משיבת נפש

נשות תורה עונות כהלכה

שאלות אחרונות

מה הדין לגבי כתיבת סת"ם של נשים? אני די רוצה ללמוד כתיבת סת"ם אבל לא מעוניינת אם מה שאכתוב יהיה סול או לא ניתן לשימוש. הרבנית עידית ברטוב

השאלה:

שלום,
מה הדין לגבי כתיבת סת"ם של נשים? האם יש הבדל בין סת"ם שנשים חייבות בו (מגילת אסתר, מזוזות) וכזה שנשים אינן חייבות (תפילין ואולי ספר תורה). אני די רוצה ללמוד כתיבת סת"ם אבל לא מעוניינת אם מה שאכתוב יהיה פסול או לא ניתן לשימוש.

תשובה:

שלום,

שמחתי לקרוא בדברייך הן את ההתלהבות והרצון להוסיף עוד מצוות, והן את הרצון לשמור על מסגרת ההלכה.

מן הדיון בגמרא ניתן ללמוד כי, שאדם אשר מחוייב במצווה מסויימת, שייך אליה בדרגה גבוהה יותר מאשר מי שפטור ממנה, ומכיוון שכך, תפילין שנכתבו ע"י אשה, קטן, או גוי פסולים, זאת על פי הכלל: כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (מנחות מב, ע"ב, וגטין מה, ע"ב), שהרי כל אלה אינם מחויבים במצוות תפילין.

פטור הנשים מתפילין הוא מטעם מצוות עשה שהזמן גרמה, שהרי זמן הנחתן הוא רק ביום, ובימות החול בלבד, ורש"י (במס' מנחות) מסביר את הפסול בכך, שגמר עשיית התפילין אינו בכתיבתן, אלא בקשירתן (הנחת תפילין), כלומר מדובר בשני חלקים של מצווה אחת. בעקבות הלימוד על איסור הכתיבה בתפילין, נלמד בהיקש גם האיסור על כתיבת מזוזות, שהרי נאמר בהם: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ וּכְתַבְתָּ֛םעַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ (דברים ו, ח-ט).ומשם נלמד גם על ספר תורה. על-פי דברי הריטב"אוהר"ן (במס' גטין), הדבר נלמד בקל וחומר, שכן ספר תורה קדוש יותר מאשר ארבע פרשיות מתוכו. (לגבי גויים ומומרים ישנו גם הטעם שאינם כותבים את הסת"ם כתיבה לשמה).

גם הרמב"ם הביא זאת להלכה (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"אה"יג), וכן השו"ע (אורח חיים סימן לט, ס"א, יורה דעה סימן רפא, ס"ג).

אמנם, יש מי שחילק, ולא הקיש מתפילין לאסור גם כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, למשל הרי"ףוכן הרא"ש (ראי בהרחבה) ויתכן שסברו כך, על-פי פירוש רש"י לעיל, שנלמד מן הפסוק, כי כתיבת התפילין וקשירתן מהוות ביחד את המצווה בשלמותה, מה שאין כן בכתיבת ספר תורה, שאין בו קשירה. אף הטור השמיט את הנשים מרשימת הפסולים לכתיבת ספר תורה (טור יורה דעה סימן רפא), וזאת בשונה מדבריו בהלכות תפילין, שם אסר כתיבת נשים (טור אורח חיים סימן לט).

בשורה התחתונה, מקובל על רוב ככל הפוסקים, כי נשים אינן כותבות ספרי תורה, ואם כתבו, אין לקרוא בספר זה בציבור. לכן אני מציעה לך, עם כל הצער שבדבר, לוותר על משאלה זו, או לחילופין להמיר אותה בכתיבת כתובות, מזמורי תהלים וכד' ואף מגילת אסתר לשיטת המתירים (ראי בהרחבה).

בברכה,

עידית

הרבנית עידית ברטוב עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית במכון 'עיתים' ובתנועת 'משים למען המקדש'

להרחבה:

–  בעניין מי שחילק, ולא הקיש מתפילין לאסור גם כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, ניתן למנות את הרי"ף (גטיןכג, ע"ב, בשונה מדבריו בהלכות תפילין(הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) דף ז עמוד א), וכן הרא"ש בהלכות ספר תורה (קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות (מנחות) סימן כ), בשונה מדבריו בהלכות תפילין (קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות (מנחות) סימן ג). אולם, לפירוש הבית-יוסף, אף הרי"ף והרא"ש אוסרים כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, על פי מה שכתבו בהלכות תפילין (ב"י יורה דעה סימן רפא, ס"ג).

– על דברי הטור שהובאו לעיל תמה בעל הדרישה על השמטה זו, והוא סבור שהיא מכוונת, שכן לא ניתן להשוות ספר שנכתב ע"י כופר או גוי, לספר שנכתב ע"י אשה, שם לכל היותר אין יוצאים בקריאה בציבור, אך ניתן ללמוד מתוכו, וודאי שאין לשרפו או לגנזו.

– בעניין החילוק בטור בין ספרי תורה ובין תפילין, יש לציין, כי אף בדין נוסף מפריד הטור בהלכותיהם: ספר תורה שכתבו מין יישרף, אך תפילין שכתבן מין ייגנזו. ויתכן שיש בהבדל זה כדי להצביע על הפרדה בין ספרי תורה ובין תפילין בעניינים נוספים. אמנם ישנן גרסאות שונות בנוסח הטור בהלכות תפילין ונושאי הכלים נותנים לכך הסברים שונים, ראו: דרישה, ב"ח ושיירי כנסת גדולה. בנוסח שבידינו הגירסה מתוקנת.

– יש לציין, שבמסגרת הדיון אודות כתיבת סת"ם, מדגישים רוב הפוסקים, כי מדובר בדין ייחודי, ואילו במצוות אחרות, שנשים פטורות מהן (כגון ישיבה בסוכה, נטילת לולב ולבישת ציצית), הן רשאיות להכין את המצווה, כלומר, לבנות סוכה, לאגוד ארבעה מינים ולטוות ציצית, כולל הטלת ארבע כנפות (אמנם הרמ"א כותב בעניין ציצית, שאין כן המנהג לכתחילה), בבגד זה. (כך כתבו למשל בפירושיהם למס' גטין מה, ע"ב: התוס' בניגוד לדעת ר"ת,הריטב"א בשם רמב"ן, הר"ן בשם הרמב"ם, ומהר"ם מלובלין, וכן נפסק בשו"ע אורח חיים סימן יד, ס"א).

– עוד עניין הקשור לדיוננו כאן, הוא האם חל חיוב לאשה במצוות כתיבה או רכישת ספר תורה לעצמה, כחיוב האיש (שו"ע יורה דעה סימן רע). על-פי ספר החינוך (תרי"ג) מצווה זו אינה חלה על נשים מעצם הפטור הגורף ממצוות תלמוד תורה, וכן דעת הרמב"ם (ספר המצוות לרמב"ם סיום מצוות עשה על מצווה י"ח) גם אגרו"מ סבור שנשים פטורות ממצווה זו, אך יש להן שכר עליה כמי שאינו מצווה ועושה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסד).

אולם יש מי שסבור שאף נשים כלולות במצווה זו, שכן אין תלות בין שתי המצוות, מה עוד שנשים מברכות בבוקר את ברכות התורה, ואדרבה, אין אדם מישראל המקיים את כל תרי"ג המצוות, שהרי חלקן מיועדות לכהנים, חלקן למלך וכד'. כך שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן לה, וערוך השולחן בפירוש דברי הרמב"ם (ערוך השולחן יורה דעה סימן רע סעיף ו). הסבר אחר לשייכות נשים בקניית ספר תורה, הוא משום שאף הן מחוייבות בשמיעת קריאת התורה בבית הכנסת כפסיקת מגן אברהם (יורה דעה סימן רפו ס"ו)(ר' חיים נתנזון דברי חן הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ז הלכה א סימן כג). מעניין לראות, שאף כאן שינה הטור מנוסח הגמ', הרמב"ם והשו"ע, ובמקום הכתוב: מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, הוא כותב: מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת.

בדברי שאגת אריה הוא מתייחס גם לשאלתנו בעניין כתיבת ספר תורה ע"י אשה, ומבדיל זאת במפורש מכתיבת תפילין: מנלן דפסולין לכתיבה?דאין לנו ללמוד מתפילין שפסולין לכתוב, דשאני תפילין שאינן במצות הנחתן, אבל במצות ס"ת הא מצווין עליה. והוא מקיש את כתיבת ס"ת מכתיבת מזוזה.

– יוצא דופן נוסף, הוא כתיבת מגילת אסתר ע"י אשה. זאת מכיוון שבדומה לגברים, גם נשים חייבות במקרא מגילה, משום שאף הן היו באותו הנס (כלומר, גם הן היו באותה הסכנה וניצלו, לפירוש רש"י במס' מגילה ד, ע"א, או שהנס נעשה ע"י אשה– אסתר המלכה, לשיטת רש"י במס' פסחים קח, ע"ב, והרשב"ם, כפי שמובא בתוס' מגילה ד, ע"א). חיובן של הנשים במקרא מגילה, מכשיר גם את כתיבתן, על פי הכלל: כל המוציא את הרבים ידי חובתן אף כתבו מוציא את הרבים ידי חובתן (מסכת סופרים פרק א הלכה ד),ואכן הגמרא אינה אוסרת כתיבת מגילה ע"י אשה.

אולם בכמה מקומות כתיבת מגילה נלמדת מכתיבת ס"ת, למשל הדרישה לשרטוט (מסכת מגילה דף טז, ע"ב), או לתפירה בגידים כספר תורה, ולא בפשתן (מגילה יט, ע"א), אך באותו המקום היא נקראת גם 'ספר' (כספר תורה) וגם 'איגרת', ונשאלת השאלה מה מעמדה של המגילה ביחס לס"ת. על פי הרמב"ם (מגילה פ"ב, ה"ט), והשו"ע בדעת הסתם (אורח חיים סימן תרצא ס"א) וערוך השולחן (אורח חיים סימן תרצא ס"ג) אין הקלף נדרש עיבוד לשמה, ובזה המגילה שונה מספר תורה, כך משמע גם מסעיף ב', בו פוסל השו"ע מגילה שנכתבה ע"י גוי או כופר, אך לא מזכיר אשה. גם הר' עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן נה אות ד) סבור כי מגילה אינה כס"ת, מלבד במה שנדרש באופן ברור, מכך נוכל להסיק, שאף נשים כשרות בכתיבתה.

אך לדעת ר' תם (מובאת בטור אורח חיים סימן תרצ"א), וכן בשו"ע ביש אומרים ובדברי ר' עקיבא איגר שם, גם במגילה נדרש עיבוד לשמה, והיא כס"ת, למעט מה שאינו נדרש, ויש מחלקים, שאף אם אין נדרש עיבוד לשמה, כתיבה לשמה צריך כמו בספר תורה (אבני נזר סימן תקטז אות ג), אף על פי שאין במגילה שמות הקודש. לפיכך כתיבת אשה פסולה גם במגילה. כך נפסק להלכה גם ביביע אומר לעיל (חלק ח, אורח חיים סימן נה), שלכתחילה עדיף לקרוא במגילה שאין עליה מחלוקת, ובדיעבד כשרה.

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" האם זאת מצווה? מה המקור? הרבנית רחל וינשטיין

השאלה:

אני מצטערת על העיברית שלי

שאלתי היא על המשפט: "מצווה גדולה להיות בשימחה תמיד"

1. מה המקור? אני מחפשת כמה מקורות להתחיל ללמוד את המושג בתורה
2. האיםזאות באמת מצווה?
3. מה זאות אומר להיות "בשימחה"? זאות הרגשה, מעשה, או שנים ביחד?
4. איך אפשר לעבוד על זה כשלא בא לנו להיות בשימחה?

תודה רבה על עזרתכן

התשובה:

שלום לך יקרה,

תחילה אני רוצה לציין שהעברית שלך  נפלאה, אין לך מה להתנצל.

לשאלתך לגבי המקורות של עבודת ה' בשמחה, הציטוט מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד הוא מרבי נחמן. המשפט  מופיע בליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ד.

השמחה מופיעה במקורות רבים – הבאתי כמה שנראים לי בין החשובים שבהם:

בדברים פרק כח כתוב "תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ  אֶת־ה' אלהיך בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל". הפסוק מובא בהקשר של הקללות שיבואו על עם ישראל אם לא ילכו בדרכי ה'.

בתהילים פרק ק' כתוב "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה".

עניין השמחה בעבודת ה' הוא עניין חשוב, אך לפי הבנתי אינו חובה, ובוודאי שאינו מצווה במובן הפשוט של המילה.

נראה לי שעל מנת להבין מהי שמחה צריך קודם כל להבין שישנן גישות רבות בנושא אך אם התחלנו במצווה גדולה להיות בשמחה של רבי נחמן ראוי להביא את דבריו גם בפירוש השמחה.

בליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה י רבי נחמן מסביר שהרבה מן הצרות של האדם קשורים בכך שאינו בשמחה, הוא מגדיר שמחה כחירות, להנהיג את המוח כרצונו. הוא גם מדבר על מושג של "שוב הדעת". לדעתי רבי נחמן לא מצפה מאף אחד לקפץ ולשיר כל היום, וגם לא לשאוף למצב של שמחה כזו. הוא כן מעודד שאיפה להיות במקום של ישוב הדעת. זהו מצב של נחת, של טוב. לדעתי זוהי שמחה.

ברור שאף אחד אינו בשמחה תמידית. השאיפה היא להיות בשמחה או בנחת כמה שיותר, בעיקר כי לדעת רבי נחמן זהו מקום שטוב לשהות בו. זהו מצב שבו אדם מלא בכוחות ושולט על מעשיו ורגשותיו.

חשוב לציין שאף בכתבי רבי נחמן יש התייחסות למצב שאינו של שמחה – שגם הוא חלק מעבודת ה'. יש  עבודה מתוך שברון לב.

באופן כללי היום יש קצת רתיעה מאמירה של שליטה בתחום הרגשות. אנו לכאורה מובלים על ידי רגשותינו ולא בוחרים בהם ומובילים אותם.

בעניין הזה רבי נחמן, ולדעתי התורה בכלל, מצפה מן האדם לשלוט ברגשותיו. לדוגמא: על האדם לאהוב את ה'.

לדעת רבי נחמן, על האדם להיות בשמחה. לפחות בדרך כלל. כך גם על פי פסוקים אלו בתהילים.

חשוב לציין שכל האמירות שהוזכרו עד כה אינן אמירות הלכתיות. למרות שרבי נחמן משתמש בלשון "מצוה גדולה" הוא אינו מתכוון לומר שזוהי מצווה מן תרי"ג מצוות. כתבי רבי נחמן הם מחשבתיים ולא הלכתיים, הם גם מאוחרים יחסית ולכן גם כן אינם "מחייבים".

בהלה יש מצווה לשמוח בזמנים מסוימים. למשל ישנם ימים שבהם ההלכה אוסרת צום כי זהו יום שמח כמו שבת למשל וימים טובים. גדרי מצוות השמחה בהלכה הם מעשים. בימי שמחה יש עניין לאכול ולשתות בשר ויין שלכאורה מביאים לשמחה. לעומת זאת ישנם ימים שעניינם הוא אבל או עצב לדוגמא צום תשעה באב שבהם האדם אינו אוכל ונוהג מנהגי אבילות.

איך אפשר להגיע לשמחה? יש דרכים רבות.

ואם שוב נחזור לרבי נחמן הוא ממליץ לחפש את הטוב שבמציאות ולשים לב ולהדגיש את הטוב.

זוהי בהחלט שיטה טובה, אך אינה מתאימה לכולם.

נראה לי שכל אדם יודע על עצמו אילו מעשים עשויים לסייע לו להגיע למקום של שמחה.

לסיכום נראה לי שישנה חשיבות גדולה בשמחה אך אין חובה להיות בשמחה.

ישנה ציפייה שנשאף להיות בשמחה וישנם כמה דרכים להגיע לשמחה.

לא בהכרח נכון להיות בשמחה תמיד, ישנם זמנים שאינם זמני שמחה.

מקווה שעניתי של שאלותייך,

בהצלחה רבה!

רחל

הרבנית רחל וינשטיין היא עמיתה בפרוייקט הילכתא במת"ן, יועצת הלכה ומדריכת כלות

אנחנו נמצאים בתהליך IVF שמעלה בנו המון תהיות אמוניות. נשמח לשמוע המלצות על לימוד זוגי/אישי בנושאי פריון ואובדן. הרבנית ירדנה קופ יוסף

השאלה:

אנחנו נמצאים בתהליך IVF שמעלה בנו המון תהיות אמוניות.

לפני כשלושה חודשים עברנו הפלה בשבוע 7, שאני מרגישה שפגע באופן משמעותי בהסתכלות על אלוהים, ותחושת ה"לא פייר".

אנחנו ממשיכים לחפש אותו כל הזמן. נשמח לשמוע המלצות על לימוד זוגי/אישי בנושאי פריון ואובדן.

תודה, ובשמחות

התשובה:

אני מודה לך על הפנייה אלינו. מדברייך עולים רגשות חזקים של כאב ואובדן יחד עם רצון כנה להבין ולהאמין. אני שומעת ממך את הכמיהה והרצון לעבור את הליך הלא פשוט של טיפולי פריון "בהצלחה" לא רק מבחינה פיזית אבל גם מבחינה אמונית. את כותבת כי יחד עם ההפלה חווית פגיעה משמעותית בהסתכלותך על אלקים, אלקים ש(אמור) לגמול לנו טוב.

הבעת את התחושה ש"לא פייר." קושי זה יכול להתייחס לחוסר הצדק של ההפלה, או לניסיונות החוזרים להרות והסבל שבצדם או לעצם העובדה שאתם זוג טוב ומאמין ולא פייר שאי אפשר לחבוק ילד באופן טבעי ובנקל "כמו כולם".  לפעמים אחד חזק יותר מהשני ולפעמים כולם יחד.

מנסיוני האישי ועם נשים שליוויתי לאחר שאיבדו עובר, חוויית ההפלה היא חוויה קשה של אובדן ושל ריק ובמיוחד לאחר כל הניסיונות והקשיים הכרוכים בכניסה להריון. הכאב והקושי הם חלק כל כך אימננטי מהחוויה שאתם חווים ולא צריכים להכחיש או לנסות לעשות "כאילו" עבור עצמכם או אחרים.

את מתארת במכתבך שאינכם "מוותרים" בצד האמוני– שאתם ממשיכים לחפש את אלוהים כל הזמן. כיוון שאינני מכירה אתכם אישית אוכל רק להצביע על כיוונים כלליים ולהציע מספר הצעות. אני מזמינה אתכם אם תרצו, לשאלות המשך או בירור נוסף לבדוק יחד מה מתאים לכם.

הצעות ללימוד:

  1. לימוד משותף של הפרק האחרון בספר של הרב אברהם סתיו "כחלום יעוף".
  2.  עיון בדרשה על תפילת חנה ממסכת ברכות דף לא עמוד ב-דף לב עמוד א בו היא מתווכחת עם אלהים מתוך כאבה ומתוארת כמי שמתווכחת עם ה' על חוסר הצדק שבמצבה, בדומה לאברהם אבינו.
  3. לעבוד עם כאבכם דרך הלימוד המשולב בתפילה. יש בספר של הרב דב זינגר "תכון תפילתי" פרקים שעשויים להיות מתאימים (רשימת הקטעים: אנחה, כיסופים, תחנונים, אל מול הקיר: יעקב, עומד על שלו: אברהם).

4.כיוון שונה הוא חיפוש האמונה וקירבת ה', בתוך החושך והקושי עצמם. כתיבה על אמונה עשויים לעזור, כגון דרשותיו "אש קודש" של הרבי מפיאסצנה על הרעיון החסידי של "עמו אנוכי בצרה"-שהשכינה עצמה בוכה איתנו.  אולי גם שירה דתית או תהילים או פיוטים שנכתבו בעתות מצוקה .

  1. אני מצאתי מזור ותבונה בדבריו של הרב בנימין הרלינג (מפי תלמידו) שעושה פרפרזה לדברי הרב קוק על המילים "קווה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'": " התגובה האנושית הכמעט אינסטינקטיבית של מי שלא נענה בתפילה היא חולשת הלב ואף יאוש, ויתור על האור (השלמות) ועל הדרך המובילה אליו. אמנם הדרך עצמה, התקוה אל הקב"ה, היא השלמות האנושית, כי היא כל מה שהאדם יכול לעשות". (אפשר גם לראות את דבריו של הרב קוק במקור בעין אי"ה על מזמור כו' בתהילים).

דבר נוסף – אולי תרצי לשקול הצטרפות לקבוצת תמיכה למתמודדות עם אתגרי פוריות, עם אוריינטציה יהודית-רוחנית דרך טקסטים. שמעתי ממספר נשים בקהילתי שההשתתפות היתה משמעותית עבורן ואני בקשר עם שלוש מנחות קבוצה שונות שאני מעריכה ואוכל לקשר אותך אם אחת מתאימה עבורך. את מוזמנת לחזור אל "משיבות נפש" ויקשרו ביננו.

משמים תנוחמו,

ירדנה

הרבנית ירדנה קופ יוסף היא עו"ד ביחידה למשפט עברי, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ומייעצת ייעוץ פרטי בהתנדבות בנוגע למעמד אישי וטיפולי פריון

איך לחנך לשמירת נגיעה בסניף בני עקיבא בו יש חניכים מרקעים שונים? הרבנית רחל ריינפלד-וכטפוגל

השאלה:

אני מדריכה כיתות ז בסניף בני עקיבא מעורב שיש בו הרבה חניכים מסורתיים. במשפחות ובסביבה החברתית של החניכים שלי לא שומרים נגיעה, הם מכירים את המונח, וחלק מההגדרה שלו, אבל אין להם שום מושג על למה ואיך ועם מי שומרים.
איך נכון לחנך לכך? בלי לגרום להם להרגיש רע שבמשפחה שלהם לא מקפידים על ההלכה הזו, בלי לפגוע בתחושת הקרבה והקשר האישי הטוב שיש לי איתם, ולגרום לאהבת ה שלהם ולא לרתיעה מהקפדה על ההלכה?

התשובה:

שלום לך,

השאלה שלך מלאה רגישות ומסירות הן לחניכים שלך והן להלכה. אנסה להציע כמה כיוונים אפשריים אך לפני כן אתייחס לתפקידך כמדריכה.

 

תפקיד המדריכה בחינוך החניכים

בתור מדריכה, חשוב שתדעי שמצד אחד את בעמדה מאד חשובה וקריטית עבור החניכים שלך. את יותר קרובה אליהם בגיל ובמנטליות משאר אנשי החינוך שבחייהם כגון הורים ומורים. את גם בעמדה יותר חברית ו"זורמת" לעומת האחרים. לכן יש לך יכולת השפעה גבוהה עליהם כיווןשהם רוצים להיות בקרבתך וחשים שאת מודל עבורם. מצד שני, גם חשוב שתדעי שאין זה מחובתך ואחריותך לחנך אותם במובן הנוקשה של המילה. ולכן, בנושאים הלכתיים את יכולה לדבר, להסביר, להיות שגרירה לקיום ההלכה – אך לא יהיה זה נכון להורות (או להטיף) לכך.

משום כך את יכולה להוריד מעצמך את כובד המשקל שבשאלה שלך "איך לחנך לכך". עדיף שתראי את עצמך כמודל, שמדבררת את מה שאת עושה ומאמינה בו ומראה את היופי שבדבר בעינייך. (שימי לב להבדל בין "לחנך" לבין "להוות מודל" "לדברר", "להראות").

נקודה נוספת למחשבה-תשקלי היטב מה החניכים שלך מסוגלים לשמוע ומה לא. על פסוק "הוכח תוכיח את עמיתך" (דברים יט,יז) מלמדים חזל "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". בעל התורה תמימה (שם) מלמד שהכוונה היא גם לאמירת דברי מוסר. הוא לומד זאת מהפסוק (ועל פי המדרש בריש רות רבה) "שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי" (תהילים פא,ט), כלומר – שמעה עמי ואדברה, מתי? – אם תשמע לי. רק אם החניכים יכולים לשמוע יהיה נכון לדבר איתם בנושא.

 

אפשרויות שונות כיצד לגשת לנושא

ביחס לפתיחת הנושא עם החניכים, את יכולה לחכות לעיתוי הנכון כאשר אחד מהם שואל אותך על שמירת נגיעה ולמה את מקפידה על זה (בהנחה שזה בולט להם לעין). שיח בנושא כמענה לשאלה שעולה מהם זה תמיד הכי משמעותי. אם את מרגישה שזה לא יעלה מהם, או שאת לא רוצה לחכות לרגע כזה, את יכולה ליזום פעולה או שיח סביב הנושא. אחרי שתראי איך הנושא מתקבל על ליבם ובאיזו רמה את מצליחה לעורר בהם חשיבה על הנושא תוכלי להחליט אם מתאים להיכנס לפרטי ההלכות.

