מותר להתנדב בשיפוץ בתים בגבול הצפון בחול המועד?
תודה על תשובתך לשאלתי הקודמת בנוגע להתנדבות בעבודה פיזית בתענית אסתר. בזכותה השתדלתי לצום ובאמת היה יום מוצלח מאוד. חשבתי לנסוע שוב בחול המועד וריבוי הדינים בלבל אותי:
- האם זה נחשב צורכי ציבור שמותרים אם רוב העבודה היא בבתים פרטיים?
- בנוסף, אני לא חושבת שהזכרתי את זה בתשובה הקודמת- רוב התיקונים הם באינסטלציה ומיעוטם באחזקה. מצד אחד זה אינסטלציה זו אומנות, אבל מצד שני זה מקצוע שעסקתי בו בעבר והיום אני כבר לא מתפרנסת ממנו.
- זה קיבוץ חילוני, אני לא חושבת שמתאים להגיע לבתים של אנשים ולחלק בין מה שממש דרוש תיקון במועד ומה שלא (לתקן ברז כן, לתלות מדף לא?). ואם בגללי הם מחכים ולא מתקנים לפני החג, אני "מכשילה" אותם?
- מניחה שכל תיקון, גם אם הוא לא בדיוק לצורך המועד, יביא לתושבים הנאה במועד…
- האם זה דבר האבד אם אני יכולה לקחת חופש רק בחול המועד?
מניחה שיש עוד הרבה שיקולים שלא חשבתי עליהם… סליחה על הבלאגן, אשמח לקבל שוב את חוו"ד.
תשובה
שלום וברכה,
אני שמחה לשמוע שתשובתי לשאלתך הקודמת היתה מועילה עבורך, ומקוה שגם הפעם בסיעתא דשמיא אוכל להכווין אותך בטוב.
אתחיל בכך ששאלתך מרגשת מאוד! נשמע שאת כל הזמן מחפשת הזדמנויות לתרום ולעזור לעם ישראל. זה לא מובן מאליו בכלל, ומראה על רגישות גדולה שלך, ודאגה לכלל עם ישראל. אשרייך!
בנוגע לשאלתך, אנסה לתת קריאת כיוון, ולהגדיר מה הן הנקודות שכדאי לברר אותן במציאות, על מנת להכריע במקרה הספציפי.
מסכת מועד קטן עוסקת בהלכות חול המועד, ובאיסור המלאכה שבו. בנוגע לתוקף איסור המלאכה בחול המועד, ישנה מחלוקת ראשונים, האם האיסור הוא מדאורייתא, ולחכמים ניתנה רשות להקל במקומות מסויימים על פי הצורך; או שהאיסור הוא מדרבנן- משום שחכמים רצו לשוות לימי חול המועד אופי של "מקראי קודש", כפי שנקראו בתורה, ולהבדילם מימי החול.
כך או כך, איסור המלאכה נועד להעניק לימי חול המועד אופי חגיגי, ולהדגיש את פן "המועד" שבהם.
בשל חשיבות המועדים, ועל מנת שלא יהיו כימי החול, אחת מהנחיות הלכות חול המועד היא שאדם לא יכווין את מלאכתו לחול המועד (למשל, שו"ע תקלח, סעיף ו) . ככל הנראה, דווקא משום שבחול המועד אדם פנוי יותר, יש חשש שינצל את ימי חול המועד למלאכות אליהן איננו מגיע בימי החול- ואת הדבר הזה בדיוק, ההלכה מבקשת למנוע.
במובן מסויים- זה בדיוק מה שאת עושה- מכוונת את מלאכתך למועד דווקא. אני מבינה שזה מאחר ואינך רוצה לקחת על חשבונך ימי חופשה עבור עשיית עבודות התנדבות אלו. לפיכך, נבחן את הגדרות איסור המלאכה בחול המועד, ומתוך כך ננסה לבחון האם בסיטואציה הספציפית שלך, מלאכות אלו מותרות.
בניגוד ליום טוב ולשבת, איסור המלאכה בחול המועד מצומצם מעט יותר, והותרו חמשת המצבים הבאים (טור סימן תקל, ומשנ"ב תקל ס"ק א) :
1) דבר האבד (כלומר, אם ייגרם הפסד כספי כתוצאה מהמנעות מהמלאכה)
2) מלאכה לצורך "אוכל נפש"
3) מלאכה לצורך המועד, כל עוד היא מלאכת הדיוט (ולא מלאכה שבדרך כלל נעשית על ידי איש מקצוע)
4) מלאכה לצורך הרבים, הנצרכת לחול המועד
5) עבודת פועל שאין לו מה לאכול
במצב עליו שאלת, מלאכת אוכל נפש ועבודת פועל עני אינם שיקולים רלוונטיים. נבחן האם השיקולים האחרים מועילים להתיר את ההתנדבות וכיצד.
שיקול נוסף שעולה במספר מקומות בהלכות חול המועד הוא טרחה. כלומר, עד כמה פעולה/מלאכה מסויימת, על אף שאיננה מלאכת אומן, מהווה טרחה. כך, למשל, נאסרה העברת חפצים מבית לבית שלא לצורך המועד (שו"ע תקל"ה, והמשנ"ב שם כותב "משום טרחה").
האם ההתנדבות עונה להגדרת "צרכי הרבים"?
צרכי רבים הותרו במידת הצורך אם אין זמן אחר לעשותם.
השאלה שלך עוסקת בבתים פרטיים, אבל כמובן שיש אינטרס לאומי של חזרת תושבי הצפון לבתיהם וחיזוק ההתיישבות בצפון. יחד עם זאת, אינני בטוחה שאלו הם צרכי הרבים לצורך המועד, שהותרו. הדוגמאות במשנה לצרכי הרבים הן חפירת בורות ודרכים עבור שימוש הרבים במהלך המועד (שו"ע תקמד) כלומר תיקונים נחוצים במרחב הציבורי, לא בבית פרטי.
האם ההתנדבות היא צורך המועד?
שאלה זו תלויה בשאלה האם הבתים הם של תושבים שכבר חזרו לבתיהם, או שמדובר בבתים בהם התושבים טרם חזרו. תיקון של בתים בהם כבר גרים תושבים נראה לי פשוט יותר להגדיר כצורך המועד, מאשר תיקונים בבתים שתושביהם כרגע גרים במקומות אחרים. אמנם עיכוב במלאכות הללו יעכב את חזרתם, אבל לא ימנע את חזרתם לגמרי, ואין בעיה לתקן עבורם אחרי המועד.
האם ההתנדבות היא "דבר האבד"?
המקרה המדובר איננו "דבר האבד" שלך; אולם, אולי ניתן להתיר אם יש צורך למנוע הפסד משמעותי מאדם אחר. נדמה לי שאם כתוצאה מהעיכוב בחזרה הביתה, התושבים יפסידו מענק מהמדינה או ייגרם להם הפסד כלכלי, אז המקרה יוגדר כ"דבר האבד". צריך כמובן, לבדוק מהי המציאות בהקשר זה.
על אף שלמעשה את מכווינה את מלאכתך למועד, ועל אף שאין כאן "צרכי הרבים" בהגדרה ההלכתית שלהם, יש כאן ודאי אינטרס ציבורי חשוב. על כן נדמה לי שכפי שמלאכת צרכי הרבים לעיתים מותרת על אף שכיוונו מלאכתם למועד (שו"ע תקמד, סעיף ב) כך גם ההתנדבות שלך אפשרית עקרונית. יש למצוא את הדרך לעזור מבלי לפגום לגמרי באופיים של ימים אלו.
לפיכך-
עבודות של נקיון וסידור פשוטים יחסית אפשר להתיר, בגלל האינטרס הלאומי.
דברים שהם מלאכת אומן (תליה, אינסטלציה וכו)- אם מדובר בבתים בהם לא גרים תושבים, יש להימנע. אם תושבים גרים בהם, מלאכה שנדרשת לצורך בסיסי של המועד (למשל אינסטלציה, בניגוד לתליית מדף) תהיה מותרת (שו"ע תקמ).
