שלום וברכה . ותודה על המקום לשאול. רציתי לשאל שאלה שיושבת לי הרבה זמן על הראש.

אני בחורה דתיה מאוד מאוד ומאוד מקפידה על שמירת המיצוות ללא פשרות . ועכשיו אני מגעיה לשלב לכל הסביב שלי מתחתנת או רוצה להיתחתן, ולהיות בקשר עם גבר משלה ….. וכל זה. וזה ממש מרגיש לי רחוק ממני, למה לי להיכנס למקום המחייב הזה של זוגיות ומשפחה , וגם הנושא של המגעה מאוד קשה לי.
אני לא סובלת שנוגעים בי, וזה לא שעברתי איזה פגיעה מינית כלשהי . פשוט לא אהבת שנוגעים בי. אבל מצד שני אני לא רואה את עצמי כל הזמן רווקה , אני כן רוצה להיתחתן אבל זה נושא שמלחיץ אותי, ואני אומרת לעצמי אולי כדאי ראש קטן וזהו? אולי תכנסי למשהו הזה שאת לא יודעת מה יהיה לך וזהו.

וגם מרגיש לי שהמקום למה מתחתנים לא כזה ברור ומשכנע אצלי. 
וגם מרגיש לי שלמה שגבר ירצה להיתחתן איתי? האם בגלל שהוא רוצה לספק את התאוות שלו? אז אני לא הכלי לזה. 
ואם תאמרי לי מה לך אין רצון ותשוק למיניות. אז נכון כמעט וזה לא מעניין אותי ואולי אפילו חוששת מזה.
אשמח אם תצליחי לעזור לי בנושא. תודה רבה מאד

תשובה

שלום לך 

לפני שאתייחס למחשבות ולחששות שאת מעלה, אני רוצה לשתף אותך שהשאלה שלך עוררה בי הערכה על הכנות שלך. הרבה פעמים אנשים מנהלים את החיים בלי לשאול את עצמם האם זה באמת מה שהם רוצים, אלא עושים דברים פשוט כי מה שכולם עושים… הרצון שלך לחיות באופן אותנטי ואמיתי הוא מפתח חשוב לחיות חיים מדויקים ומלאים.

בסיפור בריאת העולם, מתארת התורה שהאדם הראשון היה בודד ומתוך חוויה זו אמר הקב"ה: "לא טוב היות האדם לבדו" וברא את האשה. אחרי בריאת האשה קובעת התורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". הפוסקים נחלקו האם הפסוק הזה מתאר ציווי: כלומר שיש מצווה להתחתן או שהפסוק הזה מתאר את דרך העולם: כלומר שאנשים מרגישים צורך לחיות במבנה זוגי ומשפחתי ואולי יותר מכך: שזו הדרך הנורמטיבית בה מביאים ילדים לעולם. 

כך או כך בדר"כ הבחירה הפנימית לרצות להתחתן נובעת משלושה צרכים שונים: 

1. רצון לחבר קרוב שמרגיע במשהו את חווית הבדידות שלפעמים אנחנו חווים בחיים
2. רצון לחיבור פיזי ולמרחב שנותן מענה וסיפוק לצרכים המיניים של האדם 
3. רצון לילדים שהם היצירה הגדולה ביותר שבן אדם יכול ליצור בגבולות העולם הזה..

את עדיין צעירה, סה"כ בת 21, ויכול מאד להיות שכרגע הצרכים הללו רחוקים ממך: החיים עדיין מלאים בחברות ובמשפחה ומבנה העולם החברתי עדיין לא בנוי מזוגות זוגות, הצרכים הפיזיים שלך עדיין לא ערים וגם הרצון לילדים עוד נשמע משהו רחוק מאד.. זה טבעי לגמרי שהחיים שלך כרגע מלאים ועשירים בדברים אחרים ויכול מאד להיות שגם אם לידך כבר יש חברות שמתחתנות ומתחילים דיבורים על הצעות, דייטים וכו'  – זה עדיין לא מתאים לשלב ההתפתחות שלך.. זה בסדר ואפילו טוב שתחכי ותתפתחי ותשאלי שוב את השאלה הזו: בעוד שנה או בעוד שנתיים.. 

האתגר והחשש שאת מעלה – יכול גם להיפתר ברגע כשמשהו יפתח בתוכך או כשתפגשי בחור נחמד. ואם בעוד כמה שנים תרגישי עדיין אותו דבר: אולי יהיה כדאי לחשוב על ייעוץ מקצועי שיעזור לך להקשיב לקולות הפנימיים שלך בצורה טובה ומצמיחה. 

אני מתפללת שתמשיכי להקשיב לעצמך ולבחור את דרך החיים שלך מתוך אמת פנימית 

חנה  

לקריאה נוספת

שלום רב,

לפני שבוע בת ה9.5 שלי אמרה לי, אחרי הרבה פיתולים וחשש שיקרה לה משהו / שאתעצבן מאוד, שהיא לא מאמינה באלוהים. היא מאובחנת כמחוננת, והיא טענה שהיא לא מבינה איך המדע משתלב עם האמונה. איך הבריאה מסתדרת עם אבולוציה, למשל, או איך אנחנו יודעים בצורה ברורה שמה שכתוב בתורה באמת היה ובאמת נכון. הטיעון של אמונה בלב לא עוזר במקרה הזה, כי היא מחפשת משהו שהוא יותר בתחום ההוכחה.

אני יודעת שאי אפשר באמת להוכיח, אבל איך אני מתמודדת עם זה? היא עדיין ילדה, הרי, ואני לא יודעת איך לענות לה על זה. אין לי זמן לקרוא תוכן בנושא בעצמי (אבל פודקסטים יכולים לעבוד) אבל אשמח לכמה קווים מנחים איך להגיב ואיך להתמודד עם זה.

יש לציין שהנושא לא עלה מאז שוב, אבל אני כן רוצה ליזום שיחות בנושא, או לשלב את זה איכשהוא בשגרה כדי לחזק לה את האמונה.  

תשובה

תודה על השאלה החשובה שפוגשת אותי גם כאמא וגם כמורה, אם כי יש להודות שזה קורה בדרך כלל בשלב התבגרות קצת יותר מאוחר ולא בגיל 9.5…
נדמה לי כי בשלב ראשון הכי חשוב לא להיבהל. כדאי לאוורר ולהרחיב את האמירות שלה ולעזור לה למסגר אותן כשאלות פתוחות ולא כהצהרות. חלק מהנירמול יכול לבוא לידי ביטוי בשיתוף במחשבות ובהתלבטויות הכנות שלך: ״באמת, לפעמים גם אני שואלת את עצמי איפה הקב״ה מסתתר כשקורים דברים קשים״, ״אכן יש סתירות בין הסיפור התנ״כי לבין המדע המודרני וזה מעסיק גם אותי״, ״את צודקת שלפעמים השאלות יותר מוצלחות מהתשובות״, או כל ניסוח אחר שיהיה עבורך נכון ואותנטי. גישה ראשונית כזו תעזור גם לילדה לא להיבהל שהיא כופרת וחוצה את הגדר, מתריסה או מערערת, מסכנת את עצמה חלילה או כל מחשבה שלילית אחרת. בסך הכל אנחנו רוצים לעודד ילדים סקרנים, חושבים ובוחרים, ואני מאמינה שגם הקב״ה, אל מסתתר בשפריר חביון, מנענע בראשו ומרוצה כאשר מחפשים אותו.

בשלב שני הייתי עוזרת לה לייצר הבחנה ברורה בין עולם המחשבה והאמונה שלה לבין עולם קיום המצוות. מותר ובריא לשאול, להתלבט, להעמיק, לחפש, אך זה לא צריך להיות קשור בשלב זה למחויבות השוטפת אל מסורת אמהות ואבות. בתך ממשיכה את הדרך של המשפחה והפעולות ההלכתיות היומיומיות בהתאם לגילה, מעצבות בה חוויה חיובית יחד עם תחושת שייכות והזדהות. באופן זה ההרגל הופך לטבע שני ו״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״ –
״דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע…ומתוך שלא לשמה בא לשמה״ (ספר החינוך טז)
מניסיוני, הבחירה להישאר בעולם הדתי, גם אצל אנשים רציונליים ושכלתנים, היא לרוב פסיכולוגית ולא תיאולוגית. כלומר, חוויות של בית, שייכות, חמימות, קהילתיות, ביטחון ואמון  – הן המכוננות את הבחירות שלנו הרבה לפני שיקולים לוגיים ומדעיים.