יש הרבה אפשרויות כיצד אפשר לגשת לנושא של "שמירת נגיעה", אפרט מעט מהם ותוכלי לקרוא עוד בהרחבה (הכוללת בין היתר מקורות מפורטים) על הנושא בשו"תים המצורפים למטה.

ניתן להתייחס לכח המגע, שהוא כח מאד חזק כפי שאנחנו פוגשים אותו גם במגע בין חברים (ללא קשר אינטימי בין המינים) כאשר אחד מניח יד על כתפו של השני ברגעים של תמיכה. הכח הזה מחבר בין אנשים ולכן אנחנו רוצים לוודא שאנחנו משתמשים במגע באופן הראוי, ועם האנשים הנכונים, ולא מפעילים את הכח במכוון או שלא במכוון עם אנשים שזה עלול לבלבל אותם, יגרום להם מבוכה או יצור קשר פיזי עמוק יתור שאינו מתאים.

אם את מרגישה שזה מתאים לגיל ולקבוצה (וההתאמה הזאת חשובה מאד לנושא הזה), את יכולה לדבר איתם על כח המשיכה שבין גברים לנשים, בנים ובנות, ככח שהוא יפה וחשוב, אך נכון לממשו רק בין בני זוג נשואים. מכיוון ש"אין אופוטרופוס לעריות" אנחנו נזהרים שלא לתת למשיכה ביטוי פיזי לפני נישואין. אדם לא יודע למי ומתי הוא יימשך לבן המין השני ולכן אנחנו שומרים תמיד על מרחק מה כדי שלא נגיע למקום זה מבלי משים לב.

ניתן לדבר עם החניכים על ההלכה באופן כללי (בין היתר גם) כשומרת עלינו מפני היצרים שלנו, ולבקש מהם לחשוב על דוגמאות לכך שהרגש (או היצר) שולט עלינו, גם כשאנחנו יודעים בראש שזה לא נכון לפעול על פיו. אילו רגשות הם חזקים עד כדי כך שהם משתלטים עלינו? (לדוגמא כעס, קנאה, תאוות האכילה). כשלב שני, אפשר לשאול אותם מה עוזר להם לעמוד בפיתויים או ברגעים בהם יש פרץ רגשות שמתחיל לנהל אותם אבל הם לא רוצים להיגרר אחריו? ולבסוף דברי על שמירת נגיעה וכיצד הלכה זו עוזרת לנו לשמור על עצמנו.

מכיוון שהחניכים שלך עוד צעירים יחסית ויתכן שהם עוד לא מודעים מספיק ליצריות הקיימת בין בנים ובנות, יכול להיות שההתייחסויות שלך לנושא יישמעו להם רחוקות ויגחכו. דעי שבחינוך אנחנו זורעים זרעים ומטפטים טיפות מים בטפטפת לאורך זמן, ואולי בהמשך הדברים שלך ייכנסו אליהם ללב, גם אם אין לזה השפעה מיידית.

תשקלי אם את רוצה להגיד להם שבזמן הפעולות את מבקשת מהם לכבד את ההלכה ולהימנע ממגע בין הבנים והבנות. או לכל הפחות שאת מבקשת מהם לכבד אותך ולא לגעת בך.

יחס הקרבה שלהם אליך לא ייפגע כל עוד את משדרת שאת כתובת בשבילם ויש לך אוזן קשבת לכל דבר. כל עוד תביעי את החיבה שלך כלפיהם באופנים אחרים הם יבינו זאת, גם בלי המגע.

בתים שונים, חינוך שונה

השאלה שאת מעלה ביחס לבתים בהם גדלים ומתחנכים החניכים היא שאלה חשובה ואכן דורשת הרבה רגישות. תוכלי לדבר על זה שאת משתפת מהעולם שלך, בתור מי שההלכה חשובה לה, ואת ממשיכה לגדול וללמוד ואת מזמינה את החניכים ללמוד ביחד איתך. יחד עם זאת לומר שכל משפחה בוחרת את הדגשים שלה ואיפה היא משקיעה ולכן אין בכוונתך להיות שיפוטית לגבי צורת החיים של אף אחד וכמובן אין זה מתפקידם של החיניכים לחנך או להיות שיפוטיים כלפי התנהלות ההורים שלהם. המקום שלך הוא של רצון לשתף את החניכים בדגשים שאת בחרת בהם.

עלי והצליחי במלאכת הקודש שבהדרכה,

בברכה,

רחל

הרבנית רחל ריינפלד- וכטפוגל היא רבנית בית הספר בתיכון אור תורה רמות

להרחבה

  • מצורף לינק למאמר של הרב יוני לביא עם רשימת טעמים לשמירת נגיעה.

https://milatova.org.il/2013/05/03/%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A7-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94/

  • בקרוב תעלה לאתר תשובה שכתבתי בנושא שמירת נגיע ההמתייחסת למקורות ולמהות ההלכה – תוכלי להעשר בה.

אני עומדת לפני גרושין, ורוצה לשמור על דסקרטיות. האם אני חייבת להביא עדים? הרבנית רחל לבמור

שאלה:

 שלום אני לפני גרושין של פרק ב בחיי,לבית הדין צריך להגיע עם עדים למתן הגט,שאלתי כמה זה חשוב והאים אפשרי בלי עדים , כל הענין די דסקרטי ואיני מעונינת שאף אחד ידע או יבוא איתי ???תודה מראש על התשובה

תשובה:

שלום לך,

צר לי לשמוע. תהליך הגרושין הוא קשה ומורכב, והצורך שלך בפרטיות טבעי ומובן.

התהליך שאליו את מתייחסת נקרא "בירור שמות" שנועד לוודא כי  כל השמות והכינויים של המתגרשים נכתבים באופן מדוייק בגט. שלב זה חיוני לתוקף ההלכתי של הגט והוא נעשה בדרך כלל נעשה על ידי חקירת כל אחד מהמתגרשים ואז שמיעת עד או עדה לגבי כל אחד מן המתגרשים שמכיר אותו ואת שמותיו וכינוייו.

