האם צריך להימנע ממתן משלוח מנות בין בחורים ובחורות?
ראיתי הנחיה להימנע ממשלוחי מנות בין בחורים ובחורות.
האם יש סיבה להימנע בנסיבות של קשרים חברתיים ראויים (מפגשים ושיחות מעת לעת) וכאשר אין חשש לייחוס כוונות לא ראויות?
תשובה
שלום,
אני מברכת אותך על שאלתך, ועל הרצון לשמור על גדרי ההלכה במקביל להשתלבות בחברה הסובבת באופן המקובל בקהילה שלך.
מעבר למתן משלוח מנות בתוך הקהילה בין לגברים ובין לנשים גם במקומות עבודה ולימודים שונים מקובל לשלוח משלוחי מנות בין החברים, מתוך מגמה לחזק ולשפר את הקשרים החברתיים, ונתפס כתופעה מבורכת. במגזר/קהילה שלנו לרוב מדובר בחברה מעורבת הכוללת שליחת מנות בין שני המינים. ואת שואלת האם יש בכך פסול.
מקור מצוות משלוחי מנות מופיע במפורש במגילת אסתר, "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט, כב), והגמרא מפרטת את דיניה: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם (מגילה ז, ע"ב). הסיבה לחיוב במשלוח מנות נדונה ע"י הפוסקים, ועיקרה להרבות אהבה וקירוב לבבות בין איש לרעהו (הר"ש אלקבץ, מנות הלוי על מגילת אסתר פ"ט, פס' יט),[1] או כדי לוודא שלכל אחד יהיו מזונות לסעודת הפורים (תרומת הדשן סי' קיא, וראי ערוך השולחן אורח חיים תרצה סי"ג).
דברי הגמרא הובאו גם בשולחן ערוך (אורח חיים תרצה, ס"ד), ושם מעיר הרמ"א על דברי השו"ע: "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין". בדרך זו כתב גם הפרי חדש, וביאר כי כל שליחת המנות נעשית בדרך של חיבה ואהבה, ולכן ישנו חשש מצד הנותן והמקבלת שרגשותיהם זה כלפי זה יובילו אותם לקירוב יתר עד כדי כוונה לקדש ולהתקדש (אף אם לא בכוונה מלאה) ולכן יש בזה ספק קידושין, המצריך גט.
על דברי הרמ"א אומר המגן אברהם, כי "לא ראיתי נזהרין בזה", ומוסיף, שיתכן שמקפידים יותר בנתינת איש לאשה אלמנה דווקא. בדברי ערוך השולחן (לעיל סעיף יח) מובא הסבר נוסף לאיסור: "דלא נאה להיות קירוב דעת בין איש לאשה". והוא מרחיב ביחס לאלמנה, כי בכל פנויה יתכן חשש לקידושין. כיוון דומה אך שונה נכתב במשנה ברורה (סקכ"ו), ולפיו ישנו חשש שהמנות ייחשבו ע"י הרואים את נתינתן כ"סבלונות", מתנות ששלוח הארוס לארוסתו, וכך יטעו לסבור כי הנותן והמקבלת הנם בני זוג מאורסים. ויש לכך השלכות הלכתיות.
אמנם נראה שבימינו פחת החשש לקידושין, כל עוד לא השתדכו לפני כן (כלומר קיימו קשר זוגי למטרת נישואין), וכך סבור גם הר"ע יוסף (ילקוט יוסף מועדים סי' תרצה ס"ד סקל"ו), והוא מוסיף כי "ובמקום צורך יש להקל לאיש לשלוח גם לאשה, בפרט כשהיא עניה, על מנת להחיות את רוחה". דבריו מכוונים אל הטעם השני שכתבנו למצוות משלוח מנות, והיא מעין הרחבה למצוות מתנות לאביונים, אך כפי שהבנתי משאלתך, אין מדובר בשליחת מנות כדרך של חסד וצדקה.[2]
כשמתבוננים על טעם המצווה הראשון שהבאנו, ניתן להבין את ההמלצה על הרחקה בין המינים בשליחת המנות, בהיותה מיועדת ליצירת קירוב הדעת ואחווה, קל וחומר באווירת פורים הקלילה והמשוחררת, שמגיעה לא פעם גם לקלות דעת. במקרה כזה אכן ישנו חשש לחוסר צניעות (כך כתב גם בפניני הלכה זמנים פרק טז סעיף ו). ולמעשה כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן צ), כי הדיון בשליחת מנות בין המינים תלוי במחלוקת הפוסקים בעניין מטרתה של המצווה, ובהתאם לכך מתיר אף הוא לצורך סעודת החג, אך הוא אוסר לצורך קירוב ואחוה.
אולם לאחר הדברים שכתבנו, יש להסתכל על הנושא מתוך ההיבט הרחב, כאשר בחברה שבה אנו חיים, מקובל לתת מתנות בין חברים ובקהילה, וכן במקומות העבודה והלימודים מצד נימוס ודרך ארץ, ללא הקשר זוגי ובצורה מכבדת מתוך יחסי חברות ולא מתוך קירבה לא ראויה. במקום העבודה במידה והוחלט על שליחת מנות בין העובדים, נכון להשתתף עם הציבור ולהוסיף לתחושת השייכות והגיבוש במקום כרוח המצווה. יחד עם זאת יש להקפיד על כללי הצניעות ושמירת הגבולות הראויים בין גברים ונשים המתבקשים כפי הבנתך כמו בכל ימות השנה במקום העבודה ובכלל.
אני מאחלת לך פורים שמח,
ולכל ישראל מאחלת שבזכות מצוות משלוח מנות והשמחה המשותפת נזכה לתקן את "עם מפוזר ומפורד" ולחיות חיים של אחדות וערבות
עידית
[1] דברי מנות הלוי מבוארים יפה בתשובת חתם סופר (אורח חיים סימן קצו), שתכלית משלוח המנות היא לגרום לקירוב ואחדות בתוכנו, כנגד דברי הבלע של המן, כי הננו עם מפוזר ומפורד.
[2] טעם נוסף לאיסור שליחת מנות בין המינים נכתב בקרבן נתנאל (מגילה פרק א סי' ז אות ט), והוא מבוסס על דיוק הכתובים: "משלוח מנות איש לרעהו" ולא אשה לאיש, או איש לאשה.