אם מחמת העיכוב שייגרם בחזרה לבתים, יאבדו התושבים מענקים או זכויות אחרות מהמדינה, נדמה לי שאפשר להקל יותר, ולקיים כמעט כל מלאכה הנדרשת באופן בסיסי על מנת שהתושבים יוכלו לחזור לבתיהם, תוך ניסיון למעט בטירחה עד כמה שאפשר (שו"ע תקלז, סעיף א). הייתי מחלקת בין מלאכות שקשורות לתיקונים בסיסיים בתוך הבית, לבין עבודות שהן יותר לצורך "מותרות" ונוי, של פנים הבית או החצר – בהן אל תעסקי בחול המועד.
בנוסף לכך, ראוי במקביל להתנדבות הזו לחשוב על דרכים נוספות לציין את החגיגיות שבימי חול המועד. אולי באמצעות השתתפות בתפילות שחרית והלל חגיגיות, לבוש חגיגי, וארוחות מיוחדות. ציון ימי המועד באופנים אלו ראוי תמיד, אולם בהינתן שההתנדבות שלך פוגמת מעט באוירת החג, נדמה לי שהדגשת החגיגיות באופן אקטיבי יכולה להיות משמעותית.
בשאלתך, ציינת את החשש שלך מהצורך לומר לתושבים שאת מבצעת רק עבודות מסויימות ועבודות אחרות לא. אכן זה עלול להיות לא נעים, ייתכן שכדאי לערוך תיאום ציפיות מראש, על מנת להקל על המצבים הללו. אני סבורה שאם את תרגישי שההגבלות על העבודות שאת מבצעת משמעותיות לך, ותורמות לאוירת חול המועד שלך, הדבר יקל עליך לתווך ולהסביר את הענין הלאה.
בע"ה שנזכה לראות בשובם של כל החטופים, ובנצחון על האויביים הקמים עלינו לכלותינו.
בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל.
מעיין.
הרחבה- היתר מלאכה לצורך הרבים במועד
המשנה (א,א) במסכת מועד קטן מתירה לעשות את כל צרכי הרבים במועד:
"…ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים, וחוטטין אותן, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים…"
הגמרא דנה במשנה זו, ועורכת השוואה בין מלאכה המותרת ליחיד במועד, לבין מלאכה המותרת לרבים.
מסקנת הגמרא היא שליחיד מותר "לחטוט" בור לצורך המועד, אך אסור לו לחפור, גם לצורך המועד.
ואילו לציבור מותר אף לחפור לצורך המועד, ולחטוט- גם שלא לצורך המועד.
הראשונים עוסקים בשאלת הגדרת "חטיטה" לעומת חפירה, ובשאלה מדוע חפירה הותרה לרבים לצורך המועד, וליחיד לא.
נסקור כאן כמה שיטות מרכזיות בראשונים:
הראב"ד (מובא ברא"ש מו"ק א,ו) מסביר שההבדל בין ההיתר לרבים וליחיד, הוא שדווקא בחול המועד יש לרבים פניות לעסוק במלאכות שהן צורך הרבים. ואם לא יתירו לבצע מלאכות אלו במועד, ייתכן ועבודות אלו לא יעשו לעולם.
לכן, לצורך הרבים מותר במועד לבצע מלאכה כמו "חטיטה"- שהיא לא מלאכת אומן, גם אם כרוכה בה טירחה יתירה, והיא נעשית בפרהסיא- אפילו אם הדבר איננו צורך המועד, ואפילו אם כיוונו את מלאכתם למועד!
לעומת זאת, מלאכת אומן הותרה רק עבור צורך הרבים הנצרך למועד.
אצל יחיד, מלאכת אומן לא הותרה כלל, אך מלאכת הדיוט הותרה לצורך המועד.
ההנחה של הראב"ד היא שדבר שהוא צורך היחיד יבוצע לאחר המועד, ואף קל יותר לתכנן שייעשה לפני המועד.
לעומת הראב"ד שמתיר עשיית מלאכה כמו חטיטה, גם אם איננה צורך המועד, עבור צרכי הרבים – הריטב"א (מו"ק ה.) חולק, ולשיטתו גם לרבים הותרה רק מלאכה שהיא צורך המועד. אלא שהגדרת "צורך המועד" רחבה יותר עבור רבים מאשר אצל יחיד. כאשר הגמרא מגדירה שמותר עבור דבר "שאין הרבים צריכים לו"- מסביר הריטב"א שהכוונה היא למעין "מותרות" במועד- למשל לחטוט (לרוקן מאבנים שנפלו לתוכן) בורות נוספים על מנת שלא יצטרכו כולם לשאוב מאותו הבור. אבל בכל זאת מדובר ברווחה שתהיה משמעותית לרבים במועד. לעומת זאת דבר ש"רבים צריכים לו"- הוא מסביר כצורך בסיסי, כחפירה של באר חדשה, קרובה יותר.
הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ד סימן שכו) מעלה הבחנה מעניינת בין היחיד והרבים. לשיטתו המלאכות שהותרו עבור הרבים במועד קשורות דווקא בתיקון של דרכים, ודברים אחרים הקשורים לצרכי הגוף, משום שיש חשש נפשות ללא התיקונים הללו.
ההבדל בין יחיד לרבים נובע מכך שהיחיד יכול להיזהר יותר מסכנות הנמצאות בשטחו, לעומת סכנות בדרכים מהן לרבים קשה יותר להיזהר. לפיכך, כתשובה לשאלה האם מותר להמשיך לבנות בית כנסת עבור הרבים במועד- עונה הרשב"א שאסור, מאחר ולא מדובר בצרכי הגוף שהותרו במועד.
נראה שהשולחן ערוך (או"ח תקמ"ד) פסק כראב"ד- ומתיר מלאכת רבים לצורך המועד גם במלאכת אומן. אבל במלאכת הדיוט מתיר גם צרכי רבים שאינם צורך המועד. לא משתמע מתוך השו"ע שהוא מחלק בין צרכי הגוף לאלו שאינם, אולם הרמ"א מזכיר במפורש חילוק זה.
בדיון בשאלה זו, אודות התנדבות בבתים בצפון, מצד אחד לא מדובר בצרכי הגוף של הרבים, אלא בהתנדבות בבתים פרטיים. מצד שני, אכן מדובר באינטרס לאומי מובהק. השיקול שהראב"ד מעלה, לפיו ייתכן ומלאכת הרבים אם לא תעשה במועד לא תעשה לעולם, הינו שיקול משמעותי. שכן עיננו הרואות, שאמנם ב"ה ישנם מתנדבים רבים, אך ככל הנראה ישנה עבודה רבה, הדורשת התגייסות של רבים, וחול המועד, בהיותו זמן פנוי יותר- מאפשר את הדאגה לרווחתם של הרבים.
לכן, מצאתי לנכון למצוא את הדרכים להקל היכן שניתן להקל מבלי לפגום לגמרי בימי חול המועד ולהפכם לימי חול.
מקורות:
רא"ש מסכת מועד קטן פרק א סימן ו
ו …וכל אלו אף על פי שהיה טורח גדול ופרהסיא וכיון מלאכה במועד אעפ"כ התיר להם שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת הבטלה ומשום דדמי לקדירה דבי שותפי ובשעה שהן בטילין ומתחברין כולן ועושין אם לא יעשה אז לא יעשה לעולם….וא"ת מאי שנא מחפירת בורות שיחין ומערות של רבים דבעינן צורך המועד. התם מפני שהן מלאכת אומן…אבל כל אלו מעשה הדיוט הן. [וזהו] ההפרש שיש בצרכי רבים כי מעשה אומן בעינן שיהא צורך המועד ואם צורך המועד הוא אף על פי שכוונו מלאכתן במועד וטורח גדול הוא מותר והיינו חפירת הבורות שיחין ומערות….אבל במעשה הדיוט לא בעינן צורך המועד והיינו דומיא דחטיטת בורות שיחין ומערות שמותר לרבים ואפילו אינם לצורך המועד וכן היו כל אלו המעשים שבני הרמך ובני דסכותא ונהר בירם אף על פי שלא היו לצורך המועד מעשה הדיוט הן כי החפירה ההיא לא היתה אומנות ואינה דומה לחפירת בורות שצריך לטוח יפה ולהחזיק מימיה ומטעם זה אסור חפירת בורות שיחין ומערות ליחיד ואפילו צריך להם למועד לפי שמעשה אומן הם ולא התירו מעשה אומן אלא לצורך רבים אבל חטיטת בורות שיחין ומערות מעשה הדיוט הוא והתירו ליחיד שצריך לו במועד ולרבים אפילו אין צריכין להם הראב"ד ז"ל:
חידושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף ה עמוד א
והנכון כמו שהיה מפרש הרמב"ן ז"ל דה"ק לא שנו אלא שאין הרבים צריכין להם אלא להרוחה בעלמא ומ"מ הרוחה יש להם אפי' במועד ולפיכך חוטטין שלא יצטרכו כולם למלאת ממקום אחד, אבל רבים צריכין להם במועד ואפי' בדוחק כלומר שיהיו המים יותר קרובים להם אפי' חפירה מותר,
שו"ת הרשב"א חלק ד סימן שכו
שאלת צבור שהיו בונים בית הכנסת אם מותר להשלים בחוה"מ =בחול המועד= מפני שיש בו צורך הרבים, או"ד אסור שאפילו לצורך הרבים כל שהיא מלאכת אומן ואינו צריך כל כך במועד אסור, או נאמר עוד כיון שיש בו מצוה מותר
תשובה מסתברא לי שאסור כיון שהיא מלאכת אומן ואינה מלאכת האבד ואינה צריכה למועד שיש להם בית אחר להתפלל שם. או שיש שם בבנוי באותו בית הכנסת מקום להתפלל. ועוד אני מסתפק אם הותירו צרכי רבים במועד במלאכת אומן יותר מצרכי יחיד אלא בדברים הצריכים לגוף בחפירת בורות שיחין ומערות וכיוצ' בהן בהסר' הקוצים מן הדרכים ותיקון הרחובות, שבכל אלה יש בהן צורך רבים לחיותם ולשמור מן הנזקין שאי אפשר לרבים להתבונן בדרכים….
אלמא כל אלו משום חיי נפש התירו אבל לתקן את העיר וחומותיה אף על פי שהם צרכי רבים כל שאין משום חשש נפשות אין מותרים. ובונים ששנינו בתוספת' שהיה כותלו גוהא לרשות הרבים סותרו ובונה אותו משום סכנת נפשות. חומת העיר שנפרצה גודרין אותה. גדרה ונפרצה אין גודרים אותה ואם היתה סמוכה לסתר סותרה ובונה כדרכו. ולפיכך מסתבר לי שאין בונים בית הכנסת ואפי' בית הכנסת של רבים. ואף על פי ששנינו עושים כל צרכי רבים היינו כגון אלו וחפירות בורות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקמד
סעיף א
צרכי רבים מותר לעשותה בחו"ה, כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות; ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים; ולתקן המקואות. הגה: ודוקא צרכי רבים כאלו, שהם צריכים א לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין ב"ה אסור לעשות במועד; והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד (ריב"ש סימן רכ"ו).
סעיף ב
בורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר ואבנים ונתקלקלו, מותר לתקנם ואפילו אין רבים צריכים להם עתה, כיון שאינו מעשה אומן; אבל לחפור להם בורות מחדש, שהוא מעשה אומן, אם הרבים צריכים להם עתה מותר אפילו אם כוונו מלאכתן במועד, ואפילו בפרהסיא ובטירחא יתירתה; ואם אין צריכים להם עתה, לא יעשו. אבל בורות שיחין ומערות של יחיד אסור לחפור אותם מחדש, ואפילו צריך להם עתה; ואם היו עשוים כבר, ונתקלקלו, אם צריך להם עתה מותר לתקנם; ואם אין צריך להם עתה אסור לתקנם, אבל מותר להמשיך מים לתוכן אפילו אין צריך להם עתה.