האם קריאה בקלפי טארוט נחשבת לעבודה זרה?

כותבת כי מחפשת תשובה אמינה מגורם מוסמך.
האם טארוט*, לעיסוק בייעוץ לפי טארוט, הוא כלי שאסור לפי היהדות? ומה לגבי נומרולוגיה? אסטרולוגיה? ומעגל הצבעים האינדיאני?
[*הגדרת המושגים ע"י השואלת בהרחבה לתשובה למטה]

תשובה

שלום לך,

ניכר משאלתך, שיחד עם תחומי העיסוק והעניין שלך, חשוב לך לשמוע את דעת התורה בנושא, ואני מחזקת את ידייך על כך.

מאז שחר האנושות נמשכו בני האדם אל התחום הנסתר של מה שסמוי מן העין, ובתוכו צפונות העתיד. בכל התרבויות ניתן למצוא אמונות, טקסים ופרקטיקות שנועדו לחשוף את הנסתר שבתוכנו פנימה ומחוץ לנו, ולהנחות את האדם בהתנהלותו בעולם הכאוטי וחסר הפשר.

אולם בשונה מכל אלה, מורה לנו התורה: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים יח, יג). ניתן להבין את הציווי המדובר בכמה דרכים, ונביא את העיקריות שבהן. מבאר תרגום יונתן: שלמים תהיו ביראת ה' אלקיכם, כלומר: אל תיראו אותו באופן חלקי, בשיתוף עם אמונות נוספות. רש"י לעומתו כותב: לא תחקור את העתידות, וכל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואילו הספורנו משלב בין הפירושים ומוסיף, כי גם בדרישת העתידות עלינו להיות שלמים באמונתנו, ולפנות אל הנביא או האורים והתומים בלבד.

ההקשר הכללי של הציווי עוסק ב"תועבות הגויים", אשר נמשכות מאמונותיהם, ומהוות בחלקן עבודה זרה ממש, כגון: מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף, וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים. והתורה מוסיפה, כי בסיבתן הוריש ה' את אותם העמים מן הארץ. כאן נכון לשאול, האם מדובר באיסור החמור של עבודה זרה, או בנסיון לחזות את העתיד וללמוד את ההתנהלות הנכונה עבורנו על פי התחזית או ה"נבואה".

כפי שהבנתי מדברי ההסבר שצירפת, אין כאן חשש לעבודה זרה, למרות שישנן בעיות אחרות, שבגללן אין להשתמש בטכניקות שהזכרת. 

אפתח בהסבר מפורט יותר על-פי חילוקי הדעות שבין שניים מהוגי המחשבה החשובים בעם ישראל, אשר מייצגים שתי שיטות מנוגדות, אך יחד עם זאת מסכימים ביניהם על המסקנה הסופית.

בראש אציין את דעת הרמב"ם, הנוטה אחר הרציונליזם, וטוען, שאין בדברים הללו שום ממשות או צד של אמת, ומדובר בהבלים, והסיבה לאיסורם מן התורה היא הדרישה מאתנו ללכת בדרכי ה' באופן מוחלט ומבלי להתפתות לאמונות טפשיות (לשיטתו):

"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש? כגון… אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני… וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני… הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.

ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"… וכל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת … אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן (הלכות עבודת כוכבים פרק יא, הלכות ד, טז).

דרך אחרת מופיעה בדברי הרמב"ן, אשר מכיר בכוחות העל-טבעיים, שטמן הבורא בגורמים שונים הנמצאים במציאות, אולם אלה שייכים לתחום הטומאה, המתנגד אל הקדושה, ומקבעים את האדם בגורל ובמזל שכביכול נגזר עליו ללא יכולת שינוי:

"כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם… וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו…

ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם… וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם…

הנה אסר לך השם המעשים האלה… בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו… שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד… אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול… ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו". (רמב"ן דברים יח, ט-יב).

