האם מותר להתכתב עם חילוני כשהוא בחו"ל ואצלו שבת ואצלי מוצ"ש?
שלום רב
אני בחורה דתיה ואני יוצאת עם בחור חילוני.
יש לי כמה שאלות לגבי שיחה בשבת
- האם מותר לקרוא הודעות שנכתבו בשבת? או שאני צריכה להשתדל למנוע שיח כזה?
- כרגע הוא נמצא בחו"ל, ויוצא מצב שבארץ כבר יצאה שבת ואצלו עדיין לא. האם מותר לי לשוחח איתו (בטלפון או בוואטסאפ) בידיעה שאצלו עדיין שבת?
תודה רבה!
תשובה
שלום רב ותודה על שאלתך.
אנסה לענות לשאלותייך ואוסיף לאחר מכן עוד כמה מילים עקרוניות.
נראה שהשאלות קשורות לכמה נושאים הלכתיים: 1. הנאה ממלאכה שנעשתה באיסור. 2 . שותפות לדבר עבירה. 3 . איסור מסייע לדבר עבירה.
ההלכה מלמדת אותנו שאין להנות ממלאכה שנעשתה על ידי יהודי בשבת. אך, איסור זה הוא רק בשבת עצמה, ובמוצאי שבת מותר.[1] אמנם כשיהודי רגיל לעשות מלאכה בשבת (כמקובל כיום אצל יהודי שאינו שומר תורה ומצוות) – יתכן שאסור ליהנות מתוצרי המלאכה שלו , כיוון שכך מעודדים אותו להמשיך לחלל שבת ויתכן שנעשים אפילו שותפים לחילול השבת שלו.[2]
אם כן, במקרה שלך ההודעות האלה נכתבות במיוחד בשבילך ולא בשביל מחלל השבת, ואולי יש כאן בעיה של שותפות ועידוד חילול שבת.
אלא שנראה לי שקריאת הודעה שונה מהנאה מתבשיל שהוכן בשבת או מאיסורי שבת אחרים – כיוון שבקריאת הודעה אין הנאה של ממש מ"מעשה שבת" (תוצר פיזי שיש ממנו הנאה) אלא קריאה בלבד.
לכן לגבי קריאה במוצאי שבת- נראה שהלכתית מותר לך לקרוא ובכל זאת שימי לב שאת לא מעודדת אותו לכתוב לך דווקא בשבת, וטוב לבקש שלא יכתוב בשבת.
לגבי כתיבה בשבת בעת השהייה שלו בחו"ל, ברגע שאת כותבת, מגיבה או עונה להודעות שלו, לכאורה יש כאן שותפות במעשה האסור, ואולי אפילו איסור נוסף שנקרא "מסייע לדבר עבירה"[3]. מכיוון שהמעשה שלך מאפשר או מעודד מעשה אסור שלו בעת התרחשותו. [4]
לסיכום – נראה שעדיף לעודד אותו שלא לשלוח הודעות בשבת.
במקרה וכתב- אין לך איסור לקרוא את מה שהוא שלח. אבל בוודאי לא להמשיך את ההתכתבות כשאצלו שבת.
לסיום, אני מרשה לעצמי להעיר הערה חשובה נוספת-
ראשית כל, אני רוצה לחזק אותך מאד מאד, על הבחירה שלך לשמור תורה ומצוות גם כשאנשים שקרובים אליך במיוחד אינם חיים כך. אני מתארת לעצמי שזה לא קל ואני מקווה שאת מוצאת לך עוגנים ומסגרות כדי להתחזק ולמלא מצברים.
בנוסף, כפי שהצגת בשאלותייך פה, המציאות של בחורה דתיה שיוצאת עם בחור חילוני מאתגרת מאד. השאלות שאת שואלת הן קצה הקרחון של התמודדויות ושאלות טכניות ומהותיות יותר שמלוות וילוו את הקשר שלכם- התמודדויות עם שמירת מצוות, היחס לתורה, תפילה ואמונה. (ובעזרת ה' בהמשך חינוך ילדים.)
אני מציעה לכם לשקול היטב יחד היתכנות של קשר כזה באופן ארוך טווח. קשר ארוך שמטרתו בניית בית משותף, יצירת משפחה אורגנית אחת, מצריך בדרך כלל מכנה משותף אמוני ומעשי רחב יותר, ובמקרה שיש רצון לא להתפשר הלכתית- הוא מאתגר מאד.
במקרה הצורך, שמעתי שישנה עמותה בשם "התקשרות " שמלווה ותומכת בזוגות שאחד מבני הזוג אינו שומר תורה ומצוות. אולי תרצו ליצור איתה קשר.
בהצלחה רבה,
בברכה בת שבע סמט
[1] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיח סעיף א: המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), (טור), במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד;
[2] וכך פסק הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שבת פרק כו: יהודי חילוני שרגיל לעשות מלאכה בשבת עבור אחרים, גם במוצאי שבת אסור לכל מי שעשה עבורם את המלאכה ליהנות ממלאכתו. כי רק כאשר המלאכה נעשית באקראי, מותר לאחרים ליהנות ממנה במוצאי שבת, שאין לחשוש שיבקשו מיהודי לחלל שבת כדי ליהנות ממלאכתו במוצאי שבת. אבל כאשר הוא רגיל בכך, אסור ליהנות ממלאכתו לעולם. למשל, מי שרגיל לאפות לחם בשבת כדי למוכרו במוצאי שבת, גם אם הלחם עשוי מחומרים כשרים, אסור לכל ישראל לאכול מן הלחמים שאפה בשבת. מפני שאם יאכלו מהם, נמצא שהם מעודדים אותו להמשיך לחלל שבת ונעשים שותפים לדבר עבירה.
נראה שדברי הרב מלמד נפסקו בעקבות פסיקה בשו"ת כתב סופר באו"ח סימן נ אך בשו"ת הר צבי חלק על זה: שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן קפ –"ולענ"ד יש לדון בדבריו, דאפילו לדבריו דבכה"ג שייך הגזירה, מ"מ סוף סוף מתחילה לא גזרו חז"ל בישראל משום דלא שכיחא, וא"כ י"ל דממילא לא נאסר בכה"ג…".
בפועל, אפילו אם נפסק כשו"ת הר צבי, שאין איסור, דבר רצוי להימנע מעידוד יהודי לחלל שבת ובכך לעזור לו שלא לעבור עבירה, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך".
[3] למשל- משנה ברורה סימן שמז ס"ק ז. עוד על איסור "מסייע" תוכלי לראות בתשובה באתר כאן.
[4] אין כאן כלל דין "לפני עור" כי הוא יכול לעשות את מעשה האיסור גם בלעדיך. סיכם זאת בשו"ת בנין ציון (סי' טו): "היוצא מכל זה להלכה, דליתן ולהושיט איסור למי שאינו יכול להביא לו בעצמו – אסור מדאורייתא משום 'ולפני עור לא תתן מכשול'. אבל היכי דמצי [היכן שיכול] להביא לעצמו, אף על פי שאפשר שעל ידי שמושיט לו מרבה באיסור – מותר אפילו מדרבנן. אכן לסייע לו בשעת עבירה, או היכא דתבע הדבר בפירוש לאיסור, או ליתן לתוך פיו – אסור אפילו באיסור דרבנן, אפילו אם בעצמו היה יכול להביא האיסור".
לקריאה נוספת בנושאים דומים: