אנחנו מעוניינים ללכת ליום כיף זוגי באיזשהו מתחם, וזה כולל גם עיסוי זוגי, דהיינו שאותי מעסה בחורה, ואת בעלי בחור, ואנו נמצאים זה לצד זה, ואנו בעירום מלא ומכוסים במגבת. האם זה בסדר?

בסיום העיסוי הם עושים לנו עיסוי אינטימי, ואז הם עוזבים את החדר ואנחנו מיד נשכבים על המזרן על הרצפה ומקיימים יחסים, האם זה פריצות שהם יודעים שמיד אנחנו מקיימים את היחסים?

 

תשובה

שלום לך

הסיטואציה שתיארת נוגעת לשתי שאלות שונות: חלק העיסוי והחלק המשותף האינטימי. 

לגבי העיסוי: בהנחה שכפי שאת מתארת בשאלה, אותך מעסה אשה ואת בן הזוג שלך מעסה גבר. אתם מכוסים במגבת וכל אחד מאנשי המקצוע עסוק בעבודתו. אינני רואה בכך איסור או בעיה כשלעצמה. במידה והעיסוי גם בשלב הראשוני מכיל אלמנטים זוגיים ההופכים את עבודת אנשי המקצוע להיות מופנית לא רק לאחד מכם: הגבר לגבר והאשה לאשה, זה מורכב יותר ותלוי בעיקר בשאלת האווירה והאנרגיה בחדר כפי שאפרט בהמשך.

לגבי החלק האינטימי: הגמרא במסכת יבמות (צ,ב) מספרת על אדם שקיים יחסי אישות עם אשתו תחת עץ התאנה בחוץ ובית הדין הלקו אותו על כך. אמנם הגמרא מסייגת שאין במעשה זה איסור מפורש אך מובן שקיום יחסים בפרהסיא איננו תואם את רוחה של ההלכה. מה שאת מתארת איננו קיום יחסים בפרהסיא ובכל זאת, לפחות מהתיאור שכתבת נשמע שהמטרה אליה מכוון העיסוי הזוגי בו נמצאים בחדר אנשים נוספים, הינה העוררות המינית בין בני הזוג. 

הקשר הפיזי בין בני זוג הוא חשוב ויקר מאין כמותו, ודווקא בגלל זה השקט והצנעא, האינטימיות והפרטיות אמורה לאפיין ולהחזיק אותו. במידה ואתם בתקופה מורכבת וזקוקים לעזרה חיצונית על מנת לחזור ולעורר את המפגש הפיזי ביניכם – ייתכן ובגדרים ומגבלות מסוימות היה מתאים להיעזר בעיסוי אינטימי כזה. במידה ואתם לא חווים קושי כזה והסיטאוציה נועדה להגברת בילוי וכיף – להבא נכון לוותר על עיסוי כזה, לחפש עיסוי אישי לכל אחד מכם ואז להיפגש בחדר בפרטיות ואינטימיות להמשך מפגש משותף.

בברכה 

חנה גודינגר   

מה לעשות אם אני מתפללת כל יום שאמצא זיווג הגון ואין לי כבר במשך שלוש שנים?

 

תשובה

שלום שואלת יקרה

האופן בו ניסחת את שאלתך, מעורר שאלות לא פשוטות בשני נושאים שונים, מציאת בן זוג לחיים, ותפילותייך שאינן נענות. ניכר הכאב שהקושי בחיפוש, בן זוג שתוכלי לחלוק איתו את חיייך וברצון  העז להיות שלמה על ידי מציאתו, ניכר גם הכאב שבהתחבטות האמונית, באשר למשמעותה של התפילה בחייך.  

שני אלה הם נושאים כבדי משקל ואין להם תשובות פשוטות, אך בהחלט אפשר לסמן בהם כיוונים למחשבה והתקדמות, ובעזרת השם למילוי משאלת ליבך לטובה.

אפתח בהתייחסות לשאלה השניה.

א. תפילה שלא נענית בדברי חז"ל

השאלה האמונית באשר לתפילות שלא נענות עולה כבר בתורה כאשר משה מתחנן אל ה' למחול על הגזירה שתמנע ממנו להיכנס לארץ ישראל, אך הוא, כידוע, לא נענה. כך גם בדברי הנביאים אנו מוצאים פסוקים נוקבים כמו למשל תלונתו של חבקוק הנביא, "עַד-אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי, וְלֹא תִשְׁמָע:  אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס, וְלֹא תוֹשִׁיע." דוגמאות נוספות לקושי שמעוררות תפילות שלא נענות מצויות במזמורי תהילים ובספר איוב (ראי הרחבה).