במקביל יהיה נהדר שתלמדו יחד ותנסו לענות אינטלקטואלית על שאלות נקודתיות שמטרידות אותה, אפשר אפילו לעודד אותה לכתוב עבודה במסגרת בית-ספרית או בתוכנית מחוננים שהיא משתתפת בה או כמהלך ארוך טווח לקראת בת המצווה. אפשר ממש להכין מחברת יפה שבה שתיכן תכתבו שאלות שמעניינות אתכן בתחום האמונה ומציאות האל, ותחליטו כי לשאלות עצמן יש ערך של לימוד תורה וכרגע אתן אוספות התייחסויות ופירושים ולא חייבות תשובה סגורה על כל שאלה.

הצעות לימודיות שיכולות להיות רלוונטיות לשלב שלה – 

* מדרשים על אברהם אבינו שמגלה את האמונה דרך חשיבה שכלית (למשל: ״הציץ עליו בעל הבירה״ בבראשית רבה לט, או גילוי האל דרך השמש והירח כפי שמתואר באוצר מדרשים, מעשה אברהם ב, ובתיווך לשוני אפשר גם את הרמב״ם בהלכות ע״ז א, שמתאר כיצד אברהם משוטט בדעתו ומגיע לאמונה דרך התבוננות וחשיבה שכלית) 

 * סיפור המסגרת של ספר הכוזרי ומשל מלך הודו (מאמר ראשון יט והלאה), איך מוצאים את ה׳ דרך עקבותיו ומתנותיו בעולם (יש גירסאות מעובדות לנוער) 

* סיפור מתן תורה מול מגילת אסתר – חוויית התגלות קולקטיבית וצלולה מול הסתר פנים. ומדרשים כמו ״כפה עליהם הר כגיגית״, בתור כפייה על התודעה כך שאי אפשר באמת לבחור שלא להאמין, מול החוויה שלנו כאנשים שצריכים ויכולים לבחור.
 *המושג ״צלם אלוהים״ – ההבנה שהאנושיות והמוסריות אמורות לנבוע מהאמונה מהאל. אולי לעקוב אחר דמויות של גויים בתנ״ך שנאמר עליהם ״יראי ה״ ולראות שזה קשור תמיד גם למוסר (ראי למשל אצל נחמה לייבוביץ׳ על המיילדות ב׳עיונים לספר שמות׳) 

 *יש גם קובצי מקורות מעובדים ונגישים בתכניות הלימודים של החמ״ד לתיכון (למשל על משמעות החיים, אמונה בשעת משבר, תמימות מול חקירה ועוד) 

*בחצי חיוך, את יכולה גם להראות לה את ״ההימור של פסקל״, שהוא לכאורה טיעון לוגי מתמטי על הכדאיות להאמין באל… – ״אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכל״.  

אלה מספר הצעות מסוגים שונים ויש עוד המון אפשרויות לצמוח יחד, כל פעם לפי גילה ורמתה – ללמוד ולפתח, כאשר ברור שלא כל התשובות אצלך, אלא אתן חוקרות ומגלות יחד. (וכמו שהצעתי – זה שיש או אין לך את כל התשובות, לא קשור לכך שאת בוחרת להיות חלק מהחוויה והזהות של עולם תורה ומצוות).
 בתקווה שיתקיים בה המדרש המקסים על המפגש עם קולו של ה׳, במינונים המתאימים, לפי המקום שבו כל אחד נמצא –

היאך הקול יוצא אצל כל ישראל? כל אחד ואחד לפי כחו – הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו שנאמר: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ – בקול שהיה יכול לסובלו… (שמו״ר ה, ט)

בהצלחה,

תמר

המשך קריאה…