אני אמא מטופלת בילדים קטנים, מהו סדר התפילה כשיש לי ממש מעט זמן והאם אני יכולה להתפלל תוך כדי נהיגה?
שאלה
שלום, אני אמא לשני ילדים קטנים. אני יוצאת לעבודה בשעת בוקר המוקדמת אחרי התארגנות עם הילדים ולא מספיקה להתפלל בבית, יש לי רבע שעה של נהיגה
א. האם אין משמעות לסדר ולאחר ברכות השחר ועמידה אפשר לחזור לפסוקי דזימרה וקריאת שמע בהתאם לזמן?
ב. האם ניתן להתפלל עמידה בישיבה בדרך לעבודה במהלך נהיגה כמו במקרה של אישה מניקה?
תשובה
שלום וברכה
שאלתך נוגעת בערכים יסודיים הקשורים לאיזון שבין אימהות ותפילה ואפשרה לי בירור מקיף ומבט מעמיק גם על חווית התפילה והאימהות האישית שלי. שאלות מסוג זה מלוות נשים רבות בתקופות שונות בחייהן ואני מעריכה מאוד את הנכונות שלך לשאול ולברר את פרטי ההלכה.
אשיב בקצרה ולאחר מכן ארחיב:
א. במידה וכבר התפללת ברכות השחר ותפילת עמידה ואת מעוניינת להשלים פסוקי דזמרה אינך יכולה לאמרם בברכה ועליך לוותר על "ברוך שאמר" ו"ישתבח". אך את קריאת שמע וברכותיה, את יכולה להשלים במלואן.
ב. מותר לך להתפלל בנסיעה בישיבה במידה וזו אכן האפשרות הטובה ביותר עבורך הן מצד קביעות התפילה והן מצד הכוונה.
יחד עם זאת במידה ואת נוהגת חובה עליך לוודא שתפילתך אינה פוגעת בנהיגה ואינה מסכנת אותך ואת סביבתך. כמו כן מומלץ לבחון האם הפגיעה בכוונה עקב הנהיגה, עדיפה על קיצור התפילה והסתמכות על הדעות המקילות.
וארחיב-
שנות ההורות לילדים קטנים הן שנים יפות ושמחות, אך גם מאתגרות ומורכבות. ההיריון, הלידה, ההנקה והטיפול בילדים דורש הכפפה של סדר היום וסדרי החיים לצרכי הילדים הקטנים. ואכן לאור מורכבות זו, ישנם שפסקו כי נשים המטופלות בילדים יכולות להסתפק בתפילה קצרה מאוד (מגן אברהם אורח חיים סימן קו סעיף ב, מנחת אשר חיוב תפילה בנשים ).
יחד עם זאת יש לתת את הדעת על היחס בין הכוונה והקביעות בתפילה (ראי דיון בנושא בגמרא ברכות כט ב ורש"י שם). בתפילה יש ערך של קבע, החובה להתפלל בזמן מסוים, ויש ערך של כוונה וקשר לה' והוא תלוי בפניות ובתנאים חיצוניים ופנימיים. נשים במצבך נצבות בפני הברירה בין תפילה קצרה מהלב (תוך השענות על הדעות המקלות), לבין תפילה ארוכה הנשענת על הסדרים שתקנו חז"ל ושומרת על הקביעות והקשר למילים ולסדר של התפילה.
שאלתך מעידה על רצון לשמור על קביעות התפילה בחייך במידת האפשר וזה כשלעצמו יפה ואינו מובן מאליו כלל. הערך המוסף שלעיתים לא נותנים עליו את הדעת כשבאים לפתור את הקושי שנוצר בשנות ההורות, הוא שהתפילה מכילה ערכים של קשר לה', קשר למסורת ולכלל עם ישראל. צמצום התפילה מבלי לתת את הדעת על ערכים אלו, עלול לגרום להפסד וניתוק בטווח הארוך.
יחד עם זאת כל אישה מכירה את עצמה ואת מצבה וכאשר קשה לה, עליה למצוא את האיזון הנכון ולהסתמך על הדעות המקילות במידה וכוונתה נפגעת באופן משמעותי, או במידה והקושי גדול מאוד.
א. רצף החלקים השונים של התפילה והשלמתם לאחר סיום העמידה
סדר התפילה נובע מרצף הגיוני של הכנה לקראת העמידה לפני ה' בתפילת שמונה עשרה ולכן לכתחילה יש לומר את חלקי התפילה לפי הסדר שתקנו חז"ל. יחד עם זאת ודאי שאשה המטופלת בילדים אינה חייבת בזה וניתן לבחון כל חלק ולראות האם הוא עומד בפני עצמו וניתן להשלימו או שהוא חלק בלתי נפרד מן התפילה.
פסוקי דזמרה לא ניתן להשלים במלואם לאחר התפילה "משום דפסוקי דזמרה הוו סידור שבחי הקדוש ברוך הוא ואין לסדרם אלא קודם תפלה" (בית יוסף אורח חיים נב) ואמנם הדבר נתון במחלוקת אך כיוון שכך פסקו הגאונים (ראי דיון בנושא בשו"ת הרשב"א ג רפ"ה) כך נפסק להלכה (שולחן ערוך נב ומשנה ברורה שם). למעשה החלקים שאסור לחזור עליהם הן דווקא הברכות ולכן מותר להשלים את פסוקי דזמרה מבלי לומר את הברכות: ברוך שאמר וישתבח.
חכמים ראו חשיבות רבה ברעיון של סמיכת גאולה לתפילה ולכן קבעו לומר את קריאת שמע וברכותיה לפני תפילת עמידה (ברכות ט ב). למעשה כיוון שקריאת שמע היא מצווה העומדת בפני עצמה ויש בה קבלת עול מלכות שמיים, ניתן לקיים אותה באופן עצמאי בלי קשר לתפילת עמידה. כמו כן גם ברכות קריאת שמע עומדות בפני עצמן וניתן להשלים אותן גם אם כבר אמרת קריאת שמע. (שולחן ערוך אורח חיים ס ג ומשנה ברורה שם)
ב. תפילה תוך כדי נהיגה
בשולחן ערוך אורח חיים סימן צד מובאות מספר סיטואציות בהן מותר לאדם להתפלל בישיבה (למשל חולה או אדם הנוסע בעגלה). אך לאור הסוגיה בגמרא בברכות ל ע"א ודעת התוספות שם, פסק השולחן ערוך כי במידת האפשר יש לחזור ולהתפלל שוב במעומד (שם סעיף ט). אך למעשה פסקו האחרונים כי אין צורך לחזור ולהתפלל שוב בעמידה (משנה ברורה שם סעיף ט ואגרות משה ד כ) וניתן לצאת ידי חובה בתפילה בנסיעה בישיבה.
יחד עם זאת לא ברור כי דין נוסעת דומה לדין נהגת. בעוד הנוסעת פנויה מטרדת הנהיגה ויכולה לכוון בתפילתה, על הנהגת יש חובה לשים לב לכביש, לרמזורים, לשאר המכוניות ולהולכי הרגל ויש חשש כי תפילה בזמן הנהיגה תגרע מיכולת הריכוז שלה. כך שתפילתה עלולה להוות סכנה לה ולסובבים אותה. כמו כן סביבת הנהיגה עלולה להיות סביבה שאינה תומכת כוונה בתפילה וחובה עלינו להשתדל להתפלל בסביבה שאינה טורדת את הדעת על מנת להשתדל לכוון בתפילתנו (שולחן ערוך אורח חיים צח ב והמשנה ברורה שם).
פוסקים רבים אסרו על תפילה בנהיגה מטעמים אלו, אך מיעטום התירו במקרה שמדובר בנסיעה שאינה מצריכה ריכוז גבוה, או במקרה של נהגת מיומנת. (ראי דיון בנושא: מאמר מרדכי ימות החול תפילת שמונה עשרה מא, לקט קמח החדש ד צד יא, פניני הלכה תפילה יז טז, תורת המחנה א ה). למעשה כיוון שהיום מקובל לדבר בדיבורית ברכב, נראה לי שיש סברה להקל בזה. אך כל אישה צריכה להעריך את מצבה, את יכולת הריכוז שלה, את רמת הקושי שהיא מתמודדת איתו ואת הקשר שלה לתפילה לטווח הארוך ותכריע על פי זה.
בשולי הדברים:
ניתן לשאול האם ראוי להתפלל בישיבה ובנהיגה באופן קבוע, אך דיון זה מקבל מסגור שונה כאשר מדובר בתפילת נשים. נשים, ובייחוד נשים המטופלות בילדים, יכולות לסמוך על דעת המגן אברהם ולצאת ידי חובת תפילה בתפילה קצרה. (ר' תשובה באתר של הרבנית יעל שמעוני ובנושא תפילה קצרה)
לפיכך, השאלה היא: האם עדיף להסתמך על דעת המגן אברהם ולקצר מאוד בתפילה אך להימנע מתפילה קבועה בנסיעה; או שמא עדיפה תפילה מלאה וארוכה גם אם אינה לכתחילה לאור האפשרות לומר כי חיוב האישה קל יותר? (ראי דיון בנושא בפניני הלכה תפילת נשים יב יד)
למעשה נראה שעל כל אישה להכריע בדבר לאור הקריטריונים שהצגתי בהתחלה: חשיבות ההמשכיות של החיבור לתפילה ולמילותיה, אל מול הקושי של החיים בתקופת ההורות לילדים קטנים. כל אישה מכירה בזה את עצמה ותדע להכריע באופן מיטבי מה הכי נכון לה.
אני מאחלת לך שתמיד תחזיקי בליבך את הקשר העמוק לתפילה
ובזכות זה תזכי להוריש אותו גם לילדייך
בברכה
רבקה ויצ'נר
מקורות
מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קו סעיף ב
ב מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:
אשה המטופלת בילדים קטנים
והנה על אף שהמשנ"ב החמיר בסוגיא זו וכתב שיש להזהיר את הנשים שחייבות הן להתפלל שמונה עשרה שחרית ומנחה, ידוע מה שהעיד בנו של החפץ חיים שאמו כמעט ולא התפללה וכך הורה לה בעלה הגדול בהיותה מטופלת בילדיהם הקטנים.
ובאמת נראה דאשה שצריכה לטפל ללא הפסק בילדיה הקטנים לא גרע ממשמשי חולה והעוסקים בצרכי ציבור שפטורים מן התפילה משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ופשוט שחובתה של כל אם בישראל לדאוג לעולליה הרכים.
ועוד דמעיקר הדין אין להתפלל במקום ובזמן שאינו יכול לכוין כראוי, אלא שאין אנו נזהרין בזה כיון שאין אנו מכוונים כראוי בתפילה כמבואר בשו"ע (סימן צ"ח ס"ב), ואפשר דבמקום שאין האדם יכול לכוין כלל, באמת פטור הוא מן התפילה, ו"כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה" (רמב"ם תפילה פ"ד הט"ו), ומשו"כ כאשר אשה צריכה לפקח ולטפל בילדיה הקטנים פטורה היא מן התפילה.
וכל כה"ג יש לסמוך על שיטת המגן אברהם שהוא עמוד ההוראה והלכה כמותו כמעט בכל מקום, וכדאי הוא רבינו המגן אברהם לסמוך עליו בשעת הדחק.
השלמת פסוקי דזמרא לאחר עמידה:
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפה
כי לדעת רבני צרפת ז"ל יכול הוא להתפלל עם הצבור ואח"כ חוזר לברוך שאמר שתפלת הצבור חשובה. והגאונים ז"ל אמרו כי לא נתקנו פסוקי דזמרה רק לאמרן קודם תפלה ולא לאחר תפלה ולפיכך אם התפלל עם הצבור מעתה אינו יכול לחזור ולומר פסוקי דזמרה עם הברכות
בית יוסף אורח חיים סימן נב
ומ"ש רבינו וכתבו בשם ה"ר יונה שאמר בשם רבותיו שאם נכנס בשעה ששליח ציבור מתחיל יוצר וכו'. הם דברי הרא"ש בפרק הנזכר וכן כתבו שם תלמידי ה"ר יונה. ומה שכתב רב נטרונאי ולא יאמר אותם אחר תפלה כל עיקר דהיינו דוקא בברכה לפניהם ולאחריהם אבל בלא ברכות יכול לאמרם ולואי דלימרינהו כוליה יומא וכן כתב הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' רפה) לסברת הגאונים אם יתפלל עם הצבור מעתה אינו יכול לחזור ולומר פסוקי דזמרה עם הברכות משמע בהדיא שלא הקפידו הגאונים שלא יאמר הזמירות אחר התפלה אלא דוקא עם הברכות ובעל האגור (סי' צה) רצה לומר דרב נטרונאי אינו חולק על ה"ר יונה דדוקא כשאמר מתחלה ברוך שאמר ותהלה וישתבח אז אין לומר הזמירות אחר התפלה אבל כשאין לו שהות לומר דבר אפשר דמודה שיאמרם אחר התפלה. ולישנא דרב נטרונאי דקאמר ולא יאמר אותם אחר התפלה כל עיקר דייק דלא כוותיה אלא ודאי טעמיה דרב נטרונאי משום דפסוקי דזמרה הוו סידור שבחי הקדוש ברוך הוא ואין לסדרם אלא קודם תפלה כדדרש רבי שמלאי בפרק קמא דע"ז (ז:) אבל אחר תפלה לא והיינו דוקא בברכה אבל שלא בברכה לית לן בה כדפרישית וכתוב בתשובות הרשב"א (ח"א סי' קפט וסי' תשנג ובמיוחסות סי' קצח) אנו נוהגים כדברי הגאונים שקבלתם תורה היא וכן כתב האגור בשמו וכן ראוי לנהוג דכיון דספק במידי דברכות הוא יש לחוש דילמא קיימא לן כדברי הגאונים ונמצא מברך ברכה לבטלה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נב סעיף א
… ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם….
משנה ברורה סימן נב
(ח) אחריהם – דהיינו ב"ש וישתבח כי לא נתקנו לרוב הפוסקים כ"א קודם התפלה:
פניני הלכה תפילה ה ה
… המאחר לתפילה מוטב שידלג על רוב ברכות השחר, קרבנות ופרקים מפסוקי דזמרה, כדי שיספיק להתפלל שמונה-עשרה במניין.
אבל על ‘ברוך שאמר’, ‘אשרי’ ו’ישתבח’ לא ידלג, כדי שלא להפסיד את אמירתם. מפני שברכות פסוקי דזמרה נתקנו על אמירת השבחים שלפני התפילה, ומי שלא הספיק לאומרם לפני התפילה, אינו רשאי לאומרם אחריה. וכדי לומר את הברכות של פסוקי דזמרה, חייבים לומר לכל הפחות פרק אחד, לפיכך יאמר את הפרק החשוב ביותר שהוא ‘אשרי’.
השלמת קריאת שמע לאחר עמידה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד ב
אמר אביי: לתפילין – כאחרים, לקריאת שמע – כותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ס סעיף ב
קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ס סעיף ג
סדר הברכות אינו מעכב, שאם הקדים שנייה לראשונה יצא ידי חובת ברכות.
משנה ברורה סימן ס
(ג) וחוזר וקורא וכו' – ר"ל אף על גב דאינן מעכבות לק"ש ויוצא ידי חובת ק"ש אף אם לא בירך כלל מ"מ ידי חובת ברכות לא יצא ויכול לברך בלא ק"ש כי לא ניתקנו דוקא על ק"ש שאין מברך אק"ב וצונו:
משנה ברורה סימן ע ס"ק ב
(ב) מק"ש – ופטורות ג"כ מברכות ק"ש דיש להם ג"כ זמן קבוע כדלעיל בסימן נ"ח ס"ו אבל ברכת אמת ויציב דניתקן על ענין זכירת יציאת מצרים וכן הברכות שלאחריה דערבית מחוייבות לאמרם דמצות זכירת יציאת מצרים נוהגת ביום ובלילה וא"כ ממילא צריכים לסמוך גאולה לתפלה דבתפלה חייבות כדלקמן סימן ק"ו ס"ב כן כתב המ"א ועיין בפמ"ג שכתב דלמאן דסובר זכירת י"מ בלילה הוא רק מדרבנן ואסמכתא אקרא א"כ ממילא הוא מ"ע שהזמן גרמא ופטורות מן התורה רק מדרבנן חייבות וכ"כ בספר ישועות יעקב עי"ש ואפילו אם נימא דהוא מצוה מה"ת ביום ובלילה מצדד בספר שאגת ארי' סי' י"ג דהנשים פטורות מטעם דהזכרה דיום היא מצוה בפני עצמה ואם לא הזכיר ביום א"צ להזכיר הזכרה זו בלילה ומה שמזכיר בלילה היא מצוה בפני עצמה עי"ש. ופסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב בחידושי רע"א דמוכח שם מדבריו דהעיקר ניתקנו בשביל התפלה א"כ ממילא חייבות. ולענין ברכת השחר לכאורה תלוי זה אם נימא דהברכות האלו יש להם זמן עיין לעיל בסוף סימן נ"ב במשנה ברורה ובבה"ל וצ"ע ומסתימת לשון הטוש"ע בסימן מ"ו ס"ד ובפרט מהלבוש שם עי"ש משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים. ואולם כ"ז כתבנו לענין חיוב אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות ק"ש וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב בהג"ה:
בית יוסף אורח חיים סימן ס
ב וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שהגאונים והרשב"א הסכימו שבין ביחיד בין בציבור צריך לקרות הברכות ע"כ. וכן מצאתי להרשב"א שכתב בתשובה (ח"א סי' שיט וסי' מז) הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא דברכות אינן מעכבות ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא ק"ש ואף על פי שברכות לפני קריאתה נתקנו לאו ברכות של ק"ש הן כדי שתאמר היאך יברך וכן הסכימו הגאונים שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע ולפיכך אף על פי שיצא ידי קריאה ידי ברכות לא יצא וחוזר וקורא ברכות בפני עצמן והביא ראיה לדבר וכבר כתבתי זה בסימן מ"ו (ד"ה וכתב הרא"ה):
פניני הלכה תפילת נשים
מצוות עשה מן התורה לקרוא קריאת שמע בלילה ובבוקר, שנאמר (דברים ו, ז): “ודברת בם וכו’ ובשכבך ובקומך”, בשכבך היינו בלילה, ובקומך היינו בבוקר. וכיוון שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה, גברים חייבים בה ונשים פטורות ממנה.
תקנו חכמים לומר עם קריאת שמע של שחרית שלוש ברכות, שתי ברכות לפניה ואחת אחריה, ועם קריאת שמע של ערבית ארבע ברכות, שתים לפניה ושתים לאחריה (משנה ברכות יא, א). ברכות אלו הן השלמה ותוספת לעניינה של קריאת שמע, ויש בהן שבח והודאה לה’ על בריאת העולם והנהגתו. גם ממצוות אמירת הברכות נשים פטורות, שאף הן תלויות בזמן: ברכות קריאת שמע של שחרית זמנן עד סוף ארבע שעות, וברכות קריאת שמע של ערבית זמנן כל הלילה.
ואמנם יש אומרים שנשים צריכות להזכיר את יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, מפני שמצוות זכירת יציאת מצרים היא מצווה תמידית שנמשכת כל היום וכל הלילה. אבל כפי שיבואר בהמשך (הלכה ג) לדעת רוב הפוסקים, כיוון שחובת היום נפרדת מחובת הלילה, גם מצוות זכירת יציאת מצרים נחשבת תלויה בזמן, ונשים פטורות ממנה (שאגת אריה יג, מ”ב ע, ב).
ואף שנשים פטורות מקריאת שמע, מכל מקום במצוות האמונה נשים חייבות כגברים, ולכן ראוי שיקבלו על עצמן בכל יום עול מלכות שמים באמירת שני הפסוקים: “שמע ישראל” ו”ברוך שם” (שו”ע או”ח ע, א, מ”ב ה, כה”ח ה). והרוצה להדר בזה, תאמר את כל שלוש הפרשיות וברכת “אמת ויציב”, שמוזכרת בה יציאת מצרים, ותסמוך אח”כ גאולה לתפילה (ע’ לעיל ח, 4, שמעלת ברכת “אמת ויציב” קודמת לאמירת שלוש הפרשות).
תפילה בישיבה בזמן נסיעה:
משנה מסכת ברכות פרק ד משנה ה
היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד א
אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו. כמאן; כי האי תנא – דתניא: השכים לצאת לדרך – מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. השכים לישב בקרון או בספינה – מתפלל, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא; רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. במאי קמיפלגי? – מר סבר: תפלה מעומד עדיף; ומר סבר: מסמך גאולה לתפלה עדיף. מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו, והדר נפקי לפרקא. רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב, כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד. אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא! – אמר להו: טריחא לי מלתא. – ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי! – אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי.
תוספות מסכת ברכות דף ל עמוד א
מסמך גאולה לתפלה עדיף – מלהתפלל מעומד והכי פסקי בה"ג הלכה כר"ש בן אלעזר ומשמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלך ואין צריך לעמוד וא"ת ומ"ש מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן בטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות ועוד פירש הר"ם דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כדי לקרות ק"ש בשעתה וכי הדר לביתי' מצלי מעומד ור"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדקאמר רב אשי לא חזינן לרבנן קשישי דקא עבדי הכי משמע דאין הלכה כמותם
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יג
שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חדוש דבר, וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח דעת אז קרינן ליה נדיב לב עולות /דברי הימים ב' כט לא/. אבל אם אינו מכוין יפה קרי ביה למה לי רוב זבחיכם. ולואי שנוכל לכוין יפה בשלשה תפלות ביום.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד
סעיף ט
מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עובדי כוכבים, שלא יבלבלוהו בני הבית; אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סימן ה' /ו'/).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד סעיף ט
(כז) ואינו צריך וכו' – ר"ל דזה לא הוי כמתפלל בתורת נדבה דקי"ל לקמן בסימן ק"ז דצריך לחדש בה ולדינא הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש"כ ס"ס ק"ז וא"צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש כ"כ בספר מגן גבורים ומדברי פמ"ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה:
מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צד סעיף ט
יד באיז' קרן זויות. שלא יבלבלוהו בני הבית ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם היתה בעיירות מלאות גילולים (כ"ז בת"ה) וצ"ע אם א"א לו להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון לא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו איזו מהן עדיף תפל' מעומד עדיף או בדרך עדיף דיוכל לכוון יותר ונ"ל דבדרך עדיף דרש"י פי' הטעם דתפלה מעומד עדיף מפני שיוכל לכוון יותר והא קחזי' דבדרך יוכל לכוון יותר ומ"מ יראה אם יוכל להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויקיים דברי שניהם:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כ
והמתפלל מיושב באוירון אינו צריך לחזור ולהתפלל ואף לכתחילה אם קשה לו העמידה באוירון ויהיה טרוד בשביל זה יותר טוב לישב, ולעמוד קודם הכריעות כדאיתא ברמ"א /או"ח/ סי' צ"ד סעיף ה' ועיין במג"א ס"ק י"ד. ידידו, משה פיינשטיין.
פניני הלכה תפילה יז טז
הנוסע לדרכו ברכב והגיע זמן תפילה, אם הוא נוהג, אסור לו להתפלל תוך כדי נסיעה, מפני שלא יוכל לכוון כראוי, ואף יש בזה חשש פיקוח נפש. לכן יעצור את מכוניתו בצד, ויתפלל.
אבל אם חבירו נוהג, והוא או חבירו ממהרים להגיע למחוז חפצו, יתפלל בישיבה. מפני שאם יעצרו את נסיעתם כדי להתפלל בעמידה, יהיה טרוד לסיים את תפילתו במהירות, ולא יוכל לכוון כראוי. לכן מוטב שיתפלל שמונה עשרה בישיבה, שכבר למדנו (בהלכה ד) שבדיעבד המתפלל בישיבה יצא ידי חובתו. ואף שהוא מתפלל בישיבה, יצמיד את רגליו (מ”ב צה, ב), וישתדל להפנות את פניו לכיוון ירושלים (מ”ב צד, טו), ובמקומות שאמרו חכמים לכרוע, יזדקף מעט ויכרע כפי יכולתו (שו”ע צד, ה; ערוה”ש יח).