גם בשולחן ערוך נפסק להלכה, שאין להשתמש בכל אחת מהשיטות, אף כשיש בהן אמת, קל וחומר כשמדובר בשטויות או שיטות אסורות: "אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך, וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים" (יורה דעה סימן קעט). בדרך אגב אציין, כי דינו של המתחזה, שעושה מעשיו במרמה ובאחיזת עיניים, חמור פחות מזה שעושה את אותם המעשים בדרך של כשפים (המאירי על סנהדרין סז, ע"א).

מן הדברים שהבאנו ניתן ללמוד, כי ישנן שתי אפשרויות: או שמדובר בהבלים, או שמדובר באמת מזיקה. אדגים זאת מן הדברים שהבאת בהסבר: שואלים בקלפים "מה היקום מנסה ללמד אותי עכשיו?", ואיני מבינה מה כוונת הדברים. הביטוי הזה זר ליהדות, והוא מהווה תחליף חילוני למילה 'אלוקים'. היקום אינו מדבר אתנו, אבל הקב"ה בהחלט שולח לנו סימנים באופן נסתר, מכיוון שעם חורבן המקדש וביטול הנבואה, רוח הקדש והאורים והתומים פסקה הזרימה הטבעית והגלויה ביננו, אך עדיין היקום אינו מדבר אתנו, אלא ריבונו של עולם (דרך שליחים שונים). מכאן, שהמשפט הזה מביע אמירה חלולה וחסרת משמעות, או כופרת בהשגחת הקב"ה עלינו ועל כל עולמו.

אם השימוש בקלפים נועד לעורר לחשיבה ומציאת דימויים לבחינת מצבנו כדי לכוון ולעזור בהתבוננות פנימית ובמיקוד המבט למשל ביכולות שלנו, בהתפתחות האישית, בנקודות לשיפור, בכוחות הטמונים בנו ובמימושם בעולם – אז אכן מדובר בכלי חיובי, אך אם מדובר במשמעות המקורית של השימוש בקלפים לשם חיזוי העתידות, אז מדובר במעשה בעייתי, שעובר על איסור: "לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ" (ויקרא יט, כו), ושגורם נזק לאדם הנעזר בו.

אסביר את דבריי. הן חיזוי העתיד והן קביעת "תעודת זהות נשמתית" יוצאים מתוך נקודת הנחה דטרמניסטית, שהעולם והבריאה הם סטאטיים, קבועים מראש ואינם ניתנים לשינוי, וכל שנותר לנו לעשות זה להתאים את עצמנו למזל שנגזר עלינו ולכלים שניתנו בידינו – לחוזקות ולחולשות. תורות אלה מביאות אותנו לקיבעון מחשבתי, אמוני ורגשי מכיוון ש"הכל מלמעלה" ('מכתוב'), ולכן אין לנו אחריות, הרי הכל קורה לנו, ויותר מכך, אין כלפינו שום דרישה למאמץ, לתיקון, לשיפור מידות רעות, להתמודדות, וזה עצמו ממש ניגוד גמור להשקפת התורה, הרי לא הגענו לכאן על מנת להעביר מאה ועשרים שנה במינימום נזק, אלא אנו מאמינים שלכל אחד ישנה שליחות הן כלפי עצמו והן כלפי סביבתו, אך אם הכל כבר נכתב, כולל מה יקרה ומי אנחנו, מה נותר לנו לעשות? לא לחינם קבעו חכמינו ש"אין מזל לישראל" (בבא קמא ב, ע"ב), וכוונתם שאכן ישנו מזל או גורל, אך אנו נמצאים מעליהם, ויש בנו יכולת לשנותם "ותשובה, ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה", אין אצלנו פתרונות "אינסטנט", כי אנו נדרשים לעבודה פנימית יסודית ושורשית, ולכן נוח להתפתות לשיטות כאלה.

סיפורים ידועים, שממחישים את ההתגברות על הגורל בזכות מעשים טובים מופיעים בגמרא (שבת קנו, ע"א), ביניהם על בתו של רבי עקיבא ועל אדם בשם אבלט שניצלו מגזירת מיתה, שצפו האסטרולוגים. גם אצל אבותינו אנו למדים, שעם ישראל מתנהל מעל לקביעת הכוכבים, למשל בהבטחת ה' לאברהם על ריבוי צאצאיו: וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ (בראשית טו, ה), כאן מביא רש"י את דברי המדרש: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן. מדרש אחר מכיר אף הוא באמת שבאסטרולוגיה, אך ממחיש כיצד הפרשנות שלנו אינה מכוונת לאמת, ואוסיף על כך, שקל וחומר אנו, שנחותים בבקיאותנו והבנתנו לעומת החרטומים והמכשפים שבדורות הקודמים. המדרש מתאר את הסיבה לגזירת פרעה בשל פרשנות מוטעית: ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו כל הבן הילוד. כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזרה. והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה… ראו אצטגניני פרעה וטעו (שמות רבה א, כד). [1]

תוצאה שלילית אחרת לחיזוי העתידות (בהנחה שיש בזה אמת כמובן) נמצאת בנסיון שלנו לפעול על-פי אותן הנבואות, אך אי ידיעת התמונה במלואה גורמת לנזק דווקא ע"י אותן הפעולות. דוגמות לכך מופיעות במקורות רבים למן המדרש ועד לחסידות, בגמרא (סוכה נג, ע"א) מתואר מעשה, ובו שלמה המלך עשה בלא יודעין את רצונו של מלאך המוות, וזאת דווקא מתוך כוונה להינצל ממנו, לאחר שנגלו לו הנסתרות. ובמקום אחר בניהו בן יהוידע ביקש משלמה שילמדו את שפת בעלי החיים, וידיעה זו הביאה לכך שהוא ניצל מצרות קטנות, אך הוא לא ידע, שהן נועדו להוות כפרה עבורו, מה שגרם לבסוף למותו. גם ב'חיבור יפה מהישועה' לרב נסים גאון (ובאופן דומה במס' נדה לא, ע"א) מובא הרעיון, שאף החכם הגדול אינו יורד לכוונות הנהגתו של הקב"ה בעולם, ומפרש באופן הפוך את מאורעותיו. מן הדברים הללו יש להבין, כי תמיד תהיה ידיעתנו חלקית וחסרה, ולעולם הדברים אינם מוחלטים, ולכן אמנם "הכל צפוי", אך תמיד "הרשות נתונה". כשהפסוק אומר: כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל (במדבר כג, כג) מסביר לנו רש"י, שאין מדובר באיסור דווקא, אלא בשבח וברכה לעם ישראל, על הימנעותם מכך.

לסיכום הדברים, ישנן פרקטיקות, שאינן נחשבות כעבודה זרה, אך נאסרו משום "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" הן כאשר הן נחשבות כלא אמתיות, והן כשמיוחסים להן כוחות אמתיים. כפי שהבנתי, שאלתך נוגעת לתחום שאינו מייחס להן אמונה דתית, אך כן מוצא בהן משמעות "רוחנית", על-טבעית. כפי שאמרתי, אין בכך תועלת אמתית, אלא אף נזקים לאמונת האדם בקב"ה, מה שכן נאסר בתורה, ופגיעה במידות הנפש, כמו הבטחון ביכולות האדם והמוטיבציה להתמודדות עם אתגרים, ואם מדובר בתורות שיש בהן אמת, הפגיעה קשה יותר, כמו שפירטתי.

איני יכולה לסיים את דבריי בשורה התחתונה של ההלכה בלבד, ורצוני להתייחס בכללות לתופעה ששאלתך מעלה. מאמצע המאה העשרים אנו מצויים בתקופה של טלטלות וזעזועים, כשהאמתות המוחלטות, העולם המדעי והרציונליזם עוברים תזוזות ושינויים, ואנו נפתחים אל העולם האחר של רוחניות, תת-מודע, רפואה משלימה וכוחות על-טבעיים. התרגלנו לאמירות כמו: "מחשבה יוצרת מציאות", או קשרי גוף-נפש-נשמה. כל אלה מבטאים את החיפוש וההשתוקקות למשמעות, למשהו שמעבר לעולם החמרי והחושני. מציאות זו מתוארת במקומות שונים, ואחד מהם בנבואת עמוס (ח, יא): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. החיפוש, הצימאון, ההשתוקקות – הם נכונים ומדוייקים, אבל חשוב להעמיק בחכמה הרחבה שמציעה לנו התורה, על רובדיה השונים (כולל פנימיות התורה), ולא לבקש להרוות את הצמא בבורות נשברים. המקור לכל החכמות הללו נמצא אצלנו, וחבל לבקש את התחליף. דברים אלה הם בדיוק המסר של חג החנוכה הקרב ובא.

בהצלחה רבה, וחג אורים שמח
עידית

[1] לדברים שכתבתי בפסקה האחרונה ישנו ביטוי בשפת הקבלה במושגים 'עיגולים ויושר', כאשר ההנהגה בדרך העיגולים מציינת השגחה כללית, קבועה וטבעית, כזמני היממה והשנה שאינם משתנים, וכמעגל ללא מוצא (טבע – בדומה לטבעת), ואילו הנהגת הקו קשורה להשגחה פרטית, דינאמית ומשתנה, כאשר יש לאדם השפעה על קורותיו בהתאם למעשיו.

קלפי טארוט

טארוט היא מערכת קלפים עם סמלים של המיתולוגיה  היוונית, המטרה של הקלפים לסייע להתבוננות פנימית, קבלת תובנות, והכוונה בחיים. משתמשים בהם כדי:

להבין מצבים מורכבים: עוזרים לשקף מחשבות, רגשות ותהליכים.

לקבל החלטות: נותנים פרספקטיבה חדשה על שאלות או דילמות.

עבודה רוחנית: מעמיקים חיבור אישי והבנת השיעורים בחיים.

השימוש נעשה בקריאה של קלפים, שבה מפרשים סמלים לפי השאלה או הנושא.

בקלפי טארוט אפשר לשאול מגוון שאלות, כולל:

1. שאלות על עצמך:

מה אני צריך/ה ללמוד עכשיו?

מה חסר לי כדי להתפתח?

2. שאלות על החלטות:

האם כדאי לי לבחור בדרך הזו?

מה תהיה התוצאה של החלטה זו?

3. שאלות על מערכות יחסים:

מה הדינמיקה במערכת היחסים הזו?

איך אני יכול/ה לשפר את הקשר?

4. שאלות על קריירה וכספים:

מה עליי לדעת על ההזדמנות הזו?

איך להתקדם בתחום המקצועי שלי?

5. שאלות על הכוונה כללית:

מה היקום מנסה ללמד אותי עכשיו?

מה הכיוון הנכון עבורי בתקופה הזו?

6. שאלות כן/לא
7. האם כדאי לי לקבל את ההצעה הזו?
8. האם אני בדרך הנכונה?
9. האם אני יכול/ה לבטוח באדם הזה?
10. האם זה הזמן הנכון להתחיל פרויקט חדש?
11. האם ההשקעה הזו תביא לי רווח?

מעגל הצבעים האינדיאני

מדובר בתעודת זהות נשמתית. מדובר בגלגל שמלאים פעם אחת בחיים בצבעים שונים, כשכל צבע מסמל איכות מסוימת לפי הגישה. הגישה טוענת שלפי המיקומים של הצבעים אפשר לדעת מהם האיכויות של האדם ומהם הכישרונות החבויים שלו. המעגל מסמל תמונה של מה המתנות שהאדם הגיע איתן, מה השיעורים שהוא צריך ללמוד ומה הייעוד והמהות שלו.