להורים שלי קשה עם הפרנסה ואני רוצה לדעת אם אני יכולה לתרום להם את כספי המעשר שלי?
הנושא הוא לא ממש שלום בית אלא בהחלט קשור בעקיפין, אני בת 19 אני לא מרוויחה כ"כ הרבה, מעולם לא היה חסר לי דבר בבית אבל אני יודעת שההורים שלי עובדים קשה ולא מרוויחים מספיק.
אני שמה מעשר כבר יותר מחמש שנים, ותהיתי האם אני יכולה לתרום גם להם. כדי להקל עליהם.
שאלה נוספת, היא האם בתור הבת שלהם אני יכולה לעשות משהו שישפר את שלום הבית, הם בתקופה קשה ומלאת ריבים, לי באופן אישי קשה לשמוע את זה ולהיות בבית.
אין הרמוניה וברכה, וזה עושה לי ואני מניחה שלכל בני המשפחה צער גדול.
האם יש לי דרך לעזור?
תודה רבה
תשובה
אני מתפעלת מהרגישות והאכפתיות שלך כלפי ההורים והמשפחה בכלל, על הרצון שלך להיות לתמיכה במקומות הקשים. אני מניחה שלא קל לחשוב על ההורים שלך בתור נזקקים ובכל אופן את רואה את הקושי ובוחרת לברר איך את יכולה לעזור.
לפנינו שתי השאלות שיש להתייחס אליהן בכדי לתת לך מענה:
הראשונה, האם מוטל על הילד לכבד את הוריו מכספו ואף לפרנס אותם במקרה שהם עניים?
התשובה לשאלה זו תשפיע על תשובת השאלה השניה – האם מותר, חובה או אסור לפרנס את ההורים הנזקקים מתוך כספי המעשר שאדם מפריש.
1. האם יש חובה לילד לפרנס את הוריו?
נראה שהתשובה לשאלה תלויה במצב הכלכלי של ההורים והמצב הכלכלי של הילד.
הסוגיה בקידושין (דף לב,א) שואלת אם "משל אב או משל בן" – כאשר מצוות כיבוד הורים כרוכה בעלויות, האם ההוצאות הם מכספם של ההורים או הו מוטלות על הילד? חכמים קובעים שהמצווה היא "משל אב" כך שההשקעה בהורים היא בזמן ובגוף ולא בהשקעה ממונית. מכאן שאין חובה על הילד לתמוך כלכלית בהורים שלו.
עוד מלמדת הגמרא שמותר לתמוך בהורים נזקקים ממעשר עני, שהאדם חייב בו מן התורה מתוך הגידולים שלו. אבל, מלמד רבי יהודה בחריפות, שהדבר אינו ראוי ושיש בכך זלזול בהורה למרות שזה מותר, ולכן נכון להימנע מכך ואת התמיכה בהורים לממן מכספים אחרים שלא מיועדים לעניים.
התוספות על פי שאילתות דרב אחאי מסייגים את הפסיקה שבן אינו חייב לתמוך בהוריו מכספו, ומלמדים שאם אין להורה מספיק לכדי מחייתו הבסיסית, חובת הבן תהיה תלויה ביכולות הכלכליות של הבן. כאשר יש לבן ממון ולהורה אין, חייב הבן לפרנס את האב מכספו משום מצוות כיבוד הורים. עד כדי כך שבית הדין כופים על הבן לפרנס את האב. לעומתם הרא"ש פוסק שהבן חייב בפרנסת אביו משום מצוות צדקה, ולא כחלק מחובתו בכיבוד הורים וכך דעת רוב הפוסקים [1].
נפסק בשולחן ערוך (יו"ד רמ) שחובת הבן לזון את הוריו רק במקרה שאין לאב ויש לבן, ומגביל זאת לכדי יכולתו של הבן – אין לו חובה לחזר על הפתחים עבור הוריו. הרמ"א מוסיף שהחובה לתת להורה היא רק בגובה החובה שלו לצדקה (כדעת הרבה פוסקים, שהחובה לפרנס את ההורים היא משום מצוות צדקה, ב"י שם). אך יחד עם זאת, מי שיש לו כסף מעבר לכספי צדקה שחייב לתת, נחשב הדבר לבזוי לעשות "כפל מבצעים" ולתמוך בהוריו על חשבון כספי הצדקה ונכון לתת להורים ולצדקה בנפרד.
