אני בהיריון, האם מותר לי להתפלל גם אם אצטרך להתפנות?
בזמן הריון יוצא ואני מתקשה להגיע לתפילה בלי לחוש שאני צריכה להתפנות. עצם הדרישה לבחון את עצמי כבר מביאה אותי לחוש שאני צריכה להתפנות- העובדה היא שבמהלך היום זה תדיר פחות, אבל בסמיכות לתפילה זה תמיד מורגש.
השאלה שלי היא האם יש להתחשב ולעשות חילוק בדין אישה בהריון, בעיקר בהתחשב בכך שההנחיה של פיזיותרפיה רצפת אגן שאני מכירה מההריון הקודם (אם אני לא טועה) היא להתרוקן עד הסוף ולא ללכת אחר כך מיד שוב להתפנות עד שהשלפוחית מלאה.
שאלתי היא רק לעניין שתן שבו מורגש הבדל בהריון.
תודה!
התשובה:
שלום,
ראשית, המון ברכה ואושר עם ההריון המתעגל ומתגלגל. אין ספק שיחד עם ההתרגשות והציפייה לקראת התרחבות המשפחה מצטרפים להם אתגרים חדשים בגוף המשתנה. אחד מהם הוא הצורך התכוף להתפנות. לבקשתך, אני אתייחס רק לצורך להשתין בתשובתי.
השולחן ערוך מקדיש סימנים רבים להקדמה לתפילה, ביניהן ההכנה של הגוף. ההכנה אמורה לאפשר לנו את הפניות והרוגע להתרכז במפגש עם הקב"ה בזמן התפילה. ואם היא גורמת להיפך, יש למצוא דרך לעשות אותה בצורה שתאפשר זאת. ההלכה קובעת שאסור לעמוד להתפלל בזמן שצריך לנקביו. ולכן, יש ללכת לשירותים לפני התפילה. במידה ויתעורר צורך להתפנות במהלך התפילה, השולחן ערוך קובע שאין צורך להפסיק אם אפשר להמתין כדי הילוך פרסה, שזה 72 דקות.
לגבי שאלתך, אני שומעת ממך שהדרישה לבדוק את עצמך לפני התפילה גורמת לך לחוש צורך להתפנות, תופעה ידועה אצל נשים בהריון. ולכן, אינך צריכה לבדוק את עצמך לפני התפילה, אלא כפי שאת נוהגת במהלך היום ללכת לשירותים בזמנים הרגילים שלך, בלי קשר לזמן שבו את עומדת להתפלל.
בתפילת שחרית, המלצתי לך היא לנסות להתארגן כך שתוכלי לעשות הפסקה בין פסוקי דזמרא לקריאת שמע כדי להתפנות. אך אם זה לא מסתדר, וכידוע קשה לתכנן את הזמנים בבוקר כרצוננו, במיוחד עם ילדים קטנים – הזמן הקובע הוא הזמן שבו הלכת לשירותים בפעם הקודמת לפני שהתחלת את התפילה, שמספיקה כדי לתת מענה לדרישה ההלכתית לבדוק עצמך לפני התפילה.
בברכה,
שירה
הרבנית שירה ספיר היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד, מורה ורכזת ב'עמי אולפני גיור'.
הרחבה:
הגמרא במסכת ברכות (דף כג.), דנה במתח שבין הצרכים הכי בסיסיים של האדם ברמה הפיזית והגופנית, אך הכי רחוקים מהקדושה וההתעלות הרוחנית שאמורה לשרות על האדם או בבית התפילה בזמן התפילה. התפילה היא הזמן שבו אדם עומד למפגש אינטימי וקרוב עם אלוהיו, ומשול לעמידה לפני ה' בעת הקרבת הקרבנות בבית המקדש. הדינים שקשורים לשאלתך נלמדים מהפסוקים "היכון לקראת אלוקיך ישראל", שמלמד על ההכנה שאדם צריך להתכונן לקראת התפילה, ו"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוקים" שהגמרא דורשת את פירושה: "שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפני". חשוב לזכור שהדין שמופיע במשנה ובגמרא ונפסק להלכה בשולחן ערוך קובע שצריך להתפנות לפני התפילה לכתחילה, אך בדיעבד – אם התפלל כך תפילתו תפילה, במידה ויכל להמתין כדי הילוך פרסה. נקבע להלכה שהזמן שלוקח להלך כדי פרסה הוא 72 דקות.
האם מותר לכתחילה לעמוד בתפילה כשנצרך לנקביו? הבית יוסף דוחה מההלכה את גרסת הרי"ף שסובר כך, ואף מביא את דברי רבינו יונה שמשתמע מהם שמדובר בטעות. אך האחרונים לא מהססים להסתמך על גרסת הרי"ף כדי להתיר לעמוד להתפלל כשצריך לנקביו לכתחילה במצבים מסוימים, כמובן אם יודע שיכול להמתין עד פרסה. וזאת משום שהאיסור של "בל תשקצו" הוא איסור דרבנן שנדחה מפני כבוד הבריות או זמן תפילה. ולכן נראה לענ"ד שניתן להסתמך עליהם להתיר לעמוד להתפלל בזמן הריון, אפילו כשמרגישה שצריכה לנקביה, אם זמן קצר קודם לכן הלכה לשירותים. אחרת לעולם לא תוכל להתפלל.