אפשר שאיש או אישה, אפילו בן משפחה, ישמש כעד או עדה כדי לברר את השמות, גם הורה או אח. לפעמים במקרים שאין אף עד שיכול להגיע לבית הדין הדיינים מבקשים לשוחח עם עד טלפונית. אם אין אף אחד מבין מכרייך וקרובייך שעליו תוכלי לסמוך שיהיה דיסקרטי מספיק, נסי להפנות בקשה לבית הדין ולהסביר את המצב. אם התגרשת מהבעל הראשון שלך, אולי תוכלי להציע לבית הדין לבדוק את השמות מהגט הראשון כדי שיתבססו עליו לעניין בירור השם שלך עבור הגט השני.

אם תזדדקי לסיוע נוסף את מוזמנת לשוב אלינו דרך האתר.

מאחלת לך רוגע ושלוה בהמשך חייך,

רחל לבמור

הרבנית ד"ר רחל לבמור היא טוענת רבנית, מנהלת פרוייקט למניעת עגונות וסירוב – גט 'ישראל הצעיר' ישראל.

האם אפשר לקיים איזשהו מגע מיני לפני חתונה? ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה? הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)

השאלה:

 שלום
אבקש להישאר באנונימיות
אני בת 27 בקרוב 28.
אף פעם לא הייתי בזוגיות וזהו דבר שאני מאוד רוצה לחוות.
אני לא שומרת נגיעה אבל לא שכבתי עם אף אחד או עשיתי פעולות דומות. הקושי כבר גדול מאוד ובגלל שבכל מקרה אתחתן בגיל מאוחר לא יודעת על עצמי אם אצליח להחזיק מעמד עד אחרי החתונה.
האם מבחינה הלכתית זה אפשרי לשכב לפני החתונה? או לקיים איזשהו מגע מיני? ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה?

כמו כן, בחלק מהפגישות יותר ויותר גברים שמגדירים את עצמם דתיים סיפרו שהם כבר שכבו עם נשים אחרות וחשוב להם לשכב דווקא לפני החתונה. כדי להכיר עוד פן בזוגיות.
אם הם כבר ויתרו, והם אלה החייבים בחיוב של איסור שפיכת זרע לבטלה, אז האם אני חייבת לא לשכב גם? האם זה רק איסור על הגבר ואישה כן יכולה?
מקווה שהסברתי את עצמי. 

תודה לכן, 

אתר חשוב כל כך 

תשובה:

שלום לך.

קראתי בכאב את מילותייך הכנות שמשמיעות את הקושי, הרצון והתשוקה שעומדות מאחורי השאלה ההלכתית שאת מבקשת עליה תשובה.

אם אני שומעת נכון, הקושי שאת מעלה בדברייך נוגע לשתי סוגיות: האחת היא הרצון להיות בקשר זוגי: לקבל ולהעניק אהבה, והשנייה היא התשוקה לחוות כבר אינטימיות ומגע פיזיים. שני הקשיים הללו קשורים האחד בשני ולפעמים נראה לנו שאם נשחרר משהו בהתנהגות שלנו במרחב הפיזי נפתח את הדלת למצוא קשר זוגי. האמת היא שהמחשבה הזו היא בדרך כלל מצגת שווא דמיונית וכדאי לבדוק את עצמנו טוב יותר מה קורה לנו כאשר אנחנו משחררים את ההתנהגות שלנו בתחום המכונה "איסור נגיעה".

את צודקת שהאתגר איתו את מתמודדת הוא קשה. השינויים של מציאות העולם המודרני (העלאת גיל הנישואין, הכתרת הבחירה והאהבה כתשתית קריטית לנישואין, פיתוח המודעות של נשים למיניות שבתוכן ועוד..)מכניסה א/נשים בוגרים שטרם נישאו לתוך תיבה עמוסה ומתוחה שקשה עד מאד להצליח להתנהל מדויק ונקי בתוכה. זכרי: את לא לבד שם בתוך התיבה והקושי איתו את מתמודדת, בהצלחה יותר או פחות, משותף לעוד רבים וטובים שכמוך.  אינני כותבת זאת על מנת להרפות ידייך, אלא על מנת שלא תחושי בודדה ואשמה במחשבות וברצונות שאת מוצאת בתוכך פתאום.

ובכל זאת בחזרה לשאלתך: ההלכה אוסרת על קיום יחסים בין איש לאשה שאינם בתוך מסגרת של ברית נישואים: האיסור הזה מכיל בתוכו מקבץ של בעיות:

  1. איסור מגע עם אשה נידה שלא טבלה ונטהרה כהלכה – אחד מאיסורי כרת המפורשים בפרשיית העריות הוא קיום יחסים עם אשה שלא נטהרה: "אל אִשָּׁהבְּנִדַּתטֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט). לגבי מגע שאיננו קיום יחסים, נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם גם הוא כלול באיסור הכרת או שהוא איסור דרבנן. איסורים אלו חלים על אשה כמו על איש.
  2. איסור לקיים יחסים מזדמנים או קבועים עם אשה פנויה – איסור נוסף המפורש בפסוקים הוא מה שמכונה בתורה: איסור קדשה "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברם, פרק כ"ג, פסוק י"ח). הרמב"ם הגדיר את האיסור כאיסור לקיים יחסים שאינם במסגרת של קידושין ונישואים. הראב"ד חלק עליו והגדיר את האיסור רק על קיום יחסים מזדמנים שאינם בתוך מסגרת של קשר קבוע בין איש לאשה ספציפיים. גם איסור זה חל על האשה כמו על האיש.
  3. תקנה האוסרת על נשים רווקות לטבול ולהיטהר לשם קיום יחסי אישות – בשו"תהריב"ש (סימן תכ"ה) מוזכרת תקנה האוסרת על נשים פנויות לטבול ולהיטהר.מקורה וזמנה של התקנה אינם ברורים, אך הגיונה ברור ומפורש: על מנת למנוע מכשלה מאלו שיסברו שללא איסור הכרת של הנידות הדרך לקיום יחסים בין רווקים סלולה. תקנה זו מתייחסת כמובן רק לנשים.
  4. הבעיה שאת מזכירה בשפיכת זרע לבטלה – קיום יחסים בין רווק ורווקה הם אסורים הלכתית אך אינם נכללים תחת הגדרת הוצאת זרע לבטלה, ובכל זאת ישנן סיטואציות של מגע מיני העשויות להוביל לכדי הוצאת זרע לבטלה. מקורו של איסור זה מעורפל, ובכל זאת ההתייחסות אליו פזורה על פני מימרות שונות אצל חז"ל (לדוגמא מסכת נידה דף יג ע"א). איסור זה חל כמובן רק על האיש.

ניסיונות למצוא פתחים והיתרים הלכתיים לאפשר לאנשים שטרם נישאו לקיים יחסים הם בעייתיים הלכתית ונדמה לי שפשוט הוא שלא עולים בקנה אחד עם רוחה והגיונה של ההלכה.

דומני שבהתמודדות בה את נמצאת לא נכון יהיה לחתום את הדברים באיסור ההלכתי, אלא לחזור ולהיזכר בנקיות וביופי שיש במפגש גופים שנעשה מתוך מחויבות וברית שמהוות משקל מאזן ומשלים ליצריות ולתאווה החזקים (הנמצאים, משמחים ומאתגרים את כולנו ב"ה..). המציאות שאת מתארת, בה גברים שאת פוגשת מספרים שכבר קיימו יחסים ובכך אולי גם משדלים אותך לנהוג כך – היא מציאות זולה שלא נותנת כבוד לאינטימיות וליחסי אישות המפגישים איש ואשה הקשורים ואוהבים זה את זה.

את עומדת באתגר קשה, שכן כמו שאת מתארת סימני השאלה על האופן בו את בוחרת להתנהג מצויים גם בתוכך וגם מהאנשים איתם את נפגשת. אני מאמינה שאם תצליחי להיות קשובה לעצמך, תחושי לצד הקושי, גם ברווח גדול שביכולת לעמוד ולנהוג על פי מערכת האמונות וההלכה. לא תמיד קל למצוא מי שידבר אל ליבך, אבל אני מציעה לך לנסות ולחפש בסביבת המגורים שלך דמויות, שיעורים או כל דבר שימלא אותך בכוחות של חיים והתחזקות שיסייעו לך לחיות ולעמוד בתוך המציאות המורכבת של חייך.

לצד אמירות אלו חשוב לי להתייחס לקול נוסף שאת משמיעה בדברייך. בני אדם, באשר הם (אפילו בני אדם דתיים..) מורכבים מכוחות וצרכים שונים המסתובבים בתוכם. ראוי הוא שכל אדם יציב לעצמו את הציור של העולם המוסרי והערכי שעל פיו הוא רוצה להתנהל, אך העובדה שלא תמיד אנחנו מצליחים לעמוד באותו רף רצוי שהצבנו לעצמנו, איננה קובעת שאנחנו כבר לא בסיפור.. או כמו שאת כותבת: "ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה.." הקב"ה נתן לנו בתוך התורה את האפשרות לעשות תשובה ובכך הוא סימן את ההכרה שבני אדם הם יצורים שנופלים ושוב קמים. צריך להיזהר לא לעשות אידיאל מהנפילות שלנו ולהיות בתודעה של נפילה כשאנחנו שם וגם בהשתדלות להיות שם כמה שפחות – אבל העובדה שאנחנו נופלים איננה מגדירה אותנו כ"לא דתיים"..

אני מתפללת איתך שהקב"ה שהוא "רופא שבורי לב" יתן לך כוחות להתמודד עם האתגרים שבהווה וימציא לך במהרה את בן זוגך וביחד תבנו בית נאמן ושמח.

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מה זה "אסרו חג"? הרבנית עידית ברטוב

השאלה:

שלום, אני מורה בבית ספר וכל שנה מתעוררת שאלה ביחס ל"איסרו חג".

מה זה "איסרו חג"? מה להסביר לתלמידות? האם יש לו דינים והלכות מיוחדות?

תשובה:

שלום לך,

משמח אותי לשמוע, שישנה התעניינות כנה מצד התלמידות ורצון ללמוד (במקום להסתפק בידיעה  שמדובר ביום חופש במערכת החינוך).

'אסרו חג' הוא כינוי לתאריך, שחל שלוש פעמים בשנה, לאחר כל אחד משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). זהו איננו יום חג, אך גם לא ממש יום חול, והוא מהווה מעין יום ליווי ופרידה מן המועד שהסתיים.

מקור השם 'אסרו חג' הנו בפסוק: אִסְרוּ־חַ֥ג בעבתים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ (תהלים קיח, כז), המשמעות הפשוטה של הפסוק היא שאלה הם דברי הכהנים לישראל: החזיקו וקשרו את הכבשים המיועדים לקרבנות, עד שיובאו אל העזרה ויוקרבו על המזבח (המילה 'חג' משמעה – קרבן החג).

חז"ל במסכת סוכה דרשו את הפסוק באופן סמלי, וראו בו רמז לקושי הפרידה, וקריאה ל'קשירת' החג, כלומר – המשכת החג כביכול יום נוסף:

אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה – מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח

(סוכה דף מה עמוד ב).

במקום אחר (ירושלמי עבודה זרה פרק יא הלכה א) אסרו חג נלמד מאירוע שמתואר בספר נחמיה. על-פי הפסוקים, התאספו בני ישראל לכינוס של תשובה ותענית ביום השני שלאחר חג הסוכות, מה שמלמד, שביום הסמוך למועד (- אסרו חג) ישנו איסור צום ותענית.

מנהגי היום:

נוהגים להרבות קצת באכילה ובשתייה (מובא בהגהות הרמ"א לשולחן ערוך אורח חיים סימן תכט), מנהג זה נובע מהמדרש במסכת סוכה.

נוהגים שלא להספיד ולא להתענות באסרו חג, למרות שמעיקר הדין אין בזה איסור (שולחן ערוך הרב תכט, יז, כף החיים תצד, מח), ושלא לאמר בו תחנון, וידוי וצידוק הדין. מקור מנהג זה מהפירןש של הירושלמי לתיאור בספר נחמיה.

יש לציין, כי באסרו חג שלאחר חג השבועות ישנו איסור תענית והספד מעיקר הדין, ולא כמנהג, מכיוון שבזמן המקדש הקריבו בו את קרבנות החג, כאשר חג השבועות יצא בשבת, או כאשר היו  אנשים שלא הספיקו להקריב בו ביום (שולחן ערוך אורח חיים תצד, ג). מציאות כזו לא רווחה פסח וסוכות כיון שאחרי יום החג הראשון יש את ימי חול המועד שבהם ניתן להשלים ולהקריב.

אני מאחלת לך המשך הוראה פוריה ומהנה,

עידית

הרבנית עידית ברטוב עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית במכון 'עיתים' ובתנועת 'משים למען המקדש'

הרחבה:

שם נוסף לאסרו חג – בנו של מועד

  • בירושלמי מסכת עבודה זרה פרק יא הלכה א נקרא איסרו חג בשם אחר – בנו של המועד (בריה דמועדא), והוא נלמד מאירוע שמתואר בספר נחמיה. על-פי הפסוקים (נחמיה ט, א) התאספו בני ישראל לכינוס של תשובה ותענית ביום השני שלאחר חג הסוכות: וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם, והירושלמי לומד מכך שביום הסמוך למועד (- אסרו חג) ישנו איסור צום ותענית, ולכן אלה נדחו ליום המחרת.

הפוסקים נתנו כמה סיבות לשמחת היום:

  • זכר למקדש, כחלק משמחת החג הוקרבו בשמיני עצרת , שביעי של פסח ושבועות קורנות שלמים, אכילת קרבן השלמים, נמשכה לשני ימים, ביום-טוב עצמו ובאסרו חג שלמחרת (ערוך השולחן אורח חיים סימן תכט ס"ה).
  • הזדהות בני א"י עם בני חו"ל החוגגים יו"ט שני, כדי שלא יאמרו הגויים שישראל נעשים אגודות אגודות (שדי חמד חלק א כללים, מערכת האל"ף), כדי שלא ייראה כאלו אנו מואסים במועד (מנורת המאור פרק ח), וכן הארה שיש ביום זה מקדושת החג, כפי שנרמז מהכינוי בירושלמי – בן החג (תורה לשמה סימן קמ בשם האר"י).
  • טעמים נוספים שניתנו לשמחה, מדברים באופן פרטי על אסרו חג של שבועות בלבד, שממנו הועברו המנהגים גם לסוכות ולפסח. יש לציין, כי באסרו חג שלאחר חג השבועות ישנו איסור תענית והספד מעיקר הדין, ולא כמנהג, מכיוון שבזמן המקדש הקריבו בו את קרבנות החג, והוא נקרא 'יום טבוח. המשנה למלך מאריך ללמוד, כי ביום הבאת קרבן ישנו איסור מלאכה, וכן איסור הספד ותענית, ומאסרו חג שבועות, הוא לומד אף על ערב פסח (משנה למלך הלכות כלי המקדש פ"ו ה"ט).

למהותם של האיסורים הללו הובאו כמה הסברים:

  • על-פי בית שמאי (חגיגה דף יז ע"א), אין להקריב בחג עצמו עולות ראיה ושלמי חגיגה, שכן אין בהם צורך אוכל נפש, ולכן הם הוקרבו באסרו חג, ובעצם בכל שבעת הימים שלאחר החג. כיון שבדבר זה עשו ב"ה כדברי ב"ש, והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן לאחר יום טוב, נעשה יום זה כמו יום טוב עצמו, וזה ממשיך אף בימינו, שאין לנו מקדש (שו"ע הרב אורח חיים סימן תצדסי"ט). אף רבי טרפון שחי לאחר החורבן אסר להספיד ביום זה (מסכת חגיגה דף יח ע"א).
  • אחרים סבורים שאמנם נהגו כבית הלל, אך כאשר היו"ט יצא בשבת, קרבנות הראיה אינם דוחים את השבת, או כאשר היו אנשים שלא הספיקו להקריב בו ביום, הקריבו ביום שלאחר החג (מגן אברהם אורח חיים תצד, ג, תוספות רי"ד חגיגה דף יח ע"א). מציאות כזו לא רווחה ביתר הרגלים, מכיוון שימי התשלומים שלהם נמשכו בחול המועד.

אמנם ביום טבוח שלאחר שבת חששו להנהיג יום טוב מחשש לטעות הצדוקים שהחג עצמו חל בשבת, אך בימינו החשש התבטל, שכן אין ביננו צדוקים, ולכן לעולם ישנו איסור תענית ביום זה, בין כשהחג חל בשבת, ובין שחל ביום חול (לבוש אורח חיים סימן תצד ס"ג)

רבניות "משיבת נפש" עונות לשאלות

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית לחלוטין, עם זאת חשוב לציין את גילכן בשעת השאלה. כל פרט נוסף שתבחרו לשתף יתקבל בברכה. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים. אם אינכן מעוניינות (או מעוניינים) בפרסום השאלה באתר אנא ציינו זאת בפנייתכן, והתשובה תשלח אליכן בלבד.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא בין שבוע לשבועיים.
לתשומת לבכן, השאלות מגיעות למנהלת האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי עניין ופניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.

תשובות הרבניות לשאלותכן יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

*יש למלא את כל שדות החובה

אודות שו"ת "משיבת נפש"

שו"ת "משיבת נפש" הוקם בשנת תשע"ז (2017) על ידי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". השו"ת הוקם לאור הצורך ההולך וגובר לקבל מענה לשאלות הלכתיות ורוחניות מתלמידות חכמים ונשות חינוך תורניות. 

המיזם צמח מתוך השיח הפורה ב"בית הלל", שיח ודיון הלכתי בין רבנים ורבניות.

המיזם פונה לנשים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, ומציע להן בית להפנות אליו את שאלותיהן.

הרבניות המשיבות ב"משיבת נפש" הן בעלות שנות לימוד רבות במסגרות תורניות ואקדמיות ובעלות ניסיון חינוכי בפועל.

כל תשובה נבדקת על ידי מספר משיבות, ועדה מייעצת הלכתית וחינוכית ובמקרי הצורך גם עם פסיכולוגית מומחית שהוכשרה במיוחד עבור המיזם.

במקביל למענה, המשיבות שלנו עוברות השתלמויות בנושאים בוערים ורלוונטיים באופן קבוע.

בראש המיזם עומדת הרבנית יעל שמעוני.

חברי הוועדה מייעצת: הרב יהודה גלעד, הרב שלמ"ה הכט, הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי , הרבנית תמר מאיר, הרב מאיר נהוראי, הרבנית איילת סג"ל, הרבנית תרצה קלמן, הרב עמית קולא, והפסיכולוגית סמדר בן דוד.

יש לך שאלה הלכתית? שאלה בתחום תורני אחר?
רבניות משיבת נפש ישמחו לענות על השאלות שמטרידות אותך.

האתר בהרצה (להערות והצעות לחצו כאן)