כך שיש שלש קטגוריות: מי שאין לו – לא חייב לפרנס את הוריו; מי שיש לו מספיק רק לעצמו – את כספי הצדקה שמפריש הוא חייב לתת להוריו לפרנסם, אך לא חייב מעבר לכך; מי שיש לו בשפע – חייב בפרנסת הוריו ואין איסור לפרנס מכספי צדקה אך הדבר אינו ראוי, ונכון לפרנס את ההורים מכספים אחרים (ובכל אופן גם הכסף הנוסף להוריו ייחשב בגדר קיום מצוות צדקה – שו"ע יו"ד רנ"א,ג). (לגבי מי שיש לו כסף והאפשרות לפרנס מתוך כספי מעשר ראי בהרחבה).
2. האם מי שאינו מחוייב בפרנסת הוריו יכול לתת להם את כספי הצדקה שלו?
מכל הנ"ל אנחנו מבינים שבמקרה שאת מתארת, שאת מתפרנסת בקושי, אין עליך חובה לפרנס את הורייך (ואף אין לך חובה להפריש מעשר, ראי בהרחבה).
כעת נותר לשאול אם את ממילא מפרישה מעשר האם מותר לך או חובה עלייך לתת אותו להורייך.
כאן אנחנו נכנסים לסוגיית סדר קדימות במתן צדקה. בתנא דבי אליהו (כז) אנחנו לומדים מהפסוק "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח,ז) שבני ביתו של אדם קודמים למתן צדקה לכל אדם אחר והוריו לפני כולם.
כך פוסק בשו"ע (שם רנא, ג) על סמך הרמב"ם והש"ך (שם) ומדגיש כפי שכבר למדנו לעיל, שאין זה ראוי למי שידו משגת לפרנס את הוריו מתוך כספי הצדקה שהוא מחוייב בהם. [2]
לסיכום, נכון לתת צדקה שאת מפרישה להורים שלך, שלפי התאור שלך מתפרנסים בדוחק, על מנת לעזור בפרנסתם.
יחד עם זאת אני רוצה לעלות את השאלה, איך את חושבת שההורים שלך יגיבו לקבלת צדקה מהבת שלהם. זה יכול לעורר תחושת בושה לקבל כסף מהילד ובאופן כללי, ובמתן צדקה בפרט, יש להיזהר מאד מגרימת בושה לאדם נזקק (ראי רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י'). [3] אם את חוששת לכך, כדאי לחשוב על דרכים בהם את יכולה לעזור להם באופן עקיף שלא על ידי מתן כסף. למשל, לעשות קניות עבורם בסופר ולא לבקש מהם החזר, להכניס בחשבון הבנק שלהם אם את חושבת שלא ישימו לב בעובר בשב, לשלם חשבון בית כמו חשמל או מים בהוראת קבע או כל דרך יצירתית אחרת שלא תגרום להם מבוכה. (תשובות והנהגות כרך ג סימן רפו)
לשאלתך השניה אם את יכולה לעזור להם בשלום בית, זו שאלה מאד יפה ורגישה, והתשובה תלויה בסגנון המשפחתי שלכם ומה שמקובל אצלכם. לרוב, לא פשוט שילד יתערב בענייני שלום בית וידבר עם ההורים עם מצב כל כך רגיש ואישי. אך יש משפחות בהן אולי זה כן מתאפשר ובעיקר צריך לחשוב היטב למה זה עלול לגרום לטוב ולמוטב. בכל מקרה, את יכולה לדבר בעין טובה על ההורים שלך בפניהם, להרבות בשיח טוב, מכבד ומקרב בתוך ביתם ואולי יהיה לזה השפעה ויעזור להשרות אוירה מקרבת יותר בין ההורים.
מאחלת לך ולמשפחתך שפע של פרנסה, שלום ורעות,
רחל
הרחבה ומקורות
[1] האם הבן מחוייב בפרנסת אביו?