- לסיכום של ההלכה, ניתן לקרוא בפניני הלכה
- להרחבה רעיונית-הלכתית לנושא, אני מצרפת לינק לשעור קצר של הרב שרלו בנושא, כחלק מסדרה בשם "אורחות תפילה"
מקורות
גמרא, מסכת ברכות דף כג. –
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו — אַל יִתְפַּלֵּל, וְאִם הִתְפַּלֵּל — תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
… אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — כְּשֶׁאֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ. אֲבָל אִם יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ — תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה.
וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב זְבִיד: עַד פַּרְסָה.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו — הֲרֵי זֶה לֹא יִתְפַּלֵּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״.
וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: ״שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים״?
… רַב אָשֵׁי וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר: שְׁמוֹר נְקָבֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה לְפָנַי.
טור סימן צב – ולהלכה, הטור וכן השו"ע קובעים כפי שראינו בגמרא:
גופו כיצד? דתניא "היה צריך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר 'הכון לקראת אלהיך ישראל' וכתיב 'שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים' וא"ר אשי ואיתימא ר"ח בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל"
וה"מ שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה
אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחילה יפה וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו.
===
בית יוסף, צב – אמנם הגמרא קובעת שאם התפלל כשצריך לנקביו ויכול להמתין כדי הילוך פרסה, יצא בדיעבד. אך הבית יוסף מציין שקיימת גרסה ברי"ף שזה מותר לכתחילה. הגרסה הזאת נדחית מההלכה שנפסקת כפי הגרסה השניה שכל שאר הפוסקים (רמבם, ראש, טור) גורסים כמותה.
ומה שכתב "והני מילי שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור הילוך פרסה וכו'" בפ' "מי שמתו" על ברייתא "דתני' ואם התפלל תפלתו תועבה, אמר רב זביד לא שנו אלא שאינו יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו מותר ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה" זו היא גירסת הרי"ף. וכתב ה"ר יונה ואינו נכון דודאי אע"פ שיכול לעמוד על עצמו כיון שצריך לנקביו אינו מותר לכתחילה כדאמרינן באידך ברייתא "הנצרך לנקביו לא יתפלל" ומשמע אע"פ שיכול לעמוד על עצמו, אלא כך היא הגירסא בספרים המדוייקים "אבל יכול לעמוד על עצמו אם התפלל תפלתו תפלה" וכ"כ הרמב"ם וכן הסכים הרא"ש וזהו שכתב רבינו אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. וכיון דכל הני רבוותא מסכימים בכך הכי נקטינן
והרשב"א בתשובה אע"פ שהוא גורס כגירסת הרי"ף כתב: "אם קודם שיתחיל להתפלל הרגיש בעצמו אסור לו להתפלל עד שיעשה צרכיו, ואם התפלל לא יצא, דתפלתו תועבה. והוא שלא יכול לעמוד על עצמו כשיעור פרסה. ודוקא כשהיה צריך לנקביו קודם שהתחיל להתפלל אבל אם לא היה צריך לנקביו כלל כשהתחיל להתפלל ושמש נקביו קודם לכן ובאמצע תפלתו נתעורר לו תאוה לא יפסיק, ואם בשעת ק"ש וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים ויכול להעמיד על עצמו קורא כדרכו, ואם רצה להרחיק ולהטיל את המים אפשר לו לעשות כן" עכ"ל :
לפי המגן אברהם, ניתן לסמוך על גרסת הרי"ף כדי להתיר להתפלל כשנצרך לנקביו ויכול להמתין עד פרסה כדי שלא יפסיד זמן תפילה. והסכים עמו משנה ברורה–
וצריך לחזור. ודוקא לגדולים אבל לקטנים א"צ לחזור כ"מ בגמרא דף כ"ג וברא"ש עסי' ע"ח, כ' ב"ח אף על פי שבעוד שיפנה יעבור זמן התפלה אסור להתפלל עד שיפנ' ואפי' יכול לעמוד עד פרס' ע"כ ול"נ דאפשר דבזה יש לסמוך על הרי"ף שמתיר לכתחל' ביכול לעמוד עד פרסה וכ"מ סי' פ':
שולחן ערוך סימן צב, סעיפים א-ב
היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזו' ולהתפלל וה"מ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה: הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים [הגהת מיימוני פ"ד מהלכות תפלה]:
אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו: הגה ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק [תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר ותרומת הדשן סימן ט"ז פסק דאסור וצריך לחלק כן] ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה:
ביאור הלכה, כף החיים, לעניין שליח ציבור – ניתן לסמוך על גרסת הרי"ף בשביל כבוד הציבור.
ביאור הלכה – היה צריך לנקביו וכו' – וש"ץ שהוא צריך לנקביו קודם חזרת הש"ץ אם יכול להעמיד עצמו עד פרסה כיון דבדיעבד תפלתו תפלה, ויש בזה משום כבוד הבריות פשוט דמותר לסמוך בזה על שיטת הרי"ף המיקל לכתחילה בשיעור פרסה ונראה דאף המחמירין מודין כאן מפני כבוד הבריות.
כף החיים – וה"ה לש"ץ אם נצרך לנקביו קודם חזרת הש"ץ מותר מפני כבוד הבריות.
משנה ברורה – מותר לו לשהות עצמו דבל תשקצו הוא רק איסורא דרבנן ומפני כבוד הבריות נדחה: