברהם ב, ובתיווך לשוני אפשר גם את הרמב״ם בהלכות ע״ז א, שמתאר כיצד אברהם משוטט בדעתו ומגיע לאמונה דרך התבוננות וחשיבה שכלית)
* סיפור המסגרת של ספר הכוזרי ומשל מלך הודו (מאמר ראשון יט והלאה), איך מוצאים את ה׳ דרך עקבותיו ומתנותיו בעולם (יש גירסאות מעובדות לנוער)
* סיפור מתן תורה מול מגילת אסתר – חוויית התגלות קולקטיבית וצלולה מול הסתר פנים. ומדרשים כמו ״כפה עליהם הר כגיגית״, בתור כפייה על התודעה כך שאי אפשר באמת לבחור שלא להאמין, מול החוויה שלנו כאנשים שצריכים ויכולים לבחור.
*המושג ״צלם אלוהים״ – ההבנה שהאנושיות והמוסריות אמורות לנבוע מהאמונה מהאל. אולי לעקוב אחר דמויות של גויים בתנ״ך שנאמר עליהם ״יראי ה״ ולראות שזה קשור תמיד גם למוסר (ראי למשל אצל נחמה לייבוביץ׳ על המיילדות ב׳עיונים לספר שמות׳)
*יש גם קובצי מקורות מעובדים ונגישים בתכניות הלימודים של החמ״ד לתיכון (למשל על משמעות החיים, אמונה בשעת משבר, תמימות מול חקירה ועוד)
*בחצי חיוך, את יכולה גם להראות לה את ״ההימור של פסקל״, שהוא לכאורה טיעון לוגי מתמטי על הכדאיות להאמין באל… – ״אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכל״.
אלה מספר הצעות מסוגים שונים ויש עוד המון אפשרויות לצמוח יחד, כל פעם לפי גילה ורמתה – ללמוד ולפתח, כאשר ברור שלא כל התשובות אצלך, אלא אתן חוקרות ומגלות יחד. (וכמו שהצעתי – זה שיש או אין לך את כל התשובות, לא קשור לכך שאת בוחרת להיות חלק מהחוויה והזהות של עולם תורה ומצוות).
בתקווה שיתקיים בה המדרש המקסים על המפגש עם קולו של ה׳, במינונים המתאימים, לפי המקום שבו כל אחד נמצא –
היאך הקול יוצא אצל כל ישראל? כל אחד ואחד לפי כחו – הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו שנאמר: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ – בקול שהיה יכול לסובלו… (שמו״ר ה, ט)
בהצלחה,
תמר