קידושין דף לב, א
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשֶּׁל מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: מִשֶּׁל בֵּן. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מִשֶּׁל אָב. אוֹרוֹ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יִרְמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ לִבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה, כְּמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל אָב. מֵיתִיבִי: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״. מָה לְהַלָּן בְּחֶסְרוֹן כִּיס, אַף כָּאן בְּחֶסְרוֹן כִּיס. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לְבִיטּוּל מְלָאכָה. תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי שׁוּתָּפִין הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ – פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמַאֲכִילִין זֶה לָזֶה מַעְשַׂר עָנִי. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל בֵּן, נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִשֶּׁל עֲנִיִּים! – לָא צְרִיכָא, לְהַעְדָּפָה. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּבֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת אָבִיו מַעְשַׂר עָנִי. וְאִי לְהַעְדָּפָה, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ?! אֲפִילּוּ הָכִי זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא.
תוספות
אורו ליה רבנן לרבי ירמיה כמ"ד משל אב – משמע שכך הלכה וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע (סוף סימן נז) ופסק היכא דלית ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון אביו וכן פסק ר"י ור"ח דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף מט:) דרב אכפייה לההוא גברא ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה ועוד דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוסי הלואי דהויין כל שמעתתי ברירי לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו ועוד ראיה מהא דאמר בירושלמי דרבי יונתן ורבי יאשיה הוו קאזלי באורחא אתא ההוא גברא וקא נשק לכרעיה דרבי יונתן אמר מאי האי אמר ליה דאמרי ליה זיל צעוק בבי כנישתא כלומר הוריתי לו שיעשה כל כך שיפרנסנו בנו א"ל אמאי לא אכפי' מר אמר ליה כגון זו כופין בתמיה אמר ליה את צריכת לכך פירוש וכי לא ידעת דכופין פשיטא דכופין ועוד ראיה מירושלמי שהבאתי למעלה כבד את ה' מהונך אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין יש לו הון ובין אין לו הון:
רא"ש שם
אורו ליה רבנן לר' ירמיה כמ"ד משל אב וכן הילכתא וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע והיכא דרויחא הבן והאב לית ליה כייפינן ליה לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרב פפא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאות זוזי לצדקה כתובות דף מט. וכן שדרו ממתיבתא
שולחן ערוך יורה דעה ר"מ, ה
זה שמאכילו ומשקהו משל אב ואם אם יש לו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו:
הגה וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין) ומ"מ אם ידו משגת תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה) ואם יש לו בנים רבים מחשבים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף) :
אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים:
[2] דיני קדימות בצדקה
תנא דבי אליהו כז
בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו בילדותן ואצ"ל לעת זקנותן כך הוא מפורש עליו בקבלה ע"י ישעיה הנביא (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם וגו'. הא כיצד אלא אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו כיצד יעשה בתחלה יפרנס את אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו ואם הותיר יפרנס בני משפחתו ואם הותיר יפרנס בני שכונתו ואם הותיר יפרנס בני מבוי שלו מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בנ"י לכך נאמר אח"כ ועניים מרודים תביא בית.
רמב"ם הלכות מתנות עניים י,טז
הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג שנאמר אז תקרא וה' יענה.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא, ג
הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם הרי זה בכלל צדקה ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים ואפילו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו צריך להקדימו לכל אדם ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ועניי ביתו קודמין לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור) :
הגה והקבועים בעיר קרויים עניי העיר והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך)
ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ:
הגה פרנסת עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו אם הם עניים והם קודמים לפרנסת בניו ואח"כ בניו והם קודמים לאחיו והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמים לשכיניו ושכיניו לאנשי עירו ואנשי עירו לעיר אחרת והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן (הכל בטור):
בילקוט יוסף קצוש"ע (יורה דעה פרק ב,יח) מסכם את שאלתך באופן ברור:
ילקוט יוסף – כיבוד אב ואם במעשה ובמחשבה
יח. אם אין אפשרות לאב להתפרנס, ולבן יש אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, לא יפרנסם מכספי צדקה שלו, מכיון שמבזה בזה את הוריו, ואפילו אם אינם יודעים שזה כספי צדקה, גם כן לא יעשה כן. אבל אם אין לבן אפשרות לפרנס את הוריו מכספו, יכול לפרנסם מכספי צדקה שיש לו, או מכסף מעשר כספים. ויכול ליתן להוריו את כל כספי המעשר. ואין צריך ליתן חלק לאחרים. [ילקו"י כיבוד או"א פ"ב סעיף יח – יט, מהדו' תשס"ה עמוד קכו]
יט. היו לפניו כמה עניים לפרנסם, ובהם אביו, אביו קודם. [ילקוט יוסף כיבוד או"א פרק ב' ס"כ]
[3] שלא לבייש או לצער את ההורים בידיעה שמקבלים כספי צדקה של הבן
תשובות והנהגות כרך ג סימן רפו
ולמעשה כבר ביארנו שאם האב זקוק לעזרה, אזי אפילו יש לפני הבן מקרי צדקה חמורים יותר, חייב לתת כל כספי צדקה שלו לעזור לאביו מכח המ"ע דכיבוד אב, והוספנו דכשעושה כן אסור לו לספר לאביו שזהו מעות צדקה, שבזה יגרום לעגמת נפש לאביו כשישמע שמקבל צדקה, ויש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם עיין קידושין לא. והבן חייב רק להנעים לאביו, ע"כ לא יגלה לו שהמעות באו מכספי צדקה שלו, ו
הרחבה – מצוות צדקה ומעשר כספים
ישנו הבדל בין מצוות צדקה ומעשר כספים. מצוות צדקה היא מצווה דאורייתא וכל אדם חייב בה, אף העני. אין לו שיעור אך חז"ל הגדירו שיעורים ראויים ובכל מקרה לא יפחת אדם משלישית השקל בשנה. העני לא חייב להרבות בצדקה אם אין לו כדי מחייתו, אך גם הוא מחוייב בשיעור המינימום של שלישית השקל בשנה. בגדר המצווה יש לתת צדקה לכל עני ראוי שבא לפניו כדי צורכו.
לעומת זאת מעשר כספים הוא מצווה דרבנן או מנהג (לפי הדעות השונות), ומי שמתקשה להתפרנס פטור מכך. בנוסף, אפשר גם לתת לצרכים רחבים יותר ולא רק לעניים כגון לבניית בית כנסת (אך הטוב ביותר לתת לעניים).
יש כמובן חפיפה בין צדקה ומעשר כספים, ובכל מקרה אם אדם מפריש מעשר ובכך מקיים מצוות צדקה על פי מידה בינונית (ר' שו"ע להלן), ייתן לפחות מעט צדקה לעני שפוגש בדרכו.
יש הפוסקים, על סמך המהרי"ל, שגם מי שיש לו כסף מעבר לצרכיו שלו, מותר לפרנס את ההורים מכספי המעשר. זאת משום הנאמר שמעשר כספים אינו מצווה דאורייתא כמו מצוות צדקה ומעשר עני ויש אף אומרים שזה מנהג ולא דרבנן. (ציץ אליעזר ט,א; יחוה דעת ג,עו; שבט הלוי ה, קלג)
ספר החינוך, מצווה תעט. מצות צדקה.
לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב. כלומר, שנתן מממוננו למי שיחסר לו ולחזק העני בכל מה שצריך למחיתו בכל יכלתנו, ועל זה נאמר (דברים טו ח) פתח תפתח את ידך לו. ודרשו זכרונם לברכה (ב"מ לא, א) אפילו כמה פעמים, ועוד נאמר (ויקרא כה, לה) והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, ואמר עוד (שם לו) וחי אחיך עמך.
שולחן ערוך יורה דעה רמט, א-ב
סעיף א – שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואלך חומש שהרויח בכל שנה:
הגה: ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות..
סעיף ב- לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה:
למדנו בתנא דבי אליהו שאדם מפריש צדקה כאשר יש לו "מזונות בתוך ביתו" ומקיים מצווה של פרנסת אחרים. בשו"ע מובא גדרי מצוות צדקה ואנחנו לומדים שיש שיעור מינימום שגם העני חייב בו, שלישית השקל לשנה. אך מעבר לכך, מה שאנחנו קוראים לו "מעשר כספים", לא חייב אדם שבעצמו לא מתפרנס מספיק. כמובן שמה שהוא כן יכול ראוי ונכון ועדיין מוטלת עליו מצוות צדקה ולעזור לעניים הגונים.
לקריאת נושאים דומים: