האם אפשר לצאת עם תינוק לבית הכנסת בשבת בחו"ל כשאין עירוב?
שלום לכן,
בשביל הלימודים של בן זוגי, אנחנו גרים עם התינוקת שלנו בחו"ל, במקום ללא עירוב. גדלתי בחו"ל ללא עירוב אני מכירה את הגישה ההלכתית הרווחת לגבי זה שאי אפשר לצאת עם ילד שאינו נושא את עצמו, כך שכשעברנו לפה השלמתי עם העובדה שלא נוכל ללכת כולנו לבית כנסת עד שהקטנה תלמד ללכת.
אחרי כמה שיחות שבהן אנשים העלו את האפשרות שאולי יש מקום להתיר "לשם מצווה", חשבתי שאשאל כאן כדי לוודא (וגם כי זו הזדמנות לשאול אתכן שאלה – אני מעריצה את הפרויקט ואתכן המשיבות).
אוסיף עוד כמה פרטים שאולי רלוונטיים להשלמת התמונה:
* יש כמה מניינים בשבת בעיר, אבל כולם בערך באותה שעה, כך שאי אפשר ללכת בתורות ולהספיק לעיקר התפילה במניינים שונים.
* צריך להודות שגם בארץ לא תמיד אנחנו הולכים לבית כנסת בשבת, ולפעמים (אחרי שבועות בלי שינה בצבא/אחרי לילות עם הקטנה) מתפללים בבית בכל מקרה. כך שזה לא קושי רגשי נוראי מבחינתנו שאחד מאיתנו או שנינו לא נלך לבית כנסת בשבת, אבל כן היינו שמחים ללכת. אילו היה אפשר ללכת כמשפחה זה היה גורם לנו ללכת יותר מאשר במצב הנוכחי שאחד הולך והשני נשאר שעות לבד בבית, והיה מחזק גם את הקהילה הדתית המקומית.
* פתרון של גוי של שבת שיביא את העגלה לא ממש פרקטי במצב שלנו.
* קצת יורה לעצמי ברגל אבל מבהירה שלא מדובר על קושי נפשי מאוד גדול, אחרי שאנשים שאמרו לי שבטח אפשר להתיר מטעמי "בריאות הנפש". אנחנו והקטנה מתמודדים עם יממה בבית, גם עשינו ערוב חצרות עם השכנים היהודים כדי לאפשר לצאת לחצר הבניין.
תודה מראש על המענה!
אם יש שיקולים שבמסגרתם אפשר להתיר אני משערת שיש עוד הרבה משפחות צעירות ישמחו לשמוע 🙂
תשובה
שלום וברכה, ותודה רבה על הפירגון לאתר ולפרוייקט "משיבת נפש".
בהחלט נשמע מאתגר לגור בחו"ל במקום בלי עירוב, על אף שגדלת כך. ההסתגלות למגבלות ההלכתיות הנובעות מכך, אכן מקשה על ההתנהלות כמשפחה, בוודאי בתקופות בהן ישנו תינוק במשפחה.
לשאלתך,
ההלכה הפשוטה היא אכן שאין לשאת תינוק בידיים או בעגלה ברשות הרבים, אולם ניתן לדדות, כלומר להחזיק את ידו של פעוט היודע ללכת מעצמו ולעזור לו ללכת. (שו"ע שח, מא).
המשנה ברורה מוסיף, שטלטול של תינוק ברשות הרבים הוא מדאורייתא, אולם בכרמלית – האיסור הוא מדרבנן.
וכן מוסיף המשנה ברורה שם:
"ויש מהמון שנכשלין בזה שנושאין קטנים על כתפיהם וטעותן הוא מפני שהקטן יכול לילך בעצמו ושגגה היא דאיסור דרבנן יש בכל אופן אפילו בכרמלית"
כלומר, גם ילד שיודע ללכת לבד והוא נכנס לקטגוריית "חי הנושא את עצמו"- אסור מדרבנן לשאת אותו אפילו בכרמלית.
כרמלית היא אחת מ-4 הרשויות של שבת. הכרמלית לא עונה על הקריטריונים של רשות הרבים ושל רשות היחיד מדאורייתא, ולכן חכמים נתנו בה את חומרי 2 הרשויות. דוגמאות לכרמלית הן שטח פתוח ללא מחיצות, וכן רחובות קטנים שאינם רחבים 16 אמה, וכן שלא עוברים בהם 60 ריבוא בני אדם.
מאחר וכרמלית היא רשות דרבנן, ישנם מקרים בהן ניתן להקל בטלטול בה.
למשל בשעת צורך גדול, אם מתחילים ללכת והפעוט היודע ללכת מסרב להמשיך, ניתן להרימו. יש המציעים להלך בכל פעם פחות ב4 אמות, ולהשתדל שהפעוט ייכנס בעצמו לתוך רשות היחיד. (פסקי תשובות שח, נו) .
בנוסף, לפי פסיקת השו"ע (או"ח ש"ז ה) ניתן להקל במקום של איסור שבות (=איסור דרבנן) , ולבקש מגוי לעשות את הפעולה, במקרים של צורך גדול, מקצת חולי או מפני מצוה. ולכן ניתן לבקש מגוי שייקח את העגלה, במקרה ומדובר ברשות הרבים ובילד שיודע ללכת בעצמו, לחילופין אם מדובר במקום שהוא כרמלית, ואינו רשות הרמים מדאורייתא, גם אם התינוק אינו יודע ללכת.
ייתכן שמכאן הדיבורים ששמעת על היתר "לצורך מצוה". עבורו ניתן להקל לצורך מצוה באיסורי דרבנן .
בוודאי שיש כאן אתגר גדול, אולם אני מחזקת אתכם, בשמירת שבת כהלכתה.
מאחר ואתגר זה משפיע על אוירת השבת, אנסה להציע כמה רעיונות שיכולים לרומם את אוירת השבת למרות המגבלה על יציאה מהבית והליכה לבית הכנסת. אפשר לייצר תפילה משמעותית גם בבית- על ידי שירה, קריאת פרשת השבוע בקול, ואולי אפילו עם טעמי המקרא. כמו כן, ייתכן ותגלו שישנם עוד משפחות שמרגישות חוסר כזה, ואולי אפשר להפגש איתן לפני שבת ל"קבלת שבת" עם כלי נגינה.
בהצלחה רבה!
מעיין
לקריאה נוספת בנושאים דומים: