האם יש בעיסוק שלי בתחום בריאות הגוף-נפש מימד של "נצח"?

שלום, יש לי שאלה. הייתי בשיעור תורה והרב אמר בשיעור שיש הבדל בין "קיום" ל"חיים". תחת ״קיום״ נכללים הדברים שאדם חייב לעשות בשביל להתקיים כמו לאכול ולשתות וכו׳. הרב כלל בתוכם גם דברים כמו יציאה לחופשה. תחת ״חיים״ הרב כלל דברים שמקשרים את האדם לנצח ואמר שהאדם צריך לעסוק בדברים שיהיה להם המשך גם לאחר שהוא ימות ולא בדברים שיש להם סוף כמו נכסים וכו׳.

אמירות אלו עוררו בי שאלות לגבי העבודה שלי. כרגע אני עובדת בעבודה מסודרת במקום טוב אך אין לי שום קשר רגשי אליה, היא לא מלהיבה אותי והחלום שלי כרגע הוא לעבוד בעבודה שאני אוהבת ומתחברת אליה. אני מחוברת לנושא של בריאות הגוף-נפש שמאפשר חיים מאוזנים וגוף חזק. בשנה שעברה פתחתי עמוד באינסטגרם בו אני מעלה תרגילי נשימה ומדיצטציה וגם מתכונים של שייק בריאות. שאני יוצרת ומשתפת מידע ממחקרים בנושאים קשורים. כל זאת במטרה לצבור קהל וכך להיות יוצרת תוכן במשרה מלאה. אני מתלהבת מהנושא ושמחה כשאני מצלמת תוכן (למדתי גם צילום מקצועי לצורך כך). כרגע אני חושבת על שיתופי פעולה באינסטגרם עם חברות מסחריות ולמכור תוכן וקורסים. לאור מה שנאמר בשיעור של הרב, אני שואלת את עצמי האם השעות הרבות שאני משקיעה בצילום, עריכה וחיפוש מאמרים הוא טוב? הרי מדובר במשהו שאין לו נצח בסופו של דבר, אלא עוסק בגוף כאן ועכשיו בעולם הזה. אני לא יודעת מה לעשות, אשמח לעזרתכן. 
תודה רבה

 

תשובה

שלום לך יקרה!

קודם כל אשתתף בשמחה שאת מתארת מגילוי התחום שמעניין אותך ונותן לך סיפוק רב שבתקווה גם יהיה מקור לפרנסה בהמשך. כאשר התחום שבו עובדים אינו רק לצורך פרנסה אלא גם מגשים ערכים שאת מאמינה בהם יש הרבה נחת והתלהבות. 

לא שמעתי את דבריו של הרב בעצמי אך אני חושבת שהבנתי את מה שאת מתארת בסיכום דבריו. זוהי חלוקה מעניינת אך אני חושבת שלפעמים הקיום והנצח מתמזגים. התחום שלך הוא תחום שמדגים זאת היטב. את תחום בריאות הגוף-נפש אפשר לראות מצד אחד כתחום של "קיום" כיוון שהוא מקיים את הגוף באופן בריא ומאוזן ובסופו של דבר הגוף מתכלה מן העולם. אך יחד עם זאת, הכישרון שלך לעודד אחרים ביצירתיות לחיות באופן בריא יותר יכול להביא ברכה לכל כך הרבה אנשים. תחשבי על מספר רב של אנשים שחיים את החייהם באופן יותר בריא ומאוזן ובעקבות כך חיים את חייהם בצורה מלאה ושמחה יותר. כאשר האדם לא טרוד ממצבו או לא סובל פיזית מתאפשר לו להגשים את עצמו ולהתפנות יותר לחיים של משמעות ונתינה. יש בכך זכות עצומה להיות חלק ממה שמאפשר לאנשים להגיע להגשמה! ההגשמה הזאת היא ה"נצח" – והעיסוק שלך כביכול ב"קיומי" יוצר את ה"נצח" – לא רק את הנצח שלך, אלא גם את הנצח של אנשים אחרים. 

במדברש ישנו סיפור מאד יפה שמלמד על הקשר הבלתי ניתן לניתוק שבין ה"נצח" וה"קיום":

"גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ?
אָמַר לָהֶם: לִגְמֹל חֶסֶד עם אַכְסַנְיָא זוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתִי.
אָמְרוּ לוֹ: כָּל יוֹם יֵשׁ לְךָ אַכְסַנְיָא?
אָמַר לָהֶם: וְכִי נֶפֶשׁ עֲלוּבָה זוֹ לֹא אַכְסַנְיָא הִיא בְּתוֹךְ הַגּוּף?
הַיּוֹם הִיא כָּאן, לְמָחָר אֵינָהּ כָּאן. (ויקרא רבא לד,ג מתורגם מספר האגדה)

הלל הזקן מתייחס לגוף שלו בתור האכסניא של הנפש. הגוף מאפשר לנפש ולנשמה את האפשרות לפעול בעולם הזה ולעשות בו טוב. ועל כן אומר הלל, צריך לטפל ולדאוג לגוף כדי לכבד את הנשמה. העיסוק שלך בבריאות מכבדת את הגוף ומאפשרת לנשמה שלך ושל אחרים לזהור ולממש את הפוטנציאל שלה. 

את שואלת גם על השעות שאת משקיעה בחיפוש, צילום ועריכה. נשמע שאת חוששת שיש בכך בזבוז זמן כביכול ב"קטנות". אבל אני רוצה להסב את תשומת ליבך לכך שכמעט בכל תחום, כדי להגיע רחוק ולהצלחות, צריך להשקיע המון בפרטים הקטנים, בטכני ובמה שמרגיש לנו כ"לא חשוב". אך, בסופו של דבר, זה בדיוק מה שמאפשר את התמונה השלימה של "החשוב". גם את הדברים האלו את יכולה לעשות עם דיוק והשקעה ולמצוא בהם ברכה. יש בך רצון ליצור בעולם הזה בצורה שלימה שמממש את הפוטנציאל שלך. הרב קוק כותב על כך בפירוש שלו לפסוק: – "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג,ו):

"וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך, על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה". 

הראי"ה קוק מלמד שידיעת ה' בכל דרכיו של האדם נעשית בכך שהוא מבקש למצוא את ה' בכל דבר שהוא עושה ושיעשה זאת על הצד השלם והטוב ביותר. כך, בתוך כל דבר שעושה – ימצא את ה'. 

 לצד כל האמור אוסיף שחשוב גם לפנות זמן בתוך השבוע ללמוד ולהתחבר לתורה. לימוד תורה מחבר אותנו לצד הרוחני של הקיום שלנו ומזין את הצד המעשי שלנו. קשר מתמיד ללימוד תורה יעזור לך להעניק יותר משמעות ורוחניות לעיסוק היומיומי שלך. ה"נצח" שבתורה יחלחל אל תוך כל עיסוק אחר שלך שיש בו צד של "קיום". 

התורה רחבה מיני ים ותוכלי למצוא את מה שמדבר אליך ונותן לך סיפוק, בין עם זה תנ"ך, מחשבה ואמונה, תורה שבעל פה, חסידות ועוד. 

החזקה ברעיון ששמעת מהרב על ה"נצח" יעזור לך להישאר ממוקדת בשנות עבודתך בדברים החיוביים שאת עושה למען האנושות, בין אם זה בתחום התזונה ובין אם זה בתחומים אחרים שתחליטי להשקיע בהם בעתיד. אז אני מחזקת את ידייך, שתשקיעי ותראי פירות מהעמל שלך, שתמשיכי להנות להשקיע במה שאת מאמינו בו ולעשות טוב לאנשים ולתרום לבריאותם הפיזית והנפשית. 

בברכה, 

רחל

האם קריאה בקלפי טארוט נחשבת לעבודה זרה?

כותבת כי מחפשת תשובה אמינה מגורם מוסמך.
האם טארוט*, לעיסוק בייעוץ לפי טארוט, הוא כלי שאסור לפי היהדות? ומה לגבי נומרולוגיה? אסטרולוגיה? ומעגל הצבעים האינדיאני?
[*הגדרת המושגים ע"י השואלת בהרחבה לתשובה למטה]

 

תשובה

שלום לך,

ניכר משאלתך, שיחד עם תחומי העיסוק והעניין שלך, חשוב לך לשמוע את דעת התורה בנושא, ואני מחזקת את ידייך על כך.

מאז שחר האנושות נמשכו בני האדם אל התחום הנסתר של מה שסמוי מן העין, ובתוכו צפונות העתיד. בכל התרבויות ניתן למצוא אמונות, טקסים ופרקטיקות שנועדו לחשוף את הנסתר שבתוכנו פנימה ומחוץ לנו, ולהנחות את האדם בהתנהלותו בעולם הכאוטי וחסר הפשר.

אולם בשונה מכל אלה, מורה לנו התורה: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים יח, יג). ניתן להבין את הציווי המדובר בכמה דרכים, ונביא את העיקריות שבהן. מבאר תרגום יונתן: שלמים תהיו ביראת ה' אלקיכם, כלומר: אל תיראו אותו באופן חלקי, בשיתוף עם אמונות נוספות. רש"י לעומתו כותב: לא תחקור את העתידות, וכל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואילו הספורנו משלב בין הפירושים ומוסיף, כי גם בדרישת העתידות עלינו להיות שלמים באמונתנו, ולפנות אל הנביא או האורים והתומים בלבד.

ההקשר הכללי של הציווי עוסק ב"תועבות הגויים", אשר נמשכות מאמונותיהם, ומהוות בחלקן עבודה זרה ממש, כגון: מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף, וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים. והתורה מוסיפה, כי בסיבתן הוריש ה' את אותם העמים מן הארץ. כאן נכון לשאול, האם מדובר באיסור החמור של עבודה זרה, או בנסיון לחזות את העתיד וללמוד את ההתנהלות הנכונה עבורנו על פי התחזית או ה"נבואה".

כפי שהבנתי מדברי ההסבר שצירפת, אין כאן חשש לעבודה זרה, למרות שישנן בעיות אחרות, שבגללן אין להשתמש בטכניקות שהזכרת. 

אפתח בהסבר מפורט יותר על-פי חילוקי הדעות שבין שניים מהוגי המחשבה החשובים בעם ישראל, אשר מייצגים שתי שיטות מנוגדות, אך יחד עם זאת מסכימים ביניהם על המסקנה הסופית.

בראש אציין את דעת הרמב"ם, הנוטה אחר הרציונליזם, וטוען, שאין בדברים הללו שום ממשות או צד של אמת, ומדובר בהבלים, והסיבה לאיסורם מן התורה היא הדרישה מאתנו ללכת בדרכי ה' באופן מוחלט ומבלי להתפתות לאמונות טפשיות (לשיטתו):

"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש? כגון… אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני… וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני… הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.

ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"… וכל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת … אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן (הלכות עבודת כוכבים פרק יא, הלכות ד, טז).

דרך אחרת מופיעה בדברי הרמב"ן, אשר מכיר בכוחות העל-טבעיים, שטמן הבורא בגורמים שונים הנמצאים במציאות, אולם אלה שייכים לתחום הטומאה, המתנגד אל הקדושה, ומקבעים את האדם בגורל ובמזל שכביכול נגזר עליו ללא יכולת שינוי:

"כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם… וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו

ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם… וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם…

הנה אסר לך השם המעשים האלה… בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו… שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד… אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול… ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו". (רמב"ן דברים יח, ט-יב).

גם בשולחן ערוך נפסק להלכה, שאין להשתמש בכל אחת מהשיטות, אף כשיש בהן אמת, קל וחומר כשמדובר בשטויות או שיטות אסורות: "אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך, וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים" (יורה דעה סימן קעט). בדרך אגב אציין, כי דינו של המתחזה, שעושה מעשיו במרמה ובאחיזת עיניים, חמור פחות מזה שעושה את אותם המעשים בדרך של כשפים (המאירי על סנהדרין סז, ע"א).

מן הדברים שהבאנו ניתן ללמוד, כי ישנן שתי אפשרויות: או שמדובר בהבלים, או שמדובר באמת מזיקה. אדגים זאת מן הדברים שהבאת בהסבר: שואלים בקלפים "מה היקום מנסה ללמד אותי עכשיו?", ואיני מבינה מה כוונת הדברים. הביטוי הזה זר ליהדות, והוא מהווה תחליף חילוני למילה 'אלוקים'. היקום אינו מדבר אתנו, אבל הקב"ה בהחלט שולח לנו סימנים באופן נסתר, מכיוון שעם חורבן המקדש וביטול הנבואה, רוח הקדש והאורים והתומים פסקה הזרימה הטבעית והגלויה ביננו, אך עדיין היקום אינו מדבר אתנו, אלא ריבונו של עולם (דרך שליחים שונים). מכאן, שהמשפט הזה מביע אמירה חלולה וחסרת משמעות, או כופרת בהשגחת הקב"ה עלינו ועל כל עולמו.

אם השימוש בקלפים נועד לעורר לחשיבה ומציאת דימויים לבחינת מצבנו כדי לכוון ולעזור בהתבוננות פנימית ובמיקוד המבט למשל ביכולות שלנו, בהתפתחות האישית, בנקודות לשיפור, בכוחות הטמונים בנו ובמימושם בעולם – אז אכן מדובר בכלי חיובי, אך אם מדובר במשמעות המקורית של השימוש בקלפים לשם חיזוי העתידות, אז מדובר במעשה בעייתי, שעובר על איסור: "לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ" (ויקרא יט, כו), ושגורם נזק לאדם הנעזר בו.

אסביר את דבריי. הן חיזוי העתיד והן קביעת "תעודת זהות נשמתית" יוצאים מתוך נקודת הנחה דטרמניסטית, שהעולם והבריאה הם סטאטיים, קבועים מראש ואינם ניתנים לשינוי, וכל שנותר לנו לעשות זה להתאים את עצמנו למזל שנגזר עלינו ולכלים שניתנו בידינו – לחוזקות ולחולשות. תורות אלה מביאות אותנו לקיבעון מחשבתי, אמוני ורגשי מכיוון ש"הכל מלמעלה" ('מכתוב'), ולכן אין לנו אחריות, הרי הכל קורה לנו, ויותר מכך, אין כלפינו שום דרישה למאמץ, לתיקון, לשיפור מידות רעות, להתמודדות, וזה עצמו ממש ניגוד גמור להשקפת התורה, הרי לא הגענו לכאן על מנת להעביר מאה ועשרים שנה במינימום נזק, אלא אנו מאמינים שלכל אחד ישנה שליחות הן כלפי עצמו והן כלפי סביבתו, אך אם הכל כבר נכתב, כולל מה יקרה ומי אנחנו, מה נותר לנו לעשות? לא לחינם קבעו חכמינו ש"אין מזל לישראל" (בבא קמא ב, ע"ב), וכוונתם שאכן ישנו מזל או גורל, אך אנו נמצאים מעליהם, ויש בנו יכולת לשנותם "ותשובה, ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה", אין אצלנו פתרונות "אינסטנט", כי אנו נדרשים לעבודה פנימית יסודית ושורשית, ולכן נוח להתפתות לשיטות כאלה.

סיפורים ידועים, שממחישים את ההתגברות על הגורל בזכות מעשים טובים מופיעים בגמרא (שבת קנו, ע"א), ביניהם על בתו של רבי עקיבא ועל אדם בשם אבלט שניצלו מגזירת מיתה, שצפו האסטרולוגים. גם אצל אבותינו אנו למדים, שעם ישראל מתנהל מעל לקביעת הכוכבים, למשל בהבטחת ה' לאברהם על ריבוי צאצאיו: וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ (בראשית טו, ה), כאן מביא רש"י את דברי המדרש: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן. מדרש אחר מכיר אף הוא באמת שבאסטרולוגיה, אך ממחיש כיצד הפרשנות שלנו אינה מכוונת לאמת, ואוסיף על כך, שקל וחומר אנו, שנחותים בבקיאותנו והבנתנו לעומת החרטומים והמכשפים שבדורות הקודמים. המדרש מתאר את הסיבה לגזירת פרעה בשל פרשנות מוטעית: ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו כל הבן הילוד. כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזרה. והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה… ראו אצטגניני פרעה וטעו (שמות רבה א, כד). [1]

תוצאה שלילית אחרת לחיזוי העתידות (בהנחה שיש בזה אמת כמובן) נמצאת בנסיון שלנו לפעול על-פי אותן הנבואות, אך אי ידיעת התמונה במלואה גורמת לנזק דווקא ע"י אותן הפעולות. דוגמות לכך מופיעות במקורות רבים למן המדרש ועד לחסידות, בגמרא (סוכה נג, ע"א) מתואר מעשה, ובו שלמה המלך עשה בלא יודעין את רצונו של מלאך המוות, וזאת דווקא מתוך כוונה להינצל ממנו, לאחר שנגלו לו הנסתרות. ובמקום אחר בניהו בן יהוידע ביקש משלמה שילמדו את שפת בעלי החיים, וידיעה זו הביאה לכך שהוא ניצל מצרות קטנות, אך הוא לא ידע, שהן נועדו להוות כפרה עבורו, מה שגרם לבסוף למותו. גם ב'חיבור יפה מהישועה' לרב נסים גאון (ובאופן דומה במס' נדה לא, ע"א) מובא הרעיון, שאף החכם הגדול אינו יורד לכוונות הנהגתו של הקב"ה בעולם, ומפרש באופן הפוך את מאורעותיו. מן הדברים הללו יש להבין, כי תמיד תהיה ידיעתנו חלקית וחסרה, ולעולם הדברים אינם מוחלטים, ולכן אמנם "הכל צפוי", אך תמיד "הרשות נתונה". כשהפסוק אומר: כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל (במדבר כג, כג) מסביר לנו רש"י, שאין מדובר באיסור דווקא, אלא בשבח וברכה לעם ישראל, על הימנעותם מכך.

לסיכום הדברים, ישנן פרקטיקות, שאינן נחשבות כעבודה זרה, אך נאסרו משום "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" הן כאשר הן נחשבות כלא אמתיות, והן כשמיוחסים להן כוחות אמתיים. כפי שהבנתי, שאלתך נוגעת לתחום שאינו מייחס להן אמונה דתית, אך כן מוצא בהן משמעות "רוחנית", על-טבעית. כפי שאמרתי, אין בכך תועלת אמתית, אלא אף נזקים לאמונת האדם בקב"ה, מה שכן נאסר בתורה, ופגיעה במידות הנפש, כמו הבטחון ביכולות האדם והמוטיבציה להתמודדות עם אתגרים, ואם מדובר בתורות שיש בהן אמת, הפגיעה קשה יותר, כמו שפירטתי.

איני יכולה לסיים את דבריי בשורה התחתונה של ההלכה בלבד, ורצוני להתייחס בכללות לתופעה ששאלתך מעלה. מאמצע המאה העשרים אנו מצויים בתקופה של טלטלות וזעזועים, כשהאמתות המוחלטות, העולם המדעי והרציונליזם עוברים תזוזות ושינויים, ואנו נפתחים אל העולם האחר של רוחניות, תת-מודע, רפואה משלימה וכוחות על-טבעיים. התרגלנו לאמירות כמו: "מחשבה יוצרת מציאות", או קשרי גוף-נפש-נשמה. כל אלה מבטאים את החיפוש וההשתוקקות למשמעות, למשהו שמעבר לעולם החמרי והחושני. מציאות זו מתוארת במקומות שונים, ואחד מהם בנבואת עמוס (ח, יא): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. החיפוש, הצימאון, ההשתוקקות – הם נכונים ומדוייקים, אבל חשוב להעמיק בחכמה הרחבה שמציעה לנו התורה, על רובדיה השונים (כולל פנימיות התורה), ולא לבקש להרוות את הצמא בבורות נשברים. המקור לכל החכמות הללו נמצא אצלנו, וחבל לבקש את התחליף. דברים אלה הם בדיוק המסר של חג החנוכה הקרב ובא.

בהצלחה רבה, וחג אורים שמח
עידית

 

[1] לדברים שכתבתי בפסקה האחרונה ישנו ביטוי בשפת הקבלה במושגים 'עיגולים ויושר', כאשר ההנהגה בדרך העיגולים מציינת השגחה כללית, קבועה וטבעית, כזמני היממה והשנה שאינם משתנים, וכמעגל ללא מוצא (טבע – בדומה לטבעת), ואילו הנהגת הקו קשורה להשגחה פרטית, דינאמית ומשתנה, כאשר יש לאדם השפעה על קורותיו בהתאם למעשיו.

 

קלפי טארוט

טארוט היא מערכת קלפים עם סמלים של המיתולוגיה  היוונית, המטרה של הקלפים לסייע להתבוננות פנימית, קבלת תובנות, והכוונה בחיים. משתמשים בהם כדי:

להבין מצבים מורכבים: עוזרים לשקף מחשבות, רגשות ותהליכים.

לקבל החלטות: נותנים פרספקטיבה חדשה על שאלות או דילמות.

עבודה רוחנית: מעמיקים חיבור אישי והבנת השיעורים בחיים.

השימוש נעשה בקריאה של קלפים, שבה מפרשים סמלים לפי השאלה או הנושא.

בקלפי טארוט אפשר לשאול מגוון שאלות, כולל:

  1. שאלות על עצמך:

מה אני צריך/ה ללמוד עכשיו?

מה חסר לי כדי להתפתח?

  1. שאלות על החלטות:

האם כדאי לי לבחור בדרך הזו?

מה תהיה התוצאה של החלטה זו?

  1. שאלות על מערכות יחסים:

מה הדינמיקה במערכת היחסים הזו?

איך אני יכול/ה לשפר את הקשר?

  1. שאלות על קריירה וכספים:

מה עליי לדעת על ההזדמנות הזו?

איך להתקדם בתחום המקצועי שלי?

  1. שאלות על הכוונה כללית:

מה היקום מנסה ללמד אותי עכשיו?

מה הכיוון הנכון עבורי בתקופה הזו?

  1. שאלות כן/לא
  2. האם כדאי לי לקבל את ההצעה הזו?
  3. האם אני בדרך הנכונה?
  4. האם אני יכול/ה לבטוח באדם הזה?
  5. האם זה הזמן הנכון להתחיל פרויקט חדש?
  6. האם ההשקעה הזו תביא לי רווח?

מעגל הצבעים האינדיאני

מדובר בתעודת זהות נשמתית. מדובר בגלגל שמלאים פעם אחת בחיים בצבעים שונים, כשכל צבע מסמל איכות מסוימת לפי הגישה. הגישה טוענת שלפי המיקומים של הצבעים אפשר לדעת מהם האיכויות של האדם ומהם הכישרונות החבויים שלו. המעגל מסמל תמונה של מה המתנות שהאדם הגיע איתן, מה השיעורים שהוא צריך ללמוד ומה הייעוד והמהות שלו.

 

טהרת המשפחה בזוג מעורב והאשה אינה מעוניינת לטבול

אני מתחזק בתורה והתחתנתי לפני שנתיים..  אשתי פחות ולא טובלת במקווה. היא מבחינתה אומרת שאני לא יגע בה, האם עלי להתגרש?
היא אישה טובה לא נגד התורה אך אומרת שהיא אוהבת את ה' בדרכה.. מה עלי לעשות?

תשובה

תודה על שאלתך, ועל האומץ לשאול.

יישר כחך על התחזקותך בדת. כפי שאתה מבין, הלכות טהרת המשפחה הן אבן פינה חשובה בחיים הדתיים. אך כפי שאתה גם מבין, זה לא משהו שניתן לכפות על הזולת. הלכות אלו חשובות עד מאוד, אך שמירתן קשה וגם כרוכה בלימוד של פרטי פרטים, מה שבהכרח לוקח זמן. גם אצל זוג שמתחזק ביחד, יש תהליך שעוברים – כל אחד בפני עצמו, וגם ביחד כזוג – עד שמגיעים לשמירה מלאה של הלכות אלו. ולא כל שכן שנדרש תהליך משמעותי כאשר שניכם במקומות שונים ביחס להלכות אלו.

אם בעבר כאשר אחד מבני הזוג היה מתחזק (או לחילופין, עוזב את שמירת המצוות) היה זה סיבה להתגרש, הרי שהיום הדברים מתקבלים אחרת. יש לא מעט זוגות שמצליחים לבנות זוגיות כאשר האחד דתי והשניה לא (ולהיפך). כך שזוגיות במצב הזה היא אפשרית, אך מצריכה מצד שניכם המון עבודה משותפת, שיח, אמפתיה, והכלה של שני בני הזוג. ייתכן שזו מציאות שלא היית בוחר בה לכתחילה, אילו היית היום רווק, אבל בגלל שאתם כבר זוג נשוי ויש ביניכם אהבה והערכה, הייתי מציעה להשקיע בבדיקה האם קשר כזה יכול לעבוד. לא בקלות הייתי זורקת נישואים טובים, שותפות לחיים, ואהבה: הגמרא אומרת שכאשר זוג מתגרש מנישואים ראשונים "אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין דף צ ע"ב). הגירושין הם לא צעד שממהרים אליו. טוב יהיה אם תוכלו לבנות משהו חדש בתוך המציאות המשתנה, מציאות שלהבנתי לא היתה קיימת כשהתחתנתם. כמי שעובר את השינוי וזה שרוצה לשנות את כללי המשחק, אני חושבת שיש לך חובה כלפי זוגתך לנסות להגיע לדרך של פשרה שבה שניכם יכולים לחיות.

עכשיו אני רוצה טיפה לרדת לפרטים לגבי הנושא הספציפי שעליו אתם בחילוקי דעות, הנושא של שמירת טהרת המשפחה. ממה שהבנתי משאלתך הקצרה, אשתך אמרה שזה בסדר מבחינתה להמשיך לחיות כזוג ללא מגע ביניכם כיוון שהיא איננה מעוניינת לטבול במקווה ואתה מצדך רוצה לשמור על הלכות טהרת המשפחה. דבריך קצרים ואיננו בטוחה שאני מבינה לגמרי את המצב. קשה להבין את מלוא הרגשות שעומדים מאחורי האמירה של אשתך, ואם הטבילה במקווה היא באמת הנושא שמטריד אתכם או שיש משהו אחר בזוגיות שמסתתר מאחורי העניין הזה. כזוג שלא מזמן התחתן, האופציה שתמשיכו לחיות יחד אבל ללא מגע כלל, לא נשמעת לי ריאלית. כדאי מאוד לשוחח ביניכם על הפן הפיזי של הקשר ואיך כל אחד מכם חווה אותו – אם יש קשיים שבאים לידי ביטוי במגע האוהב או  במגע המיני, חשוב מאוד להתייעץ עם מטפל/ת שמוסמך בתחום. קשיים אלו הם טבעיים ולרוב הם ברי תיקון, אבל חשוב לטפל בהם כשהם צצים, ללא דיחוי. ככל שהטיפול יתחיל כשהבעיה מתעוררת לראשונה, כך הוא יוכל להיות קצר וענייני יותר.

ומצד שני, אם טעיתי בהבנת התיאור שלך ואשתך לא באמת התכוונה שהיא תהיה בסדר בזוגיות ללא מגע, או אמרה זאת ברגע של כעס בתוך מריבה, אז ניתן לחשוב על הדבר כשלעצמו: איך תוכלו לחיות יחדיו כאשר הלכות טהרת המשפחה חשובות לך אבל אשתך לא מעוניינת לשמרן. קודם כל, זה דבר שדורש שיחה גלויה ואוהבת לא בזמן של כעס – כדי שתוכל להסביר לה מדוע ומה חשוב לך בשמירת הלכות אלו, ואשתך תוכל להסביר מה חשוב לה, ומה מפריע לה בשמירת ההלכות. ייתכן שתוך שיחה אוהבת שכזו תצליחו לנווט מקום של פשרה משלכם, אבל לא תדע אם לא תנסו. רק כאשר תבין היכן הקושי שלה, ניתן יהיה לחשוב ביצירתיות על הדרך קדימה. לא ניתן לבנות תכנית או פשרה מבלי להבין יותר את אשתך ואת עצמך.

לפעמים קשה לקיים את השיחה הזו ואף אם מקיימים אותה קשה למצוא את דרך המלך ששניכם יכולים לחיות איתה. לצורך כך תמיד אפשר להיעזר, באופן חד פעמי או למשך תהליך שלם, באיש או אשת מקצוע בתחום הטיפול הזוגי או הטיפול המיני. יש אף ארגון שניתן למצוא את האתר שלהם באינטרנט שעוזר לזוגות מעורבים (דתי וחילוניה) למצוא את דרכם המשותפת מבלי לפרק את הנישואים.

אם אחרי שיחה גלויה כזו, אתם מעוניינים בעצה פרקטית על תחילת תהליך ואיך להתחיל לשמור בצעדים קטנים את הלכות טהרת המשפחה – בבקשה כתבו לנו שוב, ובע"ה ניתן מענה הלכתי מותאם.

בינתיים, אני שולחת לך חיזוק בתוך המציאות המורכבת שבה אתה נמצא כרגע, וברכה שתצליחו לנווט מקום בתוך הלא נודע,

ג'ני רוזנפלד