האם ישיבה מעורבת של נשים וגברים מותרת בחתונה?
אשמח לדעת האם ראוי בחתונות לעשות ישיבה מעורבת כדי שניתן והכלה יהיו ביחד
תשובה
שלום,
אפתח בברכה ותפילה על כל עם ישראל שנצא מימי "בין המיצרים" הארוכים שאנו נמצאים בהם, ונזכה להרבה שמחות של שיבת החטופים לביתם, ושל זוגות נישאים ובניין בתים בישראל. בעזרת ה'.
אשיב תחילה בקצרה. שאלת הישיבה המעורבת נוגעת בעיקרה להערכת האווירה באירוע. כבר אצל חז"ל מצאנו שבענייני מצווה משמעותיים, כמו אכילת קרבן פסח, לא הפרידו גברים ונשים. בשמחות ואירועים המוניים, כמו שמחת בית השואבה, היתה הפרדה.
ביחס לשאלת הישיבה המעורבת בחתונה אין על כך איסור מפורש, אולם יש מי שמתירים רק בדיעבד ויש מי שמתירים מלכתחילה, אבל מדגישים את החשש של קלות ראש והרהורי עבירה במצבים של שמחה מרובה.
כעת אפרט יותר ונפתח את הדיון בשאלה האם לגברים ונשים מותר לשבת ביחד בסעודה רגילה.
חז"ל כותבים במשנה במסכת ברכות (פרק ז משנה ב): "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם". ומכאן שאין איסור לאכול יחדיו, אלא רק לא להצטרף לזימון. במסכת פסחים (פרק ז משנה ב, ופרק ח משנה ז) אנו למדים שאת קרבן פסח אכלו בחבורה אחת גברים ונשים, אך לא נשים, עבדים וקטנים ללא גברים. כלומר לפי המשניות מותר לאכול יחדיו גם בסעודה רגילה וגם בסעודת מצווה.
מנגד אנו לומדים במסכת סוכה על שמחת בית השואבה (פרק ה משנה א): "… במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול", ומסבירה הגמרא מה הוא אותו "תיקון גדול" (סוכה נא, ב): "… בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה" – כלומר התיקון הוא שלא תהיה ישיבה או עמידה מעורבת של גברים ונשים, והסיבה היא – חשש מ"קלות ראש", ומסבירה הגמרא (שם) שהחשש הוא ש"עוסקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם…"
במסכת קידושין (דף פא) אנו לומדים שהאמוראים אביי ורבא יצרו מחיצה מכלי חרס או מקנים כדי להפריד בין הגברים לנשים בעת דרשה, ומסבירים בעלי התוספות: החשש הוא ש"נותנים עין זה בזה"… מכאן נשאל האם נדרשת הפרדה גם בעת סעודה?
בתשובות הגאונים (סוכה סימן קפט) אנו לומדים ש"אסור לא לאדם להתערב עם הנשים בסעודה חוץ מאחותו, אחות אמו, אחות אשתו, וזאת על מנת שאשתו תהיה בסעודה כדי לשמור אותו מן העבירה".
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך לא פסקו כך. אבל, בשולחן ערוך (אורח חיים תקכט, סעיף ד) נפסק שנדרשת הקפדה גדולה בעת שמחת החגים:
"חייבים בית דין להעמיד שוטרים בשלושה רגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה… (על פי לשונו של הרמב"ם. הלכות יום טוב פרק ו הלכה כ"ב). ומסביר ה"משנה ברורה" שסיבת הדבר: "מפני שברגל מצוי הקלקול ביותר".
מן המקורות עד כה אנו למדים מפוסקי הדורות על החשש שעירוב נשים וגברים עלול להביא לידי עבירה, או הרהורי עבירה.
ומה בקשר לסעודת נישואין?
יש מי שפסקו שאסור לברך ברכת "שהשמחה במעונו" אם יושבים במעורב בסעודת החתונה. (למשל בספר חסידים סימן שצג. פסיקה זאת מצוטטת אצל פוסקים נוספים), אולם אין איסור כזה ברמב"ם, ולא בשולחן ערוך. פוסקים אחרים (שדבריהם מובאים ב"פתחי תשובה" אבן העזר סימן ס"ב, סעיף יח) כותבים שכיום איננו מקפידים על ישיבה בנפרד, משום שבשגרת החיים שלנו היום, גברים פוגשים בנשים ומסתכלים עליהן כבדרך שגרה ולא מתוך הרהורים אסורים, ולכן אין חשש. בעל ה'לבוש' (לקוטי מנהגים ל"ו) העיד: "ואין נזהרים בזה עכשיו. ואפשר משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין אנשים ואין כאן הרהורי עבירה מרוב הרגלן" (מובא ביביע אומר או"ח ח"ו סי' י"ג). הרב עובדיה יוסף פסק (שם) שמלכתחילה יש לשבת בנפרד, אבל בדיעבד ישיבה מעורבת מותרת.
לשיטת הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"א סימנים ל"ט-מ"ד, וח"ג סימנים כ"ג-כ"ד) המחיצה בבית המקדש ובמקום תפילה נועדה למנוע קלות ראש, דהיינו, מניעת אפשרות של נגיעה או שיחה בדרך של קלות ראש בין איש לאשה, כפי שנעשה במקדש בשמחת בית השואבה, אך לא בהתכנסות של רשות, כמו בחתונה, כפי שאכלו ביחד את קרבן הפסח. לדעתו אין קשר בין מחיצה מסוג זה לאיסור ההסתכלות בנשים, אשר מוטל על כל יחיד בכל הקשר, ולא על הרבים. כלומר, אדם צריך להקפיד על עצמו גם ברחוב ולא רק בעת התכנסות רשמית, גם ללא מחיצה. עם זאת, ודאי שמעבר לחיוב מחיצה בבית המקדש ובבית הכנסת, צריך למנוע קלות ראש והסתכלות אסורה בכל התכנסות של אנשים ונשים, במידת האפשר. לכן, במקום שהנשים אינן מתלבשות בצניעות, או שיש חשש לקלות ראש יותר מאשר ברשות הרבים סתם, יש מקום להחמיר ולהפריד את הנשים מהגברים. אבל דבר זה מסור לשיקול דעת של עורכי החתונה, ואינו חיוב הלכתי. ואכן, כך נהג הרב פיינשטיין ועוד רבנים חשובים (כמו הרב סולובייצ'יק ועוד) אשר ישבו עם נשותיהם בחתונות.
הרב ישראל רוזן מרחיב ומסביר שבמסיבות חברתיות שתועלתן מרובה נוהגים אנו לכתחילה מנהגי דיעבד. כלומר, בעצם כך נוהגים להלכה, ואין מפרידים בעת חתונה. הרב רוזן מסביר מה היא התועלת בכך:
א. יש באווירת השמחה הקהילתית כדי לחזק את התא המשפחתי הרופף בימינו.
ב. דרישת ההפרדה גורמת לעיתים מתח בין בני הזוג ובין משפחותיהם.
הישיבה בצוותא מותרת, לדעתו לבני זוג נשואים ולמשפחות. באשר לרווקים ורווקות – ראוי שיקפידו שלא להגיע לאווירה של קלות ראש. הרב יעקב אריאל מוסיף ומדגיש שיש להקפיד על הפרדה בעת הריקודים. (תשובותיהם באתר ישיבה).
אוסיף שישיבה משותפת של חברי וחברות החתן והכלה זאת הזדמנות נאותה להיכרויות, ואולי תרבינה כך שמחות בישראל.
יהי רצון שנרבה בבניין בתים נאמנים בישראל הבנויים על טהרת הקודש ובשמחה גדולה,
רחל קרן