ואכן, חז"ל תוהים על כך. במדרש על הפסוק בתהילים כז אומר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר: 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה" (ברכות לא ע"א). פסוק זה פותח וסוגר בהעמדת ה' כמקור התקווה, אך מציב באמצעו את הציפייה מהאדם "לאמץ את לבו", ונחזור לכך בהמשך. החזרה בפסוק על "תקווה" גם לאחר "מאמץ" מרמזת לרבי חמא שיש להמשיך ולקוות גם כאשר מתעורר הרושם שהתקווה הראשונה, בדמות התפילה, איננה נענית. בדברים רבא, פרשת ואתחנן (ב, יב) נאמרת דרשה דומה על אותו הפסוק בשם רבי חייא רבה, אך הפעם נוסף משפט לאחר ציטוט הפסוק שמסמן "סוף טוב"[1]:  "ויש שעה שיתנו לך," כלומר, עם התקוה הכפולה והמאמץ, התפילה נענית כאשר השעה כשרה לכך. 

ב. מהי משמעות התפילה?

השאלה מהי משמעות התפילה אם אין היא נענית מיד, היא שאלת יסוד במחשבה היהודית. בפשטות, יש להבחין בין פעולת כישוף לפעולת תפילה. בפעולת הכישוף האדם כופה את רצונו על הטבע ולכן התוצאה היא מיידית. אבל בתפילה אין תוצאה כזו, שהרי היא קשורה ליחסים הרבה יותר מורכבים בין האדם לבין מי שברא את העולם ומנהלו. במערכת יחסים זו הקב"ה מנהיג את הבריאה כולה, אך גם האדם המתפלל זוכה להשגחה פרטית. אבל כאישה פרטית השואפת למלא את רצון ה', אין לי דרך לפענח את "ההיגיון" שקובע איזה צורך שלי ייענה, ואיזה צורך שלי יידחה מפני רצון ה'. מכאן שערכה של התפילה איננו נעוץ רק במענה לצורך מאד מסוים שלי כאישה פרטית, אלא לתמונה הגדולה יותר של מערכת היחסים בין האדם לבין הבורא, ובאופן ייחודי בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. גם אם תפילה לא מתקבלת מנקודת ראותנו אין זה אומר שהיא לא "נשמעת" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן א, ראי הרחבה). יתרה מכך, כפי שאומר האדמו"ר מסוכטשוב ב"שם משמואל", היכולת של האדם להתפלל מתוך כוונת הלב היא הסימן שהתפילה נשמעת, שאילולי כן לא היינו מצליחים לכוון (שם משמואל, ואתחנן תרע"ז, ראי הרחבה).

הגלות הארוכה שאנו מצויים בה מאתגרת כמובן יותר מכל את האמונה שלנו בכח התפילה. ואכן, ספר הזהר מסביר שכאשר עם ישראל בגלות, השכינה גם היא מצויה בגלות ואנו בתקופה של "הסתר פנים". אך זו איננה סיבה להפסיק את התפילה, להיפך: לתפילה יש כח של שינוי, והיא "מעוררת שלמות" גם ביחס לשכינה, "למעלה" וגם ביחס לעולמינו "למטה", וכך היא מקרבת את הגאולה. אפשר למצוא כיוון זה בין גדולי החסידות, המתייחסים ליכולת של התפילה לבטל גזירות, להניע את הקב"ה לרחמים על עמו (על פי זהר יתרו תיד, על תפילת העני, ראי הרחבה), ולפעול לגאולה גם בתוך הגלות על ידי "בנית קומתה של השכינה מעט מעט" (ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן ב, ראי הרחבה).

כיוון נוסף הנובע מהרעיון שהתפילה היא פעולת תיקון היא השפעת התפילה על המתפלל. בעל התניא מתייחס לכוח הריפוי של התפילה, ומסביר שהתפילה היא "האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה" (קונטרס אחרון, ד, ראי הרחבה). ערכה של התפילה איננו מתמקד בכוח שלה להעניק לנו את הדבר המסויים, הגשמי, שלשמו אנחנו מתפללים, אלא להעניק לנו מהשפע האלוקי שמשנה ומצמיח את כלל חיינו. בדרך זו הולך גם הראי"ה קוק, הרואה בתפילה ביטוי ותנועה של הנשמה החבויה והנזנחת בחיי היום יום. פעולת התפילה מרכזית לנשמה, ורק בעזרתה ניתן לנו להצמיח את הנפש. כשעוברים ימים רבים שבהם לא התפללנו "מתקבצים בלב אבני נגף רבים, שמרגישים על ידם כבדות רוח פנימית." (עולת ראיה, ענייני תפילה עמ' יא, ראי הרחבה). כדי שלא נפסיק להתפלל ונאפשר לנשמה לצמוח, מזמן הקב"ה לכל אחד מאיתנו צורך שיניע אותנו להתפלל. אך לפעמים זהו תהליך ארוך, ולכן התפילה לא תתקבל מיד. מסיבה זו "האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש" (עין אי"ה, ברכות ה עט, ראי הרחבה).

ג. קושי במציאת זיווג

הרעיון האחרון שהזכרנו, שהתפילה משפיעה על המתפלל יכולה לתת כיוון לקושי שאת נמצאת בו, ביחס לתפילה וביחס לנישואין. הקושי הגדול בייחול לזוגיות ובחסרונה הוא אחד המחסורים, או הצרכים שעליהם דיברו חכמינו. את מתפללת על הדבר עצמו שחסר לך, ומבקשת מהקב"ה את מילוי המחסור. אך אם נקשיב קשב טוב לחכמי ישראל נבין שמטרת תפילתך איננה רק הגשמת משאלתך אלא גם הדרך שאת צועדת בה אל הגשמת משאלתך. אם, כדברי הראי"ה, כוחה של התפילה היא בהפעלה מתמדת של הנשמה, כולנו זקוקים לתפילה כדי לגדול ולצמוח בעצמנו. מכאן שתפילה שעושה את עבודתה עוסקת במישרין בתהליך שאת נמצאת בו, בהצמחת הכוחות שלך בריפוי כל מה שזקוק לריפוי, ובהכוונת הנפש לעסוק בטוב לך ולסביבתך. לכן יתכן שהתפילה למלא את משאלתך להינשא, "קוה אל ה'" צריכה עדיין לעבור דרך "חזק ואמץ לבך", כלומר להתעצם ולצמוח מתוך התפילה. ואז, כשתחזרי על הקיווי, התפילה, תעשי זאת ממקום יותר גבוה, וגם תכווני הפעם לפסגות הרבה יותר גבוהות. וכך, על פי הדרשה בדברים רבא, תזכי לכך ש- "ויש שעה שיתנו לך" ויהיה ב"מתן" זה שפע גדול יותר שיגיע אלייך. 

אני מאחלת לך שיחד עם עם ישראל כולו, תמצאי את גאולתך הפרטית, ותזכי לחיי זוגיות ואהבה, והקמת בית נאמן בישראל.

 חנה השקס

 

הרחבה

א. תפילה שלא נענית במקרא:

תהילים פח ב, יד-טו

יד   וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי, וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ. טו   לָמָה ה' תִּזְנַח נַפְשִׁי, תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.

תהילים כב, ב-ג

ב אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי, רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג אֱלֹקי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

איוב ט ,טז

אִם-קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, לֹא-אַאֲמִין, כִּי-יַאֲזִין קוֹלִי.

 

ב. ה' שומע תפילה שיוצאת מהלב

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן א

א"ר יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, אבא שאול אומר אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י)

שם משמואל, ואתחנן תרע"ז

ונראה מכאן שעניין כוונת הלב לתפילה איננה כ"כ בידי האדם, כי שכיחים הרבה בלבולים ןמחשבות המפריעים מלכוון. ובזוהר הקדוש מכנה אותן המחשבות בשם נחשים ועקרבים הנושכין כל הקרב אל הקודש, וזוהי מתנה מן השמים שיהיה ביכולתו לכוון […]. והנה בודאי אין נותנים מתנה מן השמים שלא תהיה בה תועלת, ואם סוף כל סוף אין תפילתו נשמעת אם כן הייתה המתנה לריק, על כן זה שכיוון לבו לתפילה סימן מובהק שתפילתו נשמעת, דבלאו הכי לא היה אפשר לו לכוון.

 

ג. התפילה פועלת לעלייה בעולם

זוהר ויחי, תתמד

עתה בזמן הגלות תפלתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה מתברכים עליונים ותחתונים, ועל כן בתפילתם של ישראל מתברכים העולמות. מי שמברך להקב"ה – יתברך, מי שאינו מברך להקב"ה אינו מתברך.

זוהר יתרו, תיד

תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו – כל התפלות של ישראל הם תפלה, ותפלת העני עליונה מכולם. מה הטעם? משום שזו עולה עד כסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו, והקב"ה משתבח בתפלה ההיא, על כן תפלה של עני נקרא תפלה. […] ולפני ה' ישפוך שיחו – שיצעק לפני אדונו, וזה נוח לו לפני הקב"ה משום שהעולם מתקיים בו, בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם. אוי למי שהעני ההוא יצעק עליו לאדונו משום שהעני קרוב אל המלך יותר מכולם […]. ולשאר בני העולם פעמים ששומע ופעמים שאינו שומע. מה הטעם? משום שמשכנו של הקב"ה הוא באלו כלים השבורים, שכתוב ואת דכא ושפל רוח, וכתוב קרוב ה' לנשברי לב, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן ב

כִּי בְּגָלוּתֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ", שֶׁהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים וּפָנָה ערֶף שֶׁהוּא בְּחִינוֹת. דִּין וְכָל תְּפִילּוֹתֵינוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ עַל זֶה שֶׁפָּנָה ערֶף אֵלֵינוּ, שֶׁיַּחֲזר אֶת פָּנָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פְּנֵה אֵלַי" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָאֵר ה' פָּנָיו" וּכְשֶׁאָנוּ רוֹאִים ארֶךְ הַגָּלוּת וּבְכָל יוֹם אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים אֵלָיו וְאֵינָם נוֹשָׁעִים וְיֵשׁ מֵעַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹעִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִבָּם, שֶׁכָּל הַתְּפִילּוֹת הֵם לָרִיק אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הַתְּפִילּוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר הֵם מַעֲלִים אוֹתָם, וּמְקִימִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" וּמַעֲלִין כָּל שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא לְדוּכְתֵּיהּ וּבוֹנִין קוֹמָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שִׁעוּר קוֹמָתָהּ אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, דָּא משֶׁה וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ, וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת

 

ד. התפילה פועלת לריפוי המתפלל

תניא, קונטרס אחרון, ד

בזמן הזה עיקר הבירור על ידי תפילה. אפילו שתלמוד תורה למעלה מתפילה, אבל התפילה היא האור שמשנה את הנבראים מכמות שהם, שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ, ויולידיה ויצמיחה.

הראי"ה קוק, עולת ראיה, ענייני תפילה עמ' יא

אין התפלה באה כתקונה כי־אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. הלא היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפלה המעשית הרי התפלה הנשמתית התדירית היא מתגלה בפעל. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפלה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ולכן "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו".

התפלה מבקשת מהנשמה את תפקידה. כשעברו ימים ושנים בלא תפלה בכונה, מתקבצים בלב אבני־נגף רבים, שמרגישים על ידם כבדות־רוח פנימית. וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התפלה נתנת ממרומים, הולכים בכל תפלה ומתפנים אותם המכשולים, והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים. ועם אותה העליה הנשמתית, שהיא עולה בכל תפלה ביחש לערך זמנה, אחוזים ידועים באים בתור מרפא את חסרון העבר; אמנם לא בבת אחת נמנה החסרון, אבל הולך הוא ומתמלא, והצוהר של התפלה הולך ומגלה את אורותיו.

הראי"ה קוק, עין אי"ה, ברכות ה עט

תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא ביחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלימות. ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכל נפש פרטית שתשתלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמין לפניו בראש מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. על כן האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצ ר קצרה ידו יתברך מפדות?! אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקוה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחי ושלימות גמורה וחשובה. והנה כך היא המידה באדם, כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו, אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו אלא שלפי רוממות המטרה צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. על כן אמר 'קוה אל ה", והתקוה היא שלימות בעצמה, ויסוד התקוה היא השלימות הראויה להמשך מכישרון המעשים המוקדמים לה, וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. על כן נאמנה תדע כי בכל ציור של תקוה לה' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, על כן 'חזק ויאמץ לבך' להשלים, 'וקוה אל ה'

 

[1] תוספת זו מופיעה גם בכתב יד מינכן לתלמוד הבבלי מסכת ברכות, אך מהדורות הדפוסים לא הוסיפו אותה. 

לשאלה הבאה: