האם עלי לעשות התרת נדרים אם אני משנה את סגנון כיסוי הראש שלי?
שאלה
מאז שנישאתי הקפדתי לכסות את כל שערות ראשי. אני מעוניינת כעת לגלות טפח החוצה. האם אני צריכה לעשות התרת נדרים? ואם כן, האם ניתן בפני נשים?
תשובה
שלום יקרה,
בשאלת כיסוי הראש, מתוך שאלתך אני מניחה שאת מכירה את הדעות השונות בהלכה, וכפי שהזכרת, את מעוניינת לחשוף טפח. (להרחבה בנושא הדעות השונות תוכלי לעיין בתשובתי באתר כאן.)
על בסיס הדברים הללו השאלה הרלוונטית ביותר עבורך היא, מה ידעת או חשבת כשהתחלת לכסות את ראשך עם נישואייך. בהתאם למחשבתך נוכל לדון, האם היה כאן בכלל נדר.
לכן, אילו סברת שההלכה מחייבת לכסות את השיער באופן מלא לכל הדעות, מדובר בטעות בשל חוסר ידיעה, אבל אילו הכרת את טווח הדעות, ובחרת לקבל על עצמך לקיים את המצווה בהידור, מדובר בביטול הנוהג הקודם שלך, שהיווה עבורך נדר.
ובהרחבה –
התורה מלמדת אותנו להתיחס ברצינות ובכבוד למוצא פינו – "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה"(במדבר פרק ל פסוק ג), ופרטי הנדרים רבים מאד (שולחן ערוך יורה דעה סימנים רג-רלט).
הנדרים המדוברים הם קבלת אדם על עצמו מגבלה או הנהגה טובה בעת קושי וצרה (ריטב"א חולין ב, ע"א, פסקי תוספות חולין פ"א אות ג, ערוך השולחן יו"ד סימן רג ס"ז), אך אין מדובר כמובן, בקבלת מצווה מסויימת, או הימנעות מעבירה, שבהן מחוייב האדם ממילא כחלק ממצוות ההלכה.[1]
על כוונת הפסוקים מספר קהלת: "כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם" (קהלת ה, ג-ד) נחלקו התנאים – בעוד שדעת רבי מאיר, שעדיף לא לנדור כלל (אע"פ שמקיימים את הנדר), רבי יהודה סובר, שטוב לידור ולקיים (חולין ב, ע"א). ולהלכה נפסק בשו"ע (יורה דעה סימן רג ס"א-ס"ד) כדעת ר' מאיר, זאת מחשש שאדם יחייב את עצמו, ומסיבה כלשהי ייבצר ממנו לקיים את נדרו. בלשון השו"ע נקרא הנודר 'רשע' ו'חוטא', אף כשמקיים את נדרו. פסיקתו של הרמב"ם (נדרים פי"ג, הכ"ה) נחרצת אף יותר, והוא מחייב את מי שעבר ונדר, לשאול חכם על נדרו על-מנת להתירו, לבל ייכשל.[2]
מעיקר הדין אדם שקיבל על עצמו הנהגה טובה, או מצווה, שהוא פטור ממנה, נחשב הדבר כנדר, וחייב לקבל התרה כשרוצה להפסיקה (נדרים טו, ע"א) שנאמר: לא יחל דברו (במדבר ל,ג), וזאת משום שישנו חשש שיבואו לטעות ולבטל נדרים חמורים, ואיסורים של ממש (פסחים נא, ע"א, ר"ן על נדרים פא, ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד סעיף א).
על פי השו"ע, מדובר אף כאשר האדם קיים את המנהג פעם אחת בלבד, וזאת משום שבשעת התחלת קיומו, הוא עשה זאת על דעת כן, שינהג בזה תמיד. ומרחיב בכך המשנה ברורה, שכאשר לא היתה מחשבה לנהוג בזה באופן קבוע, אין זה נחשב לנדר, עד שייעשה במשך שלוש פעמים (משנ"ב סימן תקצז, ס"ק ו).[3]
אולם במקרה שהחלטת לנהוג כך מתוך הבנה שזאת ההלכה, ואין מקום לדעות אחרות, ניתן לומר, שמדובר במנהג טעות כשאסרת על עצמך משהו מותר, ולכן יש מקום להקל ולא להחשיב זאת לנדר (תוספות פסחים נא, ע"א, שו"ע סימן ריד, ס"א).
במקרה שנדרשת התרת נדרים, לא ניתן להתיר בפני נשים (ספר החינוך מצוה תו, ר' עקיבא איגר יו"ד רכח, ס"ג), אך כשמדובר במנהג טוב שנהג אדם, מבלי שאמר "בלי נדר", נדרשת התרה מדרבנן, וניתן למנות שליח להתרת הנדר בפני שלושה, ואף ללא נוכחות השואל (ילקוט יוסף קיצשו"ע יו"ד סי' רג).
אני מקווה שתגיעי להתרת הספקות, ומברכת אותך בקבלת החלטות מבורכות,
עידית
[1] אלא אם כן האדם חושש שיתרשל בקיום מצווה מסוימת, ולכן נודר לקיימה (וכן אם חושש שיזלזל באיסור כלשהו), אז מצווה לידור כדי לזרז את עצמו (נדרים ח, ע"א, המאירי שם, רא"ש נדרים פ"א סימן ח, שו"ע שם ס"ו).
[2] אמנם כשמדובר בעת צרה, אף השו"ע מתיר לידור (סימן רג ס"ה)
[3] כאשר מדובר בקבלה עצמית מודעת של הידור מצווה או נדבה, אף אם אומרים "בלי נדר", יש מי שמחייב לעמוד בהתחייבות בגדר השתדלות, אך לא כחיוב ממש, כמי שהתחייב לתת צדקה (תשובות והנהגות ח"ג סימן קס).