…
ההיתר להתפלל בישיבה וביחידות הוא רק בדרך ארעי, בעת נסיעה מיוחדת, או באונס גמור. אבל הנוסע בכל יום לעבודתו, אף שקשה לו למצוא זמן להתפלל בעמידה, כל זמן שאינו אנוס, אינו רשאי להקל להתפלל בקביעות בישיבה. באוטובוסים שסודרו במיוחד כדי שיוכלו להתפלל בהם בעמידה ובמניין – מותר להתפלל בקביעות. ואמנם מלכתחילה צריך להתפלל בבית כנסת מסודר, אבל אם אותם אנשים ממהרים לדרכם ולעבודתם, ויודעים שבבית הכנסת יתפללו בחיפזון ואילו באוטובוס יתפללו במתינות, מוטב שיתפללו באוטובוס זה. [14]
פניני הלכה תפילת נשים יב יד
השאלה, האם גם נשים במצב של אונס רשאיות להתפלל בקביעות בישיבה. ישנן נשים שכמעט שאין להן אפשרות להתפלל בעמידה. מיד כשהן קמות בבוקר עליהן לטפל בילדיהן, לרוחצם, להלבישם, להאכילם ולשולחם לגנים ולבתי הספר. לאחר מכן עליהן לנסוע לעבודתן, כדי לסייע בפרנסת משפחתן. במקום העבודה אינן רשאיות להתפלל, כדי שלא לגנוב את זמנו של בעל הבית. המקום היחיד שבו תוכלנה להתפלל שמונה עשרה הוא בעת הנסיעה לעבודה, בישיבה. השאלה כיצד ראוי שינהגו.
אפשר לומר, שהואיל ויש פוסקים הסוברים שאשה רשאית לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה, מוטב שתצא ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה ולא תתפלל דרך קבע את תפילת שמונה עשרה בישיבה. ואפשר לומר, שהואיל והיא אנוסה, רשאית להתפלל בקביעות את תפילת שמונה עשרה בישיבה. בנוסף לכך, אין זה דרך קבע לגמרי, הואיל ובשבתות וימים טובים ובימי חופשה, תתפלל בעמידה.
למעשה, כיוון שיש צדדים לכאן ולכאן, רשאית כל אשה לבחור כיצד לנהוג. אם תרצה להתמיד בתפילת שמונה עשרה בכל יום, תוכל להתפלל בישיבה בעת נסיעתה לעבודה, ואם תרצה, תוכל לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה. ומי שמסתפקת במצבה, תשאל חכם. ברכבות ואוטובוסים מיוחדים, שיש בהם מקומות נוחים לעמידה, תוכל להתפלל לכתחילה בעמידה (פניני הלכה תפילה יז, 14).[5]
[5]. הדעות על חיוב הנשים נתבארו לעיל ב, א-ה. ושוחחתי על כך עם כמה רבנים, הרב ליאור נטה לומר כי מוטב שתסמוך על המ”א ותצא בברכות התורה והשחר, והרב רבינוביץ’ נטה לומר שעדיף שתתפלל בישיבה את כל התפילה.
תפילה בנהיגה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צח סעיף ב
לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, (טור בשם ר"מ מרוטנברג הגה"מ פ"ד מהלכות תפלה). ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן צח סעיף ב
(ה) בשעה המבטלת – כגון שאין דעתו מיושבת עליו מאיזה צער או כעס או מטורח הדרך:
(ז) אין אנו וכו' – ובפמ"ג כתב בשם הלבוש אף על גב שאין אנו מכוונין מ"מ מה דאפשר לעשות עושין ע"כ אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש וכ"ש ריח רע מעופש קצת:
מאמר מרדכי , ימות החול, תפילת שמונה עשרה מא
לקט קמח החדש ד צד יא
[[]]
פניני הלכה תפילה יז טז
הנוסע לדרכו ברכב והגיע זמן תפילה, אם הוא נוהג, אסור לו להתפלל תוך כדי נסיעה, מפני שלא יוכל לכוון כראוי, ואף יש בזה חשש פיקוח נפש. לכן יעצור את מכוניתו בצד, ויתפלל.
תורת המחנה א ה
יש להוסיף שפשוט וברור שעל נהג הנוהג ברכבו לנהוג במשנה זהירות ולהימנע מכל דבר העלול לגרום להיסח דעתו, אולם אם מדובר בנהג מיומן המכיר היטב את דרכו, ושכלל לא מתאפשר לו להתפלל במהלך היום מלבד באופן זה, אפשר שניתן להקל[10].