שבת ראשונה בבסיס במלחמה, איך לחזור מהסעודה למגורים?
שלום,
אני חיילת בבסיס גדול בדרום. מאז שהתחילה מלחמה לפני כמה ימים הכל כאן מאוד לחוץ. בין השאר, יש הוראות מאוד מחמירות והוראות פתיחה באש ממש שונות מהרגיל. אמרו לנו להזהר לא ללכת ברגל בכבישים של הבסיס אחרי רדת החשיכה כי עלולים לחשוד בנו ולירות בנו.
אני אסגור שבת ואני מתחילה לחשוב איך זה יסתדר. עשיתי לי הרגל כל פעם שאני סוגרת שבת לחשוב מראש מה יהיה בשבת הזו, למה אני מצפה, וגם מה יהיו הבעיות כדי לשאול מראש ולא להיתקע. זה גם מכין אותי נפשית ומחזק אותי שאני יודעת למה לצפות.
אז השבת אני יודעת שתהיה תפילה וארוחת שבת בערב במקום אחד בבסיס ששם יש משרדים, ושם אני עובדת ביום שישי – אבל זה מאוד רחוק מהמגורים שלי. אני כמובן ממש רוצה להיות בתפילה ובסעודה ויהיה שם גם קידוש, מצד שני אני לא יודעת איך להגיע משם למגורים אחר כך. אסור ללכת ברגל, ויש אנשים שנוסעים משם לכיוון המגורים אבל האם מותר להצטרף לנסיעה כזו או שזה חילול שבת?
חשבתי אולי לישון פשוט במקום של הסעודה, אין שם מגורים עם מיטות או משהו כזה אבל אני יכולה אולי להסתדר, רק שאני לא מרגישה בטוחה שם לישון לבד בבניין. וגם זה אסור לפי הנהלים.
אני כל כך תשושה מכל הלחץ וכל מה שקורה ואני ממש זקוקה לקצת נחת הזו של לשבת רגע עם חברות ולהרגיש שבת… אבל הכי חשוב לי לא לחלל שבת!
מה לעשות?
נ.ב היו פעמים שהיו לי שאלות בהלכה ופניתי לרב היחידה והוא עזר לי, אבל עכשיו הוא מאוד עמוס בגלל המלחמה ואני לא תופסת אותו.
תשובה:
שלום לך יקרה!
ראשית, הרבה חיזוק לעשיה שלך כחיילת במלחמה, את מקיימת מצווה גדולה וממלאת שליחות חשובה למען עם ישראל. התרגשתי לקרוא כמה חשובה לך השבת וכמה את משקיעה מחשבה לקראתה גם בתוך העומס של השירות ויתרה מכך – עומס הלחימה עכשיו. עצם ההכנה לקראת שבת היא קיום של מצוות כבוד שבת, ואת מקיימת אותה בצורה משמעותית מאוד.
כמובן שהכתובת הטבעית לשאלתך היא רב היחידה, וטוב שאת פונה אליו בשאלות הלכתיות כי זה בדיוק היעוד של הרבנות הצבאית – להכיר את הבעיות ההלכתיות שהחיילים נתקלים בהן ולספק פתרונות. אולם כעת המצב לא רגיל ולכן נשיב לשאלתך.
הבעיה שאת ניצבת מולה לא פשוטה. אני רואה כאן ארבע אפשרויות שבכל אחת מהן יש בעיה ברמות שונות:
- להשאר לתפילה ולסעודה ואז ללכת ברגל למגורים – מהווה סכנת נפשות ולכן ודאי אסורה. כמובן אסורה גם בפקודה.
- להשאר לתפילה ולסעודה ואז לנסוע למגורים – הנסיעה ברכב בשבת אסורה מדאורייתא, גם אם את לא נוהגת – כי אסור להנות מאיסור שנעשה על ידי יהודי אחר בשבת.
- להשתתף בתפילה ובסעודה ואז להישאר לישון במשרדים – נראה שאת לא מרגישה בטוחה באפשרות זו, וכמו כן היא נוגדת את הנהלים.
- לוותר על התפילה והסעודה – תהיה פגיעה בקיום מצוות עונג שבת שלך, ואולי גם לא תוכלי לעשות קידוש שזו מצוות "זכור" מדאורייתא.
האפשרות הטובה ביותר מבחינה הלכתית היא לחפש דרך לקיים קידוש וסעודת שבת במגורים שלך או בסביבתם. נסי להשיג כוס יין/מיץ ענבים לקידוש, ושתי לחמניות לברך עליהן. אם אי אפשר להשיג יין, קדשי על הלחמניות. אני מניחה שזה לא פשוט ופחות נוח (אחרת היית עושה כך מלכתחילה) ותהיה פגיעה בקיום מצוות עונג שבת שלך, אולם זו הדרך ההלכתית הכי מובחרת.
אם אין אפשרות לקיים סעודה מינימלית באזור המגורים, או אם את חוששת שצער הויתור על סעודה ראויה יפגע בתפקוד שלך – יש לחפש דרך להשתתף בסעודה שבמשרדים.
מכיוון שאנו לא רוצות שתוותרי על התפילה, הסעודה והקידוש, ומאידך אסור לך לסכן את עצמך – כנראה שהפתרון הרצוי הוא למצוא אפשרות מותרת לנסוע לאחר הסעודה. אפשרות כזו יכולה להיות צורך מבצעי ממשי (למשל אם תצטרכי להגיע לשמירה באיזור המגורים) או שתצטרפי לנסיעה של מישהו שנוסע לצורך מבצעי.
לנסיעה כזו מותר לך להצטרף שכן היא מותרת בשבת ואין הצטרפותך מוסיפה איסורים – ועדיף שהרכב לא יעצור במיוחד עבורך.
אם אינך מוצאת נסיעה מותרת כזו להצטרף אליה – הפתרון היחיד הוא לקדש ולסעוד במגורים, באופן המכובד ביותר שתוכלי ליצור.
בהצלחה רבה והרבה כוחות למילוי תפקידך החשוב בימים מורכבים אלה
שלומית
הרחבה:
א. מצוות עשה בשבת
נשים חייבות בכל מצוות השבת – עשה ולא תעשה. במצוות לא תעשה אין הבדל בין נשים וגברים (לפי המשנה בקידושין כ"ט ע"א) ובמצוות עשה של שבת אנו חייבות משום שהן נלמדות מהמילה "זכור" בעשר הדברות, המקבילה ל"שמור" שממנה למדו מצוות לא-תעשה ("כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה" – שבועות כ' ע"ב).
מצוות העשה של שבת כוללות "זכור" – זכירת השבת וביטוי קדושתה בפה (במיוחד בכניסתה), כבוד שבת ועונג שבת (רמב"ם הלכות שבת כ' א'):
ארבעה דברים נאמרו בשבת: שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים, והן מפורשין על ידי הנביאים, שבתורה זכור ושמור: ושנתפרשו על ידי הנביאים, כבוד ועונג שנאמר: וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד.
לכן נשים חייבות בקידוש (שו"ע או"ח רע"א ב') וגם בכבוד ועונג שבת, כגון בהדלקת נרות (רמב"ם הלכות שבת ה', א') ובלחם משנה (המרדכי שבת סימן שצ"ז).
מצוות עשה אלה חשובות ומעצבות את תוכן יום השבת, אך אסור לעבור על מצוות לא-תעשה בשביל לקיים אותן.
ב. איסור להיכנס למצב סכנה
אסור לאדם לסכן את עצמו, ויש להזהר מלהיכנס למצב סכנה. במסכת תענית (כ:) אומרת הגמרא:
"לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה". האיסור להסתכן נלמד מהפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד'). הוא כולל מצבים כגון הליכה מתחת קיר לא-יציב (ברכות נ.), או הליכה בלילה במקום מסוכן (פסחים קי"ב ע"א) – מה שממש זהה לסיטואציה שבשאלתך.
אפילו במלחמה יש לשאוף לא להכנס לסכנות לא הכרחיות. למשל, למרות החובה ליטול ידיים לפני אכילת לחם אסור להסתכן לצורך השגת מים בעת פעילות מבצעית (שו"ע או"ח קנ"ח, ח', מחנה ישראל ט', ל"ג).
ג. נסיעה ברכב בשבת
בנסיעה ברכב יש איסור דאורייתא של מבעיר, כי למעשה יש בעירה בתוך המנוע – וזה נאסר משום "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות ל"ה). בנסיעה מתרחשים גם איסורי דרבנן, כגון הדלקה וכיבוי של נורות, הפעלה של רכיבים חשמליים ועוד. אסור גם להנות מכך שמישהו אחר נוהג ברכב, שכן זו הנאה ממעשה שבת של יהודי (שו"ע או"ח שי"ח א'). אולם, נסיעה בשבת הותרה לצורך מבצעי – כגון הגעה לעמדת שמירה וכיוב' (תורת המחנה ל"ו):
מותר לחלל את השבת לצורך שמירת האומה וארצה, והזריז הרי זה משובח, עם זאת, גם במצבים מבצעיים יש להשתדל להימנע מחילול שבת, ואף חובה להיערך קודם השבת בכדי להימנע מאיסורים, אולם אין חובה להגיע למצבי טירחה, הפסד, או צער מרובים בכדי לקיים ענין זה, וכל שכן שאסור להשתדל בכך כשהשתדלות זו עלולה להביא לידי סכנה, או לפגום בתיפקוד המבצעי, במיוחד נכון להקל בכך כשהמדובר בפעולות שאינן אסורות מן התורה אלא מדברי חכמים. למעשה נראה שאין גבול ברור לחובת ההשתדלות המוטלת בכדי למנוע חילול שבת במצבים מבצעיים, ויש לשקול כל מקרה לגופו כך שמידת ההשתדלות תהיה סבירה, הן מצד החייל הפרטי, והן מצד ההתנהלות המערכתית.
כאשר יש נסיעה מותרת בשבת – מותר להצטרף אליה כדי להגיע למקום בטוח (תורת המחנה פרק ל"ו, ה2):
מעיקר הדין חיילים שסיימו פעילות מבצעית בשבת, צריכים להישאר לשבות במקום הבטוח (מפני סכנות ופגעי מזג האויר) הראשון שיגיעו אליו, אלא שלמעשה חיילים אלה רשאים לרוב לשוב לבסיסם בשל שיקולים מבצעיים נוספים, כגון מצד שחזרתם, או החזרת רכבם או ציודם, חיוניים לצרכי כוננות, תחקיר דחוף, ביצוע מטלות מבצעיות נוספות, או היערכות לקראתן…
אף כשהחזרה לבסיס אינה נצרכת מסיבות מבצעיות, אלא שההמתנה במקום כרוכה בטירחה מרובה ועלולה לגרום להם לרשלנות עתידית, רשאים להמשיך עם שאר הכח לבסיס האם, במידה והמדובר ברכב כבד, היות והצטרפותם לרכב כזה אינה אלא הנאה ממעשה שבת האסורה מדרבנן, וחזרה מהצלה באיסורי דרבנן הותרה כדי שלא להכשילן בעתיד.
ברם, אם המדובר במציאות שאין שום חשיבות מבצעית לחזרתם לבסיס האם, ואין שום נחיצות מבצעית לשמירה על המסגרת האורגאנית של הכח, ולמרות זאת הכח ממשיך בנסיעה לבסיס או למקום שהייה אחר, עליהם לתאם עם מפקדם ולרדת מן הרכב במקום בטוח כאמור לעיל.
חייל הנמצא ברכב היוצא מאיזור הסכנה, והרכב אמור בכל מקרה להמשיך בנסיעה (גם שלא לצורך מבצעי), אינו רשאי להורות לנהג לעצור את הרכב בכדי שיוכל לרדת ממנו בנקודה הבטוחה הקרובה, וכל שכן שאינו רשאי לבקש מהנהג שייסע עבורו למקום קרוב, שכן הארכת הנסיעה והעצירה המיוחדת עבורו כרוכים באיסורים מרובים.
אולם אם נהג הרכב ממשיך לנסוע בהיתר, והחייל רוצה לרדת מהרכב לצורך מצוה (כגון שהוא חפץ לרדת בכדי להצטרף למשפחתו לענג את השבת), ניתן להקל ולהורות לנהג לעצור עבורו.