בישול בכלי בבסיס בשבת, האם הוא עדיין כשר? מאת: הרבנית רבקה ויצ'נר
אני חיילת בבסיס בו רוב החיילים חילונים.
קיבלנו מתנה מכשיר מולטי-שף (כעין מחבת חשמלית) והיה סיכום ששומרים אותו כשר.
היחסים החברתיים בינינו טובים ויש אמון. אולם גילינו שהחיילים החילונים השתמשו במולטי שף בשבת (עם מוצרים כשרים כמו שסוכם).
האם הוא נחשב כשר?
אני מניחה שגם בעתיד ישתמשו בו בשבתות.. האם זה יטריף אותו?
תשובה
השירות הצבאי מזמן מאפשר היכרות עם אנשים ונשים השייכים לחלקים מגוונים בעם ישראל. כמה טוב שהצלחתם ליצור ביניכם יחסי אמון למרות השוני.
הלכה למעשה:
כלים שבישלו בהם בשבת במזיד, אסורים לאדם שבישל בהם ולאלו שבישל עבורם, בלבד. כך שבמידה והתבשיל לא בושל עבורך, את יכולה להשתמש במולטי-שף מיד לאחר השבת ואין צורך בהגעלה. גם בעתיד, תוכלי להשתמש בו מיד לאחר השבת ולא תצטרכי להכשיר אותו.
הדאגה שהכלי צריך הגעלה נובעת מן המחשבה, כי קיים בו טעם של איסור. אך למעשה, כיוון שלאחר צאת השבת, המאכל לא אסור עבורך, גם הטעם הבלוע בכלי לא אסור עבורך ולכן את יכולה להשתמש במולטי-שף בלי חשש.
ונסביר:
בדרך כלל הצורך בהכשרת כלים נובע מן החשש כי קיים טעם של איסור, אשר נבלע בכלי במהלך הבישול. הרשב"א, סובר כי:"כל שהמאכל אסור, הכלים שבלעו ממנו אסורין" כך שלפי הרשב"א, גם כאשר אין מדובר בטעם של איסור מוחלט (כמו למשל חזיר), אלא בטעם של דבר שאסור לאכול אותו בתנאים מסויימים (כמו למשל אוכל כשר שבושל על ידי גויים), הטעם הבלוע בכלי אוסר את המאכלים שעתידים להתבשל בו. לפיכך יש להכשיר את הכלי ולהוציא את הטעם הבלוע בו, וכך סבר גם הר"ן (תורת הבית הארוך בית ג שער ז, ר"ן על רי"ף עבודה זרה ט"ו).
בשולחן ערוך נפסק כי מאכל שבושל בשבת במזיד, יהיה אסור על האדם שבישל אותו לתמיד. יחד עם זאת נפסק, כי מאכל זה יהיה מותר לאנשים אחרים, מיד עם צאת השבת. פסיקה זו של השולחן ערוך, היא שמגדירה עבורנו את נסיבות האיסור. לפיכך כיוון שמיד עם צאת השבת, המאכל מותר לכולם חוץ מלמבשל, הרי שגם הטעם הבלוע בכלי, יהיה מותר במוצאי שבת, לכולם חוץ מלמבשל. הרשב"א עצמו מתייחס לעניין זה באחת מתשובותיו לגבי בישול לחולה מסוכן בשבת ומתיר את הכלי, בין השאר מסיבה זו: "דבר ברור הוא זה לכולי עלמא שהיא [הקדרה] מותרת. שאפילו התבשיל עצמו מותר לערב". (שו"ת הרשב"א חלק א סימן קעה).
האחרונים העוסקים בנושא זה, מפנים לתשובות הרשב"א (מגן אברהם שי"ח א, והפרי מגדים שם), אך נראה כי הם מתייחסים לאיסור על הכלי עבור האדם שבישל בו ואינם באים לטעון כי קיים איסור מוחלט על הכלי. גם בקרב פוסקי זמננו נפסק כך. כך למשל בפניני הלכה (הרחבות לשבת, כו, ז), נפסק כי רק האדם שבישל בכלי חייב להגעיל אותו ולאחרים הוא מותר. גם בילקוט יוסף פסק, כי הקדירה לא אסורה על אחרים ואפילו לא על האדם שבישל בה. יחד עם זאת הוא מוסיף כי כדאי שהמבשל יחמיר ויכשיר את הכלי, כדי לצאת ידי כל הדעות (ילקוט יוסף שבת ג סימן שיח סעיף א – דין הנאה ממעשה שבת ט).
יש לציין כי יש שרצו להחמיר ולומר כי יש צורך בהגעלה. אכן, כאשר מדובר באדם המבשל בעיקר עבור אחרים, למשל בבית מלון או במסעדה*, המבשל חושב על כלל הלקוחות כאשר הוא מבשל ולפיכך התבשיל אסור על כולם. במצב כזה גם את הכלים נצטרך להכשיר עבור כולם. אך במקרה שלך ולאור העובדה כי מדובר באיסור דרבנן, כמו גם לאור עיון בדברי הרשב"א ובפסיקת האחרונים בנושא, נראה כי אין צורך להחמיר וניתן להשתמש בכלי לאחר השבת מבלי להכשירו.
שתזכי לשירות משמעותי ולהמשיך לשמור שבת וכשרות כהלכה
רבקה ויצ'נר
הרבנית רבקה ויצ'נר היא עמיתה בתוכנית 'הלכתא, חושן משפט', ובתוכנית 'כותבות הלכה'. מלמדת גמרא בבית המדרש אחד העם וחוקרת יחסי הלכה ומגדר באוניברסיטת בר-אילן. בוגרת מהר"ת, ותואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנות בבצלאל. בעבר שימשה כ-JLIC Torah educator באוניברסיטת שיקגו, וכן כרכזת הלכה במדרשיית הרטמן לבנות והשתתפה בתוכניות בית מדרש שונות.
*לגבי מסעדה יש עניין נוסף שאם יש בו בישול בשבת פירוש הדבר שאין משגיח כשרות, כך שגם אם כל המוצרים כשרים ואין ערבוב בין בשר וחלב יש לחשוש לעניין החומרה של הגעלת כלים שבושלו בהם בשבת וכן העובדה שאין משגיח שמפקח על הכשרות בשבת עצמה.
המקורות המוזכרים בתשובה ומקורות רלוונטיים נוספים:
תבשיל שבושל במזיד בשבת – דין התבשיל ודין הסיר שהתבשיל בושל בו
בבא קמא ע״א א:ט״ז-ע״א ב:ב׳
דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים מ"ט דר' יוחנן הסנדלר כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה (שמות לא, יד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת"ל (שמות לא, יד) מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג …
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קעה
לאושקה, שאלת קדרה שבשל בה ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה אם היא אסורה מפני שבשלו בה בשבת? או מותרת מפני שאין מעשה שבת אסורין אלא לר' יוחנן הסנדלר ולא קיימא לן כותיה. או דילמא אסורה כיון דאיכא למיגזר שמא ירבה בה לצורך בריא?
תשובה דבר ברור הוא זה לכולי עלמא שהיא מותרת. שאפילו התבשיל עצמו מותר לערב ואפילו לר' יוחנן הסנדלר. שלא אסר רבי יוחנן אלא בשנעשה במזיד אבל לא בשוגג. דהא קתני בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. ודוקא בשוגג באיסור הא לחולה שיש בו סכנה מותר ומצוה לבשל לו ואין כאן מעשה שבת באיסור. ולא אסר אפילו ר' יוחנן הסנדלר אלא במעשה שבת באיסור וכל שכן לר' יהודה וכל שכן לרבי מאיר.
שולחן ערוך, אורח חיים שי״ח:א׳ – דין המבשל בשבת. ובו יט סעיפים:
המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש (למוצאי שבת) מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת ע"ל סי' ש"ז סעיף כ']:
מגן אברהם שי״ח:א׳
אסור לו לעולם. משמע ברשב"א סימן קע"א /קע"ה/ דהקדירה אסורה ג"כ:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שיח
אסור. עיין מ"א (מגן אברהם). וכן כתב עולת שבת [ס"ק ב] בשם הרשב"א [סימן] קע"ה. ועיין יו"ד סימן קי"ג סעיף י"ו, ומשמע לכאורה הוא הדין כאן, מהני הגעלה על כל פנים, דלית ביה עיקר מן התורה, עיין מה שכתבתי בפריי שם. ומיהו צריך ששים נגד הבלוע, דחמור מבישולי עכו"ם, עיין יו"ד סימן קי"ג [ש"ך ס"ק כא] מזה:
משנה ברורה שי״ח:ד׳
(ד) לעולם – ליהנות מאותה מלאכה דקנסוהו רבנן ומ"מ מותר לו ליהנות מדמיה של המלאכה. כתב המג"א בשם הרשב"א דגם הקדירה שבישל בה בשבת אסורה לו לבשל בה מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה:
ילקוט יוסף שבת ג סימן שיח סעיף א – דין הנאה ממעשה שבת
ט. המבשל בשבת במזיד שהתבשיל אסור לו עולמית, הקדרה שבישל בה מותרת לו למוצאי – שבת, ואינה צריכה שום הכשר. ומכל מקום אם אפשר נכון להחמיר להגעיל את הקדרה. ואף כלי חרס יש להתירם בהגעלה ג' פעמים. אבל לאחרים הקדרה מותרת אף בלי הכשר לכל הדעות. ולכן מי שהוריו מחללי שבת ומבשלים גם בשבת, אף ששומרים על כשרות המוצרים, מותר לו לאכול אצלם בימי החול, אף שמבשלים באותם כלים שבישלו בהם בשבת.יג) ואם עברו ובישלו אחר השבת באותה קדרה שבישלו בתוכה בשבת, אף אם בישלו בקדרה במזיד, אין צריך לשער ששים כנגד הבלוע בכלי.יד)
איסור על כלים שגויים בישלו בהם
תורת הבית הארוך בית ג שער ז
והילכך צריך ליזהר בשפחות שלנו שרגילו לבשל לעצמן בקדרות שלנו שיניחנו ישראל ע"ג האש או שיהפך קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי דאי לא הקדרה שנתבשל בה וקערה שנאכל בה אסורות דכל שהמאכל אסור הכלים שבלעו ממנו אסורין ואם של חרס ישברו ואם של שטף יגעיל וילבן כדין כלים שבלעו מן האיסור. וכן כתב הרב בעל התרומה ז"ל אותן פנאדיש של דגים שאפה נכרי כיון שהדגים אסורין משום בישולי נכרים כמו כן העיסה שמבחוץ אסורה. דאע"ג דפת התירו והשמנונית של דגים הבלוע בו אינו בעין מכל מקום קודם שנבלע בעיסה היה אסור ונמצאת העיסה בלועה מאיסור דרבנן. ע"כ.
ר"ן על רי"ף עבודה זרה ט"ו
ולענין כלי שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דבר שיש בו משום בישולי עובדי כוכבים כתב הרשב״א ז״ל דצריכים הכשר שאע״פ שלא אסרו בישוליהן אלא משום גזרת בנותיהן ובבליעת הכלי לא שייך חתנות אפ״ה כיון שכשהוא בעינו נאסר משום חתנות אף פליטת בליעתו כמוהו
בית יוסף, יורה דעה קי״ג:כ״ו:א׳
ולא נהירא לא"א ז"ל וכתב שאין לחוש ב"ה ר' ירוחם כ' שבתשובות ב"כ ובדקתי בתשובות שבידינו ולא מצאתי וכתב עוד שרוב הפוסקים הסכימו לדעת הרא"ש ומתוך מש"כ תראה שלא דיבר נכונה בזה דאדרבא רוב הפוסקים הסכימו לדעת הרשב"א: וכו' לדעת הרשב"א שאוסר כלי שנתבשל בו בישולי עו"ג מ"מ יש להקל בו יותר מבשאר איסורין דאילו כלי חרס שנשתמש באחד מן האיסורין רותח אין לו תקנה אלא שבירה או חזרת כבשונות אבל כלי חרס האסור משום בישולי עו"ג מגעילו ג"פ ודיו מפני שאין איסור זה עיקר בדאורייתא וכ"כ רבינו בסימן קכ"א:
שולחן ערוך, יורה דעה קי״ג:ט״ז
כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים צריכים הכשר ויש אומרים שאינם צריכים ואף לדברי המצריכים הכשר אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים ודיו מפני שאין לאיסור זה עיקר בדאורייתא: הגה עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת מותר למוצאי שבת אפילו לבריא ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים דכל כה"ג היכרא איכא (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הרא"ה):
פניני הלכה כשרות ב פרק כח – פת ובישולי גויים, סעיף יא- דין הכלים
כאשר בישלו בכלים בלא הכשרה, הכלים עדיין צריכים הכשרה, אבל התבשיל מותר, אפילו אם הבישול היה בכלי חרס או עץ, הואיל ובישולי גויים לדעת רוב הפוסקים בטלים ברוב. כ"כ רמב"ן, נמוק"י, או"ה הארוך, רמ"א קיב, יד; ש"ך קיג, כא, ברכ"י י.
עוד סניף להקל- בליעה בכלים היום:
פניני הלכה כשרות ב, פרק לב-כללי הכשרת כלים, סעיף ז- ההשלכות למעשה
יש טוענים, שהואיל והתברר שכלי מתכת אינם בולעים ופולטים טעמים, לדעת המתירים להשתמש בכלי זכוכית לבשרי ולחלבי רותחים על ידי ניקוי בלבד, צריך גם להתיר להשתמש בסירים ובסכו"ם ממתכת לבשרי ולחלבי רותחים על ידי ניקוי בלבד. …
מנגד, כמעט כל הרבנים סוברים למעשה, שחובה להכשיר כלי שבישלו בו טרף, וכן חובה להכשיר סיר חלבי שבישלו בו בשר או להפך. שהואיל ונהגו בישראל מדורי דורות להכשיר כלי מתכות בהגעלה או בליבון, חובה להמשיך במנהג המקובל. …שאם לא יקפידו על כך, יש חשש שיבשלו בכלי טרף שאינם נקיים מאכלים כשרים, ויבואו לבשל בכלי בשר שאינם נקיים חלב או להפך ויעברו על איסור בשר